בננות - בלוגים / חני שטרנברג / ה- 30.12.10 – שלום, שמי א'
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

ה- 30.12.10 – שלום, שמי א'

 

 מקדישה את שלושת השירים הבאים שכתבתי בעבר, כשפרשת קצב היתה בעיצומה, לכל המתלוננות: א' מבית הנשיא, א' ממשרד התיירות  ה' מנהלת לשכת הנשיא ול' עובדת לשכת הנשיא. 
ראשי התיבות של המתלוננות יוצרות את המילה אהל – פירוש המילה אהל בערבית הוא משפחה, בני משפחה. בזכותכן, נשים אמיצות, נשים רבות וגם גברים חשות וחשים היום כחלק בלתי נפרד ממשפחת בנות חוה ובני האדם.  
תודה  לשופטים ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח. אני אזכור את התאריך הזה – ה- 30.12.10 – עוד הרבה הרבה זמן!

 

 

ראשון

 

מי שידע ושתק -

דמו בראשו עכשיו.

מי שאיפשר -

לא יינקה מדבר עברה.

 

לכל אישה יש שם פרטי

ושם משפחה.

גם לא' ממשרד התיירות

וגם לא' ממשרד העבודה.

 

כל אישה היא עולם

שפעם זרחה בו שמש

ועכשיו, בחושך, 

פרקליטים ממולחים

מחפשים בו סתירות

לאור מנורה.

 

לכל אישה יש שם פרטי

ושם משפחה
שנתנו לה אביה ואמה
ונתן לה עיוורונה.

לכל אישה יש שם פרטי

ושם משפחה
שנתן לה הים
ונתנו לה פניה

וייתן לה

משפטה. 

 

     

שני

 

היה לי סיוט.

קראו לי א'

ועבדתי במשרד התיירות

ולא היו לי פנים.

 

יש ימים שבהם

אני שונאת שירה.

יש ימים שבהם שירה

לא מצליחה להגיד כלום.     

 

 

 

שלישי

 

שלום, 

שמי א'.

פעם היו לי

עוד אותיות בשם,

והיו לי גם פנים

ותקוות.

 

עכשיו

מקננת בי

רק תאוות נקם

המטילה בי ביצים

ריקות.

 

פעם היה לי בית

והיו לי הורים

וחברים.

 

פעם היה לי

הדבר הזה

שפעם כיניתי

חיים.

 

 

המשפט נתן היום שם פרטי,שם משפחה ופנים לנשים רבות, נתן חיים גאווה ושמחה!


תודה גם למני מזוז,שאמנם טעה לא מעט בהמשך הדרך. ביום החגיגי הזה אני זוכרת לו את חסד ההתחלה. 
 


כאן כתבתי על הפרשה בעבר:


קצב הסיפור האמיתי
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=251&itemID=10277

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. איריס קובליו

    חני
    כל מילה בסלע
    אכו יום חג, תאריך חשוב
    והדרך עוד ארוכה

    השיר השני שלך נוקב ביותר. מצויין

    שתבוא שנה טובה

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, איריס. מה שמפליא אותי עכשיו זה שאנשים מתפלאים על רגשות השמחה של מי שתמכו במתלוננות, וחושבים שמדובר ביום עצוב – ביום של בושה. והרי הבושה הזאת התגלתה לפני ארבע שנים. ובמהלך ארבע השנים האלה נגרם למתלוננות סבל רב, אז למה שמי שתמכו בהן לא יחושו היום שמחה? או הקלה? נשגב מבינתי הדבר הזה. לפי הבנתי מי שחש היום עצב ובושה לא האמין למתלוננות, כי אם היה מאמין להן היה חש ברגשות האלה מזמן, והיום היה חש הקלה ושמחה על שהצדק יצא לאור.

  2. מירי פליישר

    ביום הזה כולנו א . תודה חני

  3. כל אשה היא עולם שפעם זרחה בו שמש
    אני מקווה שהצדק יחזיר את השמש
    כי קצנו בעוולות הנעשות תחת השמש
    פוסט אמיץ וחשוב חני

  4. טובה גרטנר

    היי חני
    אני מתפעלת מכתיבתך, מהיכולת שלך לקרא מציאות, אני זסוכרת את השיחות כשהפרשה התחילה.
    כניראה יש לפעמים… ורק לעטים צדק בעולם.
    להתראות טובה

    • חני שטרנברג

      היי טובה,
      יש לנו תלפאטיה, כי קודם חשבתי עלייך, כשקראתי את הכתבה עלייך במוסף של "ידיעות". שמחתי בשבילך. ותודה רבה לך על דברייך. למרבה המזל יש גם גם ימים כאלה. שתהייה לך שנה מצויינת, והרבה הצלחה עם הדיסק שבדרך :)

  5. שירים חזקים.
    יום של הישג גדול אבל לא מרגישה שמחה אלא עצב גדול.
    על גברים כאלה, שמגיעים לעמדות כוח…בזכות מה בעצם???

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, לוסי. כן, את צודקת. הרגשות משתנים. גם אני כבר לא שמחה – היתה שמחה בהתחלה, אבל עכשיו כבר לא. עכשיו חוזרות המחשבות היותר קשות של איך היגענו לאן שהיגענו – באיזו מין חברה אנחנו חיים, איך החברה קידמה אדם כזה ואפשרה לו להגיע לאן שהגיע, והאם דברים באמת ישתנו. מעציב ואפילו מפחיד, ובכל זאת העובדה שהוא הורשע והאופן הגורף שבו הורשע מלמדת שלא לעולם חוסן, ושלפעמים הצדק גם מתרחש. האם זה לא משמח? זה מה ששימח אותי, כי האמת היא שקודם הייתי מאוד מודאגת. חששתי שתהייה איזושהי הכרעת דין עמומה שתאפשר לשיטה להמשיך להתקיים, ולא כך קרה. מהבחינה הזאת זה משמח ומעודד.
      שנה אזרחית טובה, לוסי :)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג