בננות - בלוגים / / מה קורה כשאוכלים יותר מדי מפרי עץ הדעת
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

מה קורה כשאוכלים יותר מדי מפרי עץ הדעת

 

 

 

 

 שני שירים בנושא כותרת הפוסט

הראשון הוא התכתבות עם שירה של רות: עץ הדעת
והשני, שיר הלל למעללֵי החד-פעמיים 

1)
להתחיל מבראשית                                            

 
לָקוּם בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר וְלִרְאוֹת,
שֹׁמּוּ שָׁמַיִם תְכֻלִּים –
אָדָם שׁוּב הִגְזִים
בַּאֲכִילָה מֵעֵץ הַדַּעַת.
 
וְאֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ לוֹ
SMS   : תִּזְכֹּר –
עֵץ הַחַיִּים
נָטוּעַ עֲדַיִן בְּגַּנִּי .
 
1 בפברואר 2003 – קולומביה בכניסה לאטמוספרה
 
 

 2)

חד-פעמיים                                                    
 
בִּשְׂפַת הַיָּם זְרוּקִים חֲפָצִים מְשֻׁמָּשִׁים  
שֶׁבְּנֵי-תְּמוּתָה לֹא חָפְצוּ עוֹד בִּיקָרָם
חֲפָצִים נֶאֱמָנִים לְמָהוּתָם הַכִּימִיקָלִית
חֲדוּרֵי מוֹטִיבַצְיָה אֲטוֹמִית רָדִיקָלִית
אוֹפְיָם הַחַד-פְּעָמִי, אִינְטֶגְרָטִיבִי  
וּבְפוֹעֲלָם הַמִּצְטַבֵּר הָאַגְרֶסִיבִי פָּסִיבִי    
קָבְרוּ הַחֲפָצִים אֶת הַיְצוּר הַנַּצְלָן
שֶׁיִּצְרָם בְּחֹסֶר יְעִילוּת שֶׁל עַצְלָן .
 
בְּרֵאשִׁית נִבְרָא עוֹלָם וְאָדָם
וְהָאָדָם בָּרָא חֲפָצִים בְּצַלְמוֹ
פִּזְרָם בְּכִעוּרָם עַל שְֹפַת הַיָּם,
קוֹנְדוֹם מְפוּנְצָ"ר ( כַּמָּה מְיֻתָּר –
הָעִשּׁוּן גָּרַם לְאִימְפּוֹטֶנְצְיָה מִכְּבָר)
חִתּוּלִים וְטַמְפּוֹנִים
סַכּוּ"ם פְּלַסְטִיק, מַזְרֵקִים
בַּקְבּוּקִים מְעוּכִים  
כִּסְאוֹת-נוֹחַ נָכִים   
מִזְרָן עַמִּינַח שְׁפוּךְ חֵמָה    
בִּדְלֵי סִיגָרְיוֹת, זֶפֶת וְעִטְרָן  
שְׁלֹשִים וְאַרְבָּעָה סוּגֵי סַרְטָן
וּלְצִדָּם מוּנָחִים שְׂרִידֵי חַיִּים
אַרְמוֹנוֹת חוֹל סְחוּפִים
עִקְבוֹת אָדָם מְחוּקִים
                                    
בְּרֵאשִׁית נִבְרָא עוֹלָם וְאָדָם
וְהָאָדָם שִׁעְבֵּד אֶת הָעוֹלָם
עִבְּדוֹ לַדַּעַת וּמִבִּינָתוֹ נִסְתַּר
שֶעֵץ הַדַּעַת פִּרְיוֹ עָקָר
וְהִנֵּה עֵץ הַחַיִּים נֶעֱקַר
וְהִנֵּה הָאָדָם כִּלְהד"ם
וְרוּחַ אֱלֹהִים עַל-פְּנֵי חוֹף מְרַחֵף
בְּמַעֲטֶפֶת נַיְלוֹנִים חוֹנֶקֶת נוֹשֵׁף.

 

 

15 תגובות

  1. מאוד מצא חן בעיני שאלוהים מסמס. 🙂

    • אהוד פדרמן לחיות המחמד

      תודה יעל, ומה דעתך על השיר השני שהתגנב לפוסט ?

      • אהוד פדרמן

        סליחה, סליחה רבה יעל, הפנייה לחיות המחמד לא כוונה אלייך אלא נגררה בטעות מפוסט אחר

  2. אהוד, בשני השירים אתה מנגיד בין המחשבה על החיים לבין החיים (והראשון עושה זאת באופן ישיר יותר). אבל אנחנו לא באמת יכולים להפריד. אנחנו הומו חושבוס. לפי כמה פרשנים עץ הדעת הוא גם עץ המין – ואולי התאנה (סמל למיניות) שמעליה עשו להם אדם וחוה לבוש. לדעת במשמעות קיום יחסי מין – גם הוא מלווה במחשבה (סממני גירוי, דמיון מיני). כזה הוא האתגר האנושי, הדי מעייף לעיתים.

    • אהוד פדרמן

      אמיר, אתה תופס אותי במצב רוח פסימי, דומה לזה שהשתרר עלי בימים בהם נכתבו השירים הנ"ל . לגבי סיפור הבריאה ועניין עץ החיים ועץ הדעת ואפילו אלוהים עצמו, לעניות דעתי , אילו מעשיות שהאדם המציא בצר לו, לנחם את עצמו שיהיה טוב , ומצד שני כדי להסיר מעצמו אחריות למעשיו.
      אני חושב שמוחו של ההומו חושבוס התפתח בלי פרופורציה ליכולותיו הרגשיות וליצריו שנשארו קופיים במהותם (בלי לפגוע בקופים).
      לדעתי זה רק ענין של זמן שיקום המטורף הבא שיחשוב שהוא אלוהים, אלא שהפעם יהיו לו האמצעים של אלוהים שהושגו בכח מחשבה של אלפי שנים ובכוח חישוב של מיליוני מחשבי על – ויממש את עצמו.

  3. רות בלומרט

    האכילה מעץ הדעת -כפייתית
    וכפי שהראת בפירוט ניכר -הרסנית.
    לטעמי, זיהום העולם בשיירי התעשייה וחוסר ההתחשבות האנושיים הם פועל יוצא משימוש מוטעה בדעת שניחנו בה.הזיהום פוגע לא רק בתבל אלא גם ביושביה ולפיכך, אני מעדיפה לשוב לרגע שבו הדברים השתבשו,כרמז, כאות אזהרה לעתיד סביר יותר.אחרת השיר גולש להטפה שאותה שונא המין האנושי…

    • אהוד פדרמן

      רות, לא נראה לי שיש הטפה בשיר. אולי אמירה פסימית שגורמת לקוראת להתפתל באי נוחות ולהגיד, זה מוגזם. האומנם? ימים יגידו. בכל מקרה השיר אינו מבקש להתנחמד. אשר לרגע בו הדברים השתבשו, האם כוונתך לרגע בריאת האדם, רגע האכילה מעץ הדעת או הרגע בו הזדקף הקוף ?

  4. הכותרת חד פעמיים מצויינת
    מי חד פעמי בעצם ?
    בטוח שלא הכלים !
    שיר "ירוק" לחוף מטונף
    יפה לך 🙂

    • אהוד פדרמן

      תודה ריקי. חד פעמיים הם החפצים שהם גם הרצונות והמאוויים שהם גם אנחנו

  5. הי אהוד, שמים עם ראש כחול, נהנים להציץ לו לאדם שמגזים שם למטה עם כל האכילה הזאת של עץ הדעת.
    ואלוהים שמזכיר לו שאם הוא חי על פי שתה ואכול כי מחר נמות, הרי כי יש חיים אחרי המוות, ושישאיר קצת לאחר כך.
    סתם, מן קריאה שלי, מקווה שהיא מתאימה.
    לגבי השיר הירוק מהים הכחול אני רואה תמיד את המראות שבשיר, אבל יש לי קטע כזה שאני מחפשת את הטוב בכל דבר ולכן יש לי (במיוחד בחורף לאחר סערות) תחביב ללכת לחוף של ים ולמצוא מתנות ששולח הים. לרוב אלו בולי עץ שנפלטים מאוניות ומהם אני נהנית להכין מדפים, אבל פעם בניילון מזוהם מצאתי קופסא ובה כעשרים שיפתונים משגעים, כך ששיר שלי על ים היה יכול להיות שיר דו שיחי עם שירך.
    היית מספר לי על האדם שפיזרם בכיעורם, והייתי עונה לך בסיפורי מתנות הים.
    טוב, גם אני מן פסימית היום אבל הצלחתי לכתוב משהו מהמראה הורודה שבי.
    תודה על שירים מהנים לקריאה,
    סיגל.

    • אהוד פדרמן לסיגל

      הי סיגל, נראה לי שאנחנו מאותו הכפר ובוגרי סדנאות השירה של מאיר ויזלטיר. לפיכך חוף הים שלי ושלך הוא כנראה אותו חוף, חוף הכרמל. יש ימים שהחוף אופטימי בעיקר בחורף שאז הים מביא מתנות, כמו שהיטבת לתאר. ויש ימים, בעיקר ימי ראשון בקיץ שאז החוף נראה כמו הפרצוף של אלה שרבצו עליו בשבת. בהמשך אביא שירי חוף נוספים המבטאים את מצבי רוחו המשתנים של הים וזאת מתוך קובץ שירי שנקרא "דובר שפת הים". אגב, אני מטייל על שפת הים כמעט מידי יום.
      ואין טוב מלסיים דיון בנושא הפסימיות והאופטימיות מאשר בשם אחד מספריו של ויזלטיר : "דבר אופטימי, עשיית שירים".
      שם בהחלט אירוני כפי שמתברר לאחר קריאת השירים.

      • אהוד פדרמן

        היות ואינך מאשרת כנראה שאת סיגל אחרת מזו שחשבתי ואיתך הסליחה ( לאור מה שקורה בבלוגוספרה, חלילה לי להחשד בהטרדה)

        • מאשרת, לגמרי מאשרת, פשוט פיספסתי את תגובתך והנה אני כאן ואל חשש אהוד, המקום הזה הוא ממש רחוק מלהיות מחוזם של מטרידים, האנשים פה נפלאים ומקורו של הלך הרוחות שכאן הוא ממש באי הבנה חריגה ביותר למקום קסום זה.
          אז שאלת אותי אם אני בוגרת סדנת שירה, וסיפרת לי שחופך הוא חוף הכרמל, אותך למשטרה.
          :0)
          חופי היה החוף הדרומי אולם עם הדרמתי היום הוא חוף בית ינאי ואם תגיע לשם תוכל לזהות אותי לפי החיוך עם האף
          :0)
          עכשיו תוכל להגיד לשוטרים שאני התחלתי.
          :0)

          • אהוד פדרמן

            צלצלתי למשטרה אך הם לא הסתפקו בשם פרטי ובציון חוף ים כמקום מגורים. האם יש לך לפחות כתובת בלוג שאוכל למסור לחוקרי מפלג המוסר

          • אויש חוקרי מפלג המוסר המסכנים, ככל שיחקרוני וגם אם יענוני המוסר פשוט לא אצלי. ובלוג לו היה לי, הוא בטוח היה שחור תלתלים ואולי אף נבון…אבל גם זה אין לי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן