חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

פלוס שניים

אמש העליתי פעמיים את השיר "אדם הוא תבנית נוף" והורדתי. הרגיש לי לא נכון. כבד מידי עבור הבלוג. שוב ושוב אני מוצאת את עצמי מתלבטת בשאלה מה נכון להעלות בבלוג  ואיך. בלוג שונה מספר. בספר השירים מאזנים זה את זה, משפיעים זה על זה,  ונוצר מכלול. בבלוג השיר עומד בגפו,   ולפעמים הוא מרגיש כבד מידי. כך חשתי אתמול. לכן אני מוסיפה לו הבוקר שניים שיארחו לו לחברה,
שישוחחו איתו, שייקלו עליו את עמידתו. 

אדם הוא תבנית נוף

אדם הוא תבנית
נוף מולדתו
רק שלא תמיד יש לאדם 
מולדת אחת.
לפעמים יש לו שתיים
ואפילו שלוש.
ויש גם חלקי מולדת
ומולדת יד שנייה
ואפילו שלישית.
באחת המולדות האלה שלי
שרר המוות.
שנים רבות
ניסיתי לברוח ממנו.
כשהפסקתי –
התגלו
החיים.

 

 

שיר לשכן ילדות

זוכר איך פעם עשינו
מחוט תפירה
ומשתי קופסאות שימורים ריקות
טלפון?
הלו…
שומע?

הייתי אז אבירה אמיצה
שלא היססה לדהור לתוך סבך,
אבל יש כנראה משוכות
שכבר לא אצליח לעבור.

השנים שחלפו
הומות כמו ים
בקונכיית
הזיכרון.

משיח

משיח הוא לא יותר מאשר
התקווה לטוב.
לכן כשטוב לי, 
נדמה לי לפעמים
שמשיח בא.

אתמול,
בטיול של ההשתלמות,
כשהרחתי וורדים
וגראניום לימוני,
ראיתי פתאום 
פרח נדיר, 
ששכחתי את שמו.

21 תגובות

  1. הנחבא אל הכלים

    שלום חני
    השירים יפים ומעלים ניחוח ילדות (הטלפון) בעיות קיומיות (תבנית נוף מולדתו) ורגע של "הארה" (משיח).

    אני בהחלט מבין את ההתלבטות לגבי איזה טכסט להעלות לבלוג, ומתי.
    אני חושב שהשיקול שלך היום היה מוטעה.

    במקום לתת לכל שיר את הכבוד המגיע לו ואת הנפח הרגשי המתאים. חנקת או יותר גרוע -ניטרלת את האפקט והאוירה המיוחדת של כל שיר ושיר.

    יוץ מזה, מסתתר כאן עלבון קטן לקוראים ולכותבים בבלוג, מה, אי אפשר לשים כאן גם חומרים רציניים, בלי לנטרל אותם מיד עם כפית סוכר כמו שאמרה האומנת שלי -מרי פופינס?

    • הנחבא אל הכלים

      צ.ל
      יותר מזה

    • חני שטרנברג

      נחבא יקר,

      תודה לך על תגובתך. אכן, התלבטות, אלא שהיא נבעה יותר מהתחושות שלי לגבי המדיום (הבלוג) מאשר מהמחשבה על הקוראים. אחרי שהעליתי את שני השירים הנוספים חשתי שהאמירה מאוזנת יותר, נכונה יותר, מתאימה לי יותר.

      • הנחבא אל הכלים

        לחני, האם את מוכנה להסביר לי?

        לא ברור לי איך המדיום (הבלוג) קשור לאופי השירים שאת מעלה כפוסט?
        האם את רוצה לומר (אני מקצין) שכיוון שהאינטרנט הוא לא מדיום רציני, לא ראוי להעלות בו חומרים רציניים.
        או שמה את רומזת שקוראי "הבננות" לא מעוניינים בחומר רציני ואיכותי ולכן יש להקל עליהם עם משהו פחות רציני?

        • חני שטרנברג

          שאלות יפות. תשובות קשות…אני לא חושבת שהאינטרנט הוא לא מדיום רציני. אולי נכון יותר לומר שהוא לא ר ק רציני. גם החשיפה שונה. כשאדם קונה ספר שירה (לא שיש הרבה כאלה היום…) הוא מתכוון לקרוא שירה, ועוד שירה מסויימת. כשאדם פותח פוסט הוא לא תמיד יודע מה הוא עומד לקרוא. הוא לאו דווקא מתכוון לקרוא שיר. אני חושבת שהדבר הזה משפיע, אפילו באופן לא מודע, על אופן בחירת השירים. וקיים גם נושא התגובות שמשפיע גם הוא. (שוב: אפילו באופן לא מודע).
          וחס וחלילה לי מלרמוז שקוראי "בננות" לא מעוניינים בחומר רציני ואיכותי. אני גם לא חושבת ככה. להיפך. אני חושבת שהם הקהל היותר מתאים לקריאת חומר כזה.
          אחזור לנושא הספר. אם הייתי מפרסמת את השירים האלה בספר סביר להניח שהייתי מפרסמת אותם זה אחרי זה (הם גם נכתבו זה אחרי זה) והקורא היה קורא אותם זה אחרי זה והיה נוצר רושם מצטבר.
          ובמקרה הספציפי הזה יש סיבה נוספת. נזכרתי בשיר הראשון (ובעקבותיו בשניים הנוספים) בעקבות פוסט של שלושה צילומים של יורם קופרמינץ באתר "רשימות" שגם בו אני מפרסמת. ייתכן שכיוון שהעליתי שם את שלושת השירים קודם השיר הבודד נראה לי חסר.
          מקווה שעניתי.
          בכל מקרה נעם לי לשמוע שאהבת את שלושת השירים ואהבתי גם את איך שניסחת את תמציתם.

  2. חני ליבנה

    אני מתחברת יותר לשני השירים האחרונים בעיקר לשיר לשכן ילדות, הזכרון והדימויים מתחברים ויוצרים אצלי תמונה והדהוד

  3. חנוך גיסר

    שתי מולדות לי:
    אחת אבודה
    והשניה
    בלתי מושגת.

    מאוד נגע לליבי שירך על תבנית נוף המולדת ומה שקורה לה בזמן כפילות.

  4. חני
    שמחה שהשבת את השיר
    גם אני הייתי רוצה לראותו לבדו
    אבל מבינה את הצורך להקל על הקורא

    בשיר הזה אני חווה פירוק
    חריף. מולדת נראית לי
    פתאום כל כך עצובה
    היא לא רק מקום
    היא זכרונות ומורשת
    ומשפחה ונפש
    קשה מאוד הבריחה התמידית
    ומרגשת העצירה וההתגלות
    מתחברת מאוד לשיר הזה
    חני, עד דמעות
    עם הבזקי מחשבות
    אי אפשר לברוח
    מעצמינו.
    מתנצלת על התגובה המקוטעת
    מאמינה שאת מבינה אותה גם כך.

    • חני שטרנברג

      מבינה מאוד את הרצון הזה שלך, סמדר. הוא היה בהתחלה גם הרצון שלי. השינוי , כאמור, נבע יותר מהתחושות שלי, והתגובה הזאת שלך ריגשה אותי מאוד. אהבתי מאוד את הקיטוע, ואת הפרשנות שנתת לשיר. היא האירה אותו עבורי מזוויות חדשות.

  5. שלושתם נפלאים בעיני.

  6. חני
    שבתי לקרוא ולהכיל את השניים הנוספים
    הם יפים ועדינים ונוגים, ומשלימים תמונה נפשית מאוד נוגעת.

    • חני שטרנברג

      תודה רבה לך סמדר יקרה, גם על התגובה הזאת. ככה גם אני בסופו של דבר חשתי, שיש כאן השלמה.

  7. אני אוהב מאד את השיר השני והשלישי. יש בהם משהו אינטימי מאד, פרטי, שמעביר חוויה שמובנת, אני חושב, לכל קורא. הממשק הזה שבין הפרטי לאוניברסלי יפה בעיניי. והאמצעים, בהם העברת את החוויה ("הלו…שומע?" הזכרון והשכחה), משכנעים. שניהם יפים מאד בעיניי.

    השיר הראשון מובן לי אבל לא הצליח לגעת בי. בין אמרתו של שאול טשרניחובסקי לאמרתה של לאה גולדברג על "כאב שתי המולדות", מנסה השיר להכיל תובנה אחרת, מקורית שלך, שנוגעת בסוגייה קשה. אבל המעבר הזה המרפרף והקליל בין המספרים (מולדת אחת, שתיים שלוש, יד שניה, יד שלישית) לבין המוות (שמבליח בהפתעה) והקלות שבה נמסר הפתרון ("כשהפסקתי התגלו החיים") – הרחיקו את השיר מהולם הלב.

    • חני שטרנברג

      שחר – מריו, שמחה בשמחת השני והשלישי. הראשון שונה, אני מסכימה. בשל השוני הזה נבעה ההתלבטות. לא כל הנופים מדברים באותו אופן אל כל האנשים, והשונות הזאת היא חלק מהיופי של החיים ושל השירים. בכל מקרה מצאתי עניין רב בתגובתך על השיר הראשון. תודה רבה :)

  8. איריס קובליו

    חני
    השיר הראשון מצויין, חזק, מרעיד את הלב, עומד בפני עצמו. איננו זקוק לשניים האחרים שלוקחים ממנו את כוחו

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, איריס. אין ספק שבספר כל אחד מהם היה מופיע בעמוד נפרד, מקבל את מקומו המיוחד ושומר על כוחו.

  9. מירי פליישר

    אוהבת מאוד את השיר הראשון ולא מבינה מה כבד בו מידי לבלוגייה. שיר טוב הוא שיר טוב הוא שיר טוב….

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, מירי. שמחה שאהבת. זאת היתה ההרגשה שלי כשהעליתי אותו לבדו, ושיתפתי בה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג