בהלווייה הצבאית של ניר
בהר הרצל
נדמה היה לי לרגע
שהכל אשלייה.
קשה להסביר –
המוות הזה,
החיים האלה.
פתאום, כשהחברים שלו שרו לו
"הנר שלך, ניר, עדיין בוער"
מתוך "בלוז כנעני", שיר שאהב,
הקולות ריחפו בחלל אינסופי,
והחלל בלע גם אותי,
והמרחק ביני לבין ניר
לא נראה גדול כל כך כמו קודם.
היא ארכה כמה שניות, ההרגשה,
אבל הרגישה כמו נצח,
ואז חזרו החיים שנשארו –
בן דודי גיורא,
שבילדותי היה לי קרוב כאח,
ואשתו נאווה –
הוריו של ניר.
הם עמדו זה לצד זה
מול כיתת החיילים
מוקפים בצבא המנחמים
כמו שני ילדים קטנים
שהלכו לאיבוד.
והבלוז המשיך.
השיר מוקדש באהבה לניר כהן ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה.
כאן אפשר לקרוא על ניר
http://www.pmo.gov.il/PMO/Communication/IsraelUnderAttack/lebanon090806/vicnir090806.htm
וכאן מסופר על הקרב שבו ניר נהרג
http://www.mnews.co.il/article_focus.asp?article_id=3951
מי ייתן והמלחמה הנוכחית תסתיים בקרוב, וצעירים לא ייהרגו והורים ואחים וחברים
ובני משפחה לא יידעו צער.
חני, שיר קשה.
מי שחוותה הלוויה צבאית יודעת על מה את כותבת בדיוק רב.
שתהיה לנו שבתשקטה על אף הכל, שקורבנם לא היה לשווא.הלוואי, גם אם זה נראה לנו בימים אלה הזוי. בואו נתעודד ונעודד.
שושנה
תודה רבה, שושנה. מצטערת שחווית ארוע דומה. בשיר הזה עסקתי פחות בשיפוט ויותר בתחושת הכאב בעקבות האבדן.
שיר כואב ויפה.
הלוואי שנפסיק לכתוב שירי שכול ויתמות.
יהי זכרו של ניר כהן ברוך!!!
שבת שלום
תודה רבה, גבריאלה.
הלוואי באמת שלא יהיו לנו יותר סיבות לכתוב שירים מהסוג הזה.
אמן לתפילתך, חני.
שהוא למנוחה ואנו לאנחה.
"שהוא למנוחה ואנו לאנחה" – ממש כך.
תודה רבה, אמיר.
כואב.
ותודה, חני, על שהנצחת פה את ניר.
תודה גם לך, שחר- מריו, על ההבנה וההשתתפות.
חני רגע הקרבה הזה והכאב שהנצחת, מוכר ונורא
חני,
תודה רבה. מצטערת שמוכר. הלוואי שיהייה מוכר הרבה פחות.