בננות - בלוגים / חני שטרנברג / המקרה המוזר של עירא בן גיאת בעקבות מלחמת לבנון השנייה
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

המקרה המוזר של עירא בן גיאת בעקבות מלחמת לבנון השנייה

 איזה זיכרון קצר יש לנו. רק לפני חמש שנים פרץ הטריומווירט אולמרט – פרץ – חלוץ ביהירות רבה במלחמה שנמשכה ונמשכה,  שנהרגו בה הן חיילים והן אזרחים, העורף ננטש, אנשים הפכו לחסרי בית, חיפשו מקומות מקלט, וחמש שנים אחרי איש כמעט כבר לא זוכר כלום חוץ ממשפחות ההרוגים כמובן (כנראה בגלל זה עלתה לאחרונה ההצעה שאלוהים יזכור אותם), ולכן כשמשפחות חללי צה"ל ארגנו טקס אזכרה בהר אדיר, איש משרי הממשלה או חברי הכנסת שפרצו את המלחמה לא הגיע. 

לעירא בן גיאת, חברתי, אמא של סמ"ר יער בן גיאת ז"ל, חייל נח"ל  שנהרג במלחמה בזמן שחיפה על פינוי חבריו הפצועים, לא אכפת שאף אחד משרי הממשלה או חברי הכנסת לא הגיע, אם כי לא היתה מתנגדת שמישהו מהם יבוא לחבק אותה, כי את בנה, יער, היא אומרת, היא כבר לא יכולה לחבק. היא מעדיפה לבחור ביופי הנשקף אליה מהר אדיר, בעצים שהיא כל כך אוהבת, ובחצי הכוס המלאה. "יער העיר אותי" היא אומרת, ומסבירה שיער העיר אותה להבין שהיא בוחרת בחיים, אבל היא מודעת לכך שמדובר בדרך התמודדות לאו דווקא אופיינית, ושאנשים אחרים מתמודדים אחרת. כך קרה שיוסי בן גיאת, אביו של יער, בעלה לשעבר של עירא, נפטר לפני פחות משנה מצער על מותו של יער, ולאחר מכן קרה שנוף, בתם של עירא ויוסי ואחותו של יער, שהמשיכה את דרכו של יער ושירתה כחיילת קרבית, פוטרה ממשרתה כמלצרית אחרי שיצאה לשירות מילואים של שלושה שבועות.  

 

כי זאת המדינה שאנחנו חיים בה, מדינה שממהרת לשכוח את מי ששילמו מחירים עבור המלחמות שהיא עצמה פורצת בהן, אבל לא שוכחת לאסור נדרים וחרמות כדי למנוע ממי שמבקש למחות בדרך האפקטיבית היחידה העומדת לרשותו כנגד המדיניות שלה, כי כוח, מסתבר, מבין רק כוח, ומחאה של מילים לא מזיזה לאף אחד, כי מילים הן רק מילים הן רק מילים והן חולפות ברוח כמו להקות ציפורים נודדות.

 

 

ראיון של עירא עם ירון דקל 

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=32&entity=748181

 

חיבור הבגרות של יער

http://hanist.wordpress.com/2008/07/17 


סופשבוע בסבך הלבנון

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17558&blogID=251

 

 

 

 

 

 

 

10 תגובות

  1. איריס אליה כהן

    מרגש ועצוב ומקומם. אני מרגישה שהפכנו להיות כל כך קטנים במדינה שגדלה לנו מידי, שהייתה בשבילנו ובשביל שכמותנו, וכלום, פשוט שום דבר לא יכול להקים את המפלצת הזאת מריבצה. מתסכל שאין מילים.

    • חני שטרנברג

      הי איריס,
      כן, כן, גדולה עלינו המדינה הזאת, גדולה ואטומה, והדברים אמורים בעיקר לגבי המנהיגים שלא מנהיגים, ששולחים אנשים צעירים למות ואחר כך לא מוצאים אפילו זמן לבוא להשתתף בצער המשפחות שלהם, כי הם עסוקים מידי בפרשיות השחיתות שלהם ובקמפיינים הבאים שלהם. פשוט גועל נפש מרוכז.

  2. אנחנו מדינה איומה. אטומה. אוטיסטית. לא זוכרים כלום, לא רוצים כלום, דוחים את השונה, את החלש. אני לא מופתעת מחוק החרם. במילא אין כאן חופש ביטוי. כאדם עם דעות מאוד שונות וחריגות (לא פוליטיות), גיליתי שעדיף לי לשתוק כי אף אחד כאן לא מקבל את השונה, לא פותח את הראש. בישראל משלמים ביוקר על האמת, ובעצם על כל דבר. אין כאן שום דבר שלא עולה ביוקר. מדינה קשה ביותר. אז מהי חצי הכוס המלאה? עדיין יש לנו את ההרים עם המראות המרהיבים, שירה ואנשים קרובים (שגם איתם צריך להילחם על האמת)

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, שרה, על התגובה וגם על השתיים הנוספות ששלחת (הן יקרות לי:-)
      מה שקרה זה שהמערכת העלתה אותך קודם בלי סינון, למרות שהיה סינון ועכשיו הסינון עובד…
      בכל מקרה לגופו של עניין לשתוק בטח ובטח שלא כדאי. ואת גם הרי כותבת, ולכן גם לא שותקת בדרכך שלך, וטוב שכך.
      והמדינה…מה נעשה איתה? נעשה כמיטב יכולתנו והבנתנו ונקווה בכל זאת לטוב, כי אין לנו ארץ אחרת

      http://www.youtube.com/watch?v=yNlf6szK2XI

      • חני שטרנברג

        לא יודעת מה קורה היום למערכת התגובות. השתגעה. בכל אופן רציתי להגיד לך, שרה,
        שהתחברתי למה שאמרת שנשאר לנו(כולל הסוגריים :-)

  3. הגבתי לך פעמיים ושתי התגובות נעלמו. בא לי לבכות.
    רק אומר שהתגעגעתי אליך ולרגישות שלך (לא כי את נעלמת אלא כי אני הזנחתי את בננות לאחרונה)
    אהבתי את המילים של אמא על כך שיער העיר אותה. זה גם משפט פיוטי. סליחה אם אני לא מסוגלת להתייחס פעם שלישית לפוסט, אחרי שתי תגובות מושקעות. מערכת התגובות מחורבנת הזאת…

  4. מרגש מאוד החיבור שכתב יער וההסבה שעשתה אמו לפיסקה האחרונה
    איזו צוואה רוחנית הוא השאיר ומת ממש על פי רוחה של אותה הצוואה
    יהי זכרו ברוך
    אמן

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, חנה. אמן ואמן. יש דבר שעירא אמרה בראיון לירון דקל ולא ציינתי והוא שאלוף פיקוד הצפון אמר בנאום בטקס שהמלחמה נוהלה באופן לא מקצועי (לא זוכרת את המינוח המדוייק, ממליצה להקשיב לראיון) אבל אין עוררין על אומץ הלב של החיילים, והיא אמרה שהיא מעדיפה להתמקד בחלק השני של המשפט, וזאת, מבחינתה, חצי הכוס המלאה.

  5. טובה גרטנר

    היי חני
    זה מפחיד כמה אין קשר בן מי הבן אדם לבן מה שקורה לו.

    חוץ מזה, יקירתי שלחתי לך,
    סוף סוף הצלחתי לעשות את הדרך בן הבית שלי לדאר.
    \שבת שלום
    טובה

    • חני שטרנברג

      היי טובה,
      למה אין קשר? דווקא יש…הכל קשור: המלחמה, התוצאות שלה (בכל מלחמה נהרגים חיילים ויש גם פגיעה בצד השני) ההשפעה של התוצאות, החיים שממשיכים ואיך הם ממשיכים, הניסיון לסתימת הפיות. הכל קשור בקשרים מעציבים, אבל זה ששלחת – משמח, כי בכל זאת, כמו ששרה כתבה (וגם עירא אומרת) נשארו לנו עדיין השמחות הקטנות. תודה לך, ושיהייה לך הרבה כיף בהופעות :)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג