בננות - בלוגים / חני שטרנברג / על סף ספר ורשימה על ספרי מאת עמיקם יסעור
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

על סף ספר ורשימה על ספרי מאת עמיקם יסעור

 

 

 

 

כל כך נהניתי בערב "על סף ספר" שהשתתפתי בו הערב בגלריה גל בחיפה. את הערב ארגנה והנחתה חגית בת אליעזר, והיא עשתה זאת בכישרון של ממש. ממקומה בין הקהל שאלה שאלות במקומות הנכונים וברגעים הנכונים כמו החזירה את העגלה שעמדה לסטות מהדרך חזרה אל המסלול. כל הערב היה בגובה העיניים, הקהל התעניין מאוד והיה סימפטי במיוחד. גם המשוררים, כמו המנחה, ישבו בתוך הקהל,  כך שיכולנו לראות את הפנים של האנשים שאיתם שוחחנו.

ההכנות לאירוע נתנו לי פוש לארגן את שיריי לקובץ חדש ואף להתקדם לקראת הוצאתם לאור, כך שמבחינתי מדובר בתרומה של ממש.

בנוסף לקראת  הערב קיבלתי במייל רשימה על ספרי "עכשיו הזמן לומר אמת" מאת עמיקם יסעור,  איש שהוא מוסד ספרותי חיפאי. הרשימה ריגשה אותי מאוד בהתייחסותה הקשובה והמפורטת לספרי שראה אור לפני ארבע שנים. הרשימה נכתבה אחרי שיצא לאור הגיליון הראשון של "מקף", ואני מצרפת אותה

 עמיקם יסעור על "עכשיו הזמן  לומר אמת" מאת חני   שטרנברג

 

       זהו ספר שירים שיצא ב 2009 בהוצאת "גוונים". ספריה הקודמים של המחברת הם "שירי מעבר" (ספריית פועלים, 1999), והרומן  "עונות" (ספריית פועלים,2000). המחברת גדלה בחיפה, כיום היא  תושבת זיכרון יעקב, ומורה לערבית ספרותית ואמנית פלסטית. היא נמנית על מייסדי כתב עת ספרותי חדש בשם "מקף" וערכה ביחד עם יואב איתמר את החוברת הראשונה שלו שהופיעה ביוני 2012 ונושאה "שמחת ההשפעה" שם מופיעים שיריה תרגומיה ומסה שלה על בורחס.

    ספר שיריה הנוכחי מצטיין בישירותו ובאותנטיות שלו ובתקשורת המהירה שהוא יוצר עם הקורא. אין כאן שירה הרמטית או שירה המסתתרת מאחורי מניירות. הישירות הזאת ניכרת כבר מן הכותרת, שיש בה ביטוי להצהרה או כעין הטחה.  הזמן מופיע בכותרות ארבעה משבעת שערי הספר : עבר מושלם, הווה מתמשך, עבר פשוט, זמנים חדשים. הזמן הוא עניין מרכזי בשירה הלירית המבקשת ללכוד את הרגע. גם ההיזכרות תופסת מקום מרכזי בספר. שאר השערים הם: בדרך להוצאת ספרים, מדיטציות, דאגות. שמות שניים מהם מבטאים במפורש תיאורים של הפנמה וניסיון לבטא את תודעתה של הדוברת.

    מקום נכבד בקובץ תופסת חוויית הקיום האישי של המשוררת. היא נכנסת לגוגל כדי לקבל אישור על קיומה גם בעתיד. יש בשיר זה מעין מבט סאטירי על הנצחת אנשים באינטרנט. בשיר העוסק במה שיקרה אחרי מותה אין היא מבקשת הספד צנוע כמו זה שביקש ביאליק, אלא לעבור מטמורפוזה תוך דמיון לגורלה של דמות מן המיתולוגיה היוונית. היא תוהה: מי אני? חצי פולנייה, חצי הונגריה, על  העבר המשכפל עצמו והצורך של אדם לחלץ עצמו ממכונת השכפול. היא תוהה על חירותה בעת קניית מתנות לחג. לוקחת לעצמה רגעים של קשב ודממה באמצע עבודות הבית. נתקפת ברצון לעשות מעשה בדרך להוצאת הספרים, ייאוש ממלא אותה ברכבת בדרך להוצאת הספרים אגב הרהור על אי נחיצותה של השירה. התבוננות בטבע ובעצמה בנסיעה אחרת ברכבת בדרך להוצאת ספרים. זיכרונות ילדות על פורים, ילד שאהבה, הצגה על ציפורים בגן הילדים, מרחב הגינה הביתית והחפרפרות.

     כמה שירי משפחה נכללים בקובץ. זיכרון אביה הנוסע לעבודה כסיזיפוס מודרני, סבתה שנפטרה צעירה והיא בראשה של שושלת נשית, קדיש לאם שהזמן מאז נפרדו מקרב אותה אליה. תחושה של תהליך בו מתבהרת דמות האם ומוארת. תיאור מצב של אור ושגב המסתמך גם על המקורות. השיר כתוב בפנייה ישירה אל האם כמו פנייתה של לאה גולדברג לאמה. תיאור ילדותה כמצעד, אביה הלהטוטן, אהבה לאב שהתמוססה, תהיית הדוברת על השינוי שחל בה. האב שצדק בשיר אחר,  ובשיר נוסף האב מבשל את הנזיד ועיני האם כהות.

    מקום מיוחד תופסים המוטיבים המקראיים. בהתאהבותה נופלת הדוברת כמו רבקה מהגמל. בשיר אחר היא יעקב העומד להרים את האבן הכבדה מעל הבאר אליה מתקרבת רחל. פעם היא יוסף העומד להתפייס עם אחיו. בשיר אחר היא תוהה על כל הגורמים הכרוכים במותו של אבשלום. בשיר אהבה היא סובבת בלילות ומבקשת את שאהבה נפשה. לב הגבר הסגור כמו חומות יריחו ושפתיה הנעות כמו חנה.

שתיקתה של האם בסיפור בנות לבן, מרים, אחות משה, חנה, אם שמואל, האב המבשל נזיד וזכר יעקב שנאבק עם המלאך. כל המוטיבים הללו מבטאים הזדהות, אמפתיה, וגם נקודת ראות מפתיעה מקורית ומרעננת.

    שירי החגים אינם מתמקדים בהווי החג.  השיר על ערב ראש השנה מעלה את חווית הפליטים המהגרים, זיכרון בית הכנסת בשבת, חגיגת ביכורים בבית הספר, העבר ההולך ונסוג.  השיר על סוכות מבטא את ההתבגרות, העייפות, השחיקה, הדאגה לבן והכיסופים לשלום אשר נזכרים גם בשיר אחר.

השיר על יום העצמאות מבטא את חוויית הצוותא עם חברים, אבל בעיקר את תחושת הסיפוק האישי המשפחתי עם זיכרון הצלקת של הבעל מאחת המלחמות.

    מוטיב הדור השני מופיע בכמה שירים. כמו נסיעה ברכבת המזכירה לה רכבות אחרות מימים אחרים או התבוננות בנפילת חומת ברלין המזכירה את הצלקות של הוריה והצלקות שהותירו בה. החשבון עם הגרמנים מבוטא ברמז  בו היא כותבת על  כיצד הייתה מצלמת גרמנים, וכיצד היא נכספת שייצאו מחייה, אליהם נכנסו בעל כורחה. השיר נכתב בעקבות צילום של יורם קופרמינץ, אמן נחשב, שהשתייך או משתייך לקבוצת "רגע" שצילום אחר שלו הוא בכריכה הקדמית של הספר. אני זוכר השתתפות עימו ברב שיח יהודי ערבי בבית האמנים בחיפה במאי 1996 כאשר דיבר באופן מרתק במיוחד.

   בספר נכללים גם שירים על זוגיות ותהפוכותיה, שירי כעס ופרידה לצד שירי קרבה. שירים בהשראת צילומי החומה הגדולה של סין. שירים בעקבות מפגשים עם יצירות של סילביה פלאת' ואריה ארוך.

שני שירים על מה עושה משוררת המתארים אותה משרבטת מילים בפנקס ומודעת לצורך להתאפק מכתיבה. שיר אחר באותו נושא מתאר אותה כמבקעת אדמה קשה בה מסתתר חולד עיור או שוחה כמו דג סלמון לכיוון הנגדי. שיר על סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר הזכיר לי גם שיר של עודד פלד באחד מספריו הראשונים "קדיש" כמדומני. ציפורים וואדי מופיעים בכמה שירים. השיר הקצרצר, הבית הקצר "האם הצרצרים / הממלאים בצרצוריהם את הוואדי / שומעים את הלמות ליבי?" הוא ממש שיר הייקו יפאני מקסים. שיר אחר נכתב בהשראת אליס בארץ הפלאות, והוא מצרף תמונות מתוך היצירה לתמונת אליס ואחותה ולתיאור היהודים המתגעגעים המתפללים ובוכים. קישור אסוציאטיבי מעניין.

    לסיכום יש כאן ספר עשיר ומרתק ומפתיע שנכתב בסבלנות ומתוך פרספקטיבה של זמן ומומלץ מאוד.

 

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג