בננות - בלוגים / / קצב – הסיפור האמיתי
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

קצב – הסיפור האמיתי

 

 אין לי מושג מה יחליט בית המשפט בעניינו של קצב, אבל יש לי מושג מה ראיתי אתמול בטלוויזייה.
ראיתי ניסיון (פתטי? הזוי? עדיין ניסיון…) לערער את שלטון החוק במדינת ישראל ובעיקר את מוסד היועץ המשפטי לממשלה ואת המשטרה ואת התקשורת.
ומי המנסה?
נשיא המדינה לשעבר המסמל יותר מכל אזרח אחר את שלטון החוק.
ואל מי פנה משה קצב בנאומו?
הוא פנה אל אנשים בדמותם של אלה שישבו באולם בקריית מלאכי על כסאות פלסטיק כשגבם למצלמה כמו  רצה לומר להם: "הנה אתם, גברים מזרחים, שמרנים, אנשי משפחה צנועים והגונים כמוני, שחשים מקופחים על ידי אותם מוסדות שפוגעים בי, ולכן עליכם להתעורר, להתקומם ולהצטרף אלי למאבקי הצודק".
הדבר הזכיר לי את השימוש שעשה בזמנו מנחם בגין באותם רגשות קיפוח בדיוק. והצליח. ואינני טוענת כאן שהמזרחים לא קופחו במשך השנים. מה שאני טוענת זה שעניינו של קצב (על פי כתב האישום המסתמן)  אינו נוגע לקיפוח הזה.
עניינו של קצב  נוגע לקיפוח של מגזר אחר: לקיפוחן של נשים שגברים חושבים  שנועדו לשימושם האישי. ולא מדובר בגברים מזרחים. מדובר בגברים שובניסטים כוחניים  ופטריארכאלים בני כל העדות והצבעים. מהבחינה הזאת קצב הוא אחד מני רבים, אם תרצו – בן דורו.
השינוי שאיפשר את העמדתו של קצב לדין הוא השינוי שחל בתודעתן של נשים, שהתעוררו והבינו שנעשה להן עוול. שמשהו בשיטה שהן עצמן לוקחות בה חלק – רקוב מהיסוד.
ואת השינוי הזה אסור בשום פנים ואופן להפסיק. אסור לאפשר לקצב להטות את הדיון לאפיקים שהוא אינו שייך להם.
לא במקרה האישה הכמעט יחידה שנראתה באולם כשגבה אל המצלמה היתה גילה המסכנה.
זה הסיפור.

 

12 תגובות

  1. השאלה היא אם היא אכן מסכנה. אני לא בטוחה.
    קצב עלוב וטיפש. ומעבר לכך נראה חולה. אני בטוחה שהוא מאמין לשלל הסילופים שיוצאים לו מהפה. ולכן זה בעיה פתולוגית. בסוף יאשפזו אותו כי יגידו שהוא לא כשיר לעמוד לדין. עוד תראו.

    • חני שטרנברג

      בעיניי היא מסכנה, שירה. מסכנה מאוד
      אפילו, גם אם לא בעיניה.
      לשבת ולשמוע איך בעלה מספר שמה הוא כבר עשה, רק נגע באיזו רגל…
      היה לי עצוב מאוד לראות אותה יושבת שם.
      אני מתארת לעצמי שגם היא מספרת לעצמה הרבה שקרים, כדי לשכנע את עצמה שעליה להישאר עם בעלה ולתמוך בו, אבל גם לשקר לעצמך זה סוג של מסכנות.

      • זו בחירה שלה להיות שם. מסכן הוא אדם ששליטתו על חייו נלקחת ממנו.

        • כך זה נראה בדיוק ששליטתה של גילה על חייה נלקחה ממנה בכוח הברוטאלי המניפולטיבי ומעורר הסלידה של בעלה .
          והמילה בעלה פה ממש במקומה
          לכן אני רואה את גילה כאשה מוכה , ובהחלט ראויה לרחמים ולעזרה

          • חני שטרנברג

            מסכימה איתך לגמרי, ריקי.
            ולאנונימי/ת שהגיב/ה קודם: זה שאדם נמצא במקום מסויים לא אומר שהוא נמצא בו מבחירה מהבחינה הזאת שיש לו באמת את הכוח לבחור.
            כמו שריקי הסבירה גם לי נראה שגילה קצב היא קרבן בסיפור הזה – קרבן של ברוטאליות מניפולטיבית של בעלה.
            הגדרה יפה מאוד, ריקי.

  2. אני לא יודעת מה הספור האמיתי אבל אתמול זה היה נראה כמו התעללות בגוויה, וברור לי שהוא מאמין לעצמו, באמת סגרתי קשה היה לראות את הדבר הזה, וזה אפיין גברים בדור מסוים, כמו מפקדים שלי בצבא שחשבו שזה בסדר מגיע להם, אני חושבת שקצת התבגרנו מאז, מקווה.

    • חני שטרנברג

      חני,
      התעללות בגווייה?
      אני מזכירה לך שהיוזמה של המופע אתמול היתה של קצב עצמו והיא נועדה, לפחות לפי כוונתו, לשרת את מטרותיו.
      וכבר אמרו לפניי: "המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר אל רחמנים".
      קצב ניסה להעביר את האשמה מעצמו אל קורבנותיו (על פי כתב האישום) אותן כינה "מעלילניות", ליועץ המשפטי , לפרלקליטות ולמשטרה וגרם לאנשים לחשוב שהוא המסכן בפרשה, כלומר הקורבן.
      נראה לי שחשוב מאוד לשמור במקרה הזה על חדות, ולהבהיר מה עומד כאן על הפרק.
      התביעה היא של המדינה נגד קצב ולא ההיפך. הוא, אמנם, לא אשם עד שתוכח אשמתו, אבל הוא לא יכול להפוך מנאשם למאשים.
      אם הוא מאשים שיתבע את כל הגורמים שלדבריו עשו לו עוול. אבל את זה, בטוח, הוא לא יעשה.

      • אני מודעת לכל מה שכתבת ואני דרך אגב גם בטוחה באשמתו{ובטוחה בזה שהוא בטוח בחפותו} ועדיין היה לי קשה לצפות ונראה היה כמו התעללות בגוויה, מה לעשות לא רחמים פשוט אולי גועל ולא היה צריך לתת במה לדבר הזה, בעיקר אחרי שהוצאו עיתונאים

        • חני שטרנברג

          תודה, חני.
          בעיניי הסיפור של קצב חורג מעניינו הפרטי, האישי. מדובר כאן בתופעה שהסיפור של קצב הוא מייצג שלה, תופעה חברתית שיש להוקיע.
          נראה לי גם שהמתלוננות זקוקות לתמיכה, ולו כדי שנשים נוספות לא יחששו בעתיד להתלונן ולהעיד.

          • שימו לב לפרסומות

            בפס הלבן מתחת לבלוגים ולתגובות מופיעות הצעות הכרות עם נשים,תמונות וכו. התרעתי על כך לפני שבוע וכולן נעלמו. והנה שוב הן צצות.האם כולם קצבים?

          • לא, לא כולנו קצבים אבל חלקנו רוצים להרוויח כסף וצריכים מודעות פירסומת, וחלקנו מבולבלים מרוב מתירנות ככה שהכל כשר בעיקר בדרך אל הרווחים.

            החיים בבלוג כחיים ברלטיביזם כחיים בהוה שגבולותיו התבלבלו. כולנו קצב כמו שכולנו סופרים ומשוררים וחוקרים את החיים ואנשי תרבות ופמניסטיות ובעיקר כולנו אוהבים מושגים שלא ברורים לנו עד הסוף. מישמש ורבלי וירטואלי.

            קחו את זה קל, אם נהייה ישרים עם עצמנו כמו שאנחנו רוצים שקצב יהיה ישר עם עצמו, אי אפשר להכחיש שכאן לא המקום להתייחס לזה ברצינות.

          • חני שטרנברג

            לא הבנתי את מה את/ה ממליצ/ה "לקחת קל". את ההתנהגות של קצב? את הכתיבה בבלוג?
            את ההתנהגות של קצב קשה לי מאוד "לקחת קל" כשאני חושבת על הסבל שנגרם לכאורה למתלוננות.
            ואם זה היה קורה לאישה שקרובה אליך ? גם היית ממליצ/ה לקחת את זה קל?
            כבר אמרו לפניי: "יהא כבוד חברך חביב עליך כשלך".
            בקשר לכתיבה בבלוג: תודה על ההמלצה, אבל זכותו של כל אחד להחליט אילו חומרים הוא רוצה להעלות.

השאר תגובה ל חני לבנה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג