חני שטרנברג כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית

"שברים ואהבה" – רשימה שריגשה אותי מאוד של שועי רז שמופיע בה גם שיר שלי – http://shoeyraz.wordpress.com/2012/04/19/%d7%a9%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ ובהזדמנות הזאת עוד רשימה יפה של שועי על "המשאלה להיות אינדיאנית" שגם  בה שיבץ לשמחתי שיר שלי http://shoeyraz.wordpress.com/2012/02/03/%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%AA/                             שבת שלום   

     ראיתי אתמול בטלויזיה שלושה סרטים: הראשון על שני אחים, שכילדים ניצלו בסופו של דבר ע"י קסטנר, השני על קסטנר והשלישי על משפט אייכמן. שלושת הסרטים כמו המשיכו זה את זה והשלימו זה את זה עד הפינאלה שאליה עוד אגיע. הסרט הראשון – על  האחים – היה רווי חמלה אנושית. בעיקר נגעו ללבי האופן שבו סיפרו האחים על הנשים ...

    תודה רבה לך מקרב לב אלי ישי היקר שר הפנים של מדינת ישראל. לא יכולתי לבקש לעצמי בגילי המתקדם מחווה יפה יותר  משלך "פרסונה נון גראטה" – מי פילל ומי מילל לעת זקנה לכבוד  שכזה הניתן רק לנביאי אמת. אז נכון שבנעוריי הייתי חבר בתנועת הוואפן אס אס כלומר שגיתי חטאתי פשעתי, ונכון שהסתרתי זאת זמן רב בשל ...

   בלי שהרגשנו פרצה מלחמה קטנה. התחילה מעניין קטן, שגרתי  כמעט –  חיסול. של מישהו חשוב כמובן, כי מישהו לא חשוב לא היו טורחים לחסל מלכתחילה. זה, בכל אופן, מה שהסבירו מקבלי ההחלטות  בעודם מדברים על אפשרות של מלחמה הרבה הרבה יותר גדולה והרבה הרבה יותר מפחידה. ככה, בצל  איומי המלחמה היותר גדולה ומפחידה פרצה הקטנה. כלומר החיסול שבא כתגובה לתכנית ...

        1   אידה פינק נפטרה ערב לפני ערב ראש השנה. משנודע לי שנפטרה חזרתי  לספר היחיד משלה שהזמן הותיר בספרייה שלי – "רישומים לקורות חיים"*  ומיד נשביתי שוב ביפי כתיבתה. בקריאה המחודשת שמתי לב לכך שפינק מציינת את שמות המקומות שבהם מתרחשים סיפוריה באות הראשונה של שמם בלבד, אם מפני שכבר אינה מוצאת טעם בהזכרת השם כולו ...

        צריך שנשב, צריך שנשב ונבכה, צריך שנשב ונבכה לחוף נחלינו המתייבשים עד שיתמלאו ויהפכו נהרות, עד שנוכל  להשיט בהם ספינות של שלום. לא כמו שאמר לי אבי כשהייתי קטנה זה ייגמר בבכי    בבכי זה יתחיל        

     בימים אלה שבהם "הדרת נשים" חרדיות בכותרות, נזכרתי בסופרת שכבר מזמן רציתי לכתוב עליה – דבורה בארון, שתיארה בסיפוריה את עולמן של נשים בחברה חרדית. כיוון שהיתה אמנית מצויינת יצירתה חורגת  מה"חרדי" אל האנושי – אוניברסאלי, אך יחד עם זאת סיפוריה גם מעוגנים בעולם עליו היא מספרת ושממנו הם נובעים.    כך גם סיפורה "היום הראשון" הפותח את ...

      אינך אחותי   אינך אחותי ולו מפני שאת מכנה אותי בלשון אתן אינך אחותי ולו מפני שאת יורה בי את הבליסטראות שלך מאחורי חומת מגן אינך אחותי כי לא דרכת על רשת הברזל המפרידה ביני לבינך אינך אחותי כי לא דפקת על דלתי כי לא באת לבקר אותי כי לא ישבת אתי כי לא הקשבת לסיפוריי על ...

ראשון                           איך מרגישים משוררים במאבק? דימויים הופכים לסכינים מטאפורות לכידונים הלב דופק האדרנלין עולה אבל למחרת משתרר בחזה שדה קרב גופה של אדם   מוטלת אי שם, מראשו צומחת כלנית, בוכה.          שני   אני מסתכלת על הצילום של האיש הזה הקרוי נתניהו על הגבות המכווצות כמו במסכה שפעם ראיתי של תיאטרון סיני. הוא נראה ...

   המשוררת אומרת שכדאי מאוד שניסע לפגישה של איגוד המשוררים בתל אביב מבקשים כסף מהממשלה היא מסבירה לי כדי שיהיו עוד קרנות רוצים אפילו לחוקק חוק שירה "אבל…" אני מהססת "בלי אבל, נוסעים וזהו" היא פוסקת ואנחנו נוסעות. בדרך היא נראית מרוצה אבל בי מתרוצצים ספקות אלה הרי אותם אנשים, אני חושבת, שגם קודם אחזו בתקציבים, לכל היותר הצליחו להשתחל ...