המסר העיקרי של רשימתה של אילנה המרמן "איפה הייתם כל השנים האלה" (תרבות וספרות ה-1.2.13) הוא יציאה כנגד 'התעלמות, שתיקה וצדקנות' של הרוב הדומם הגרמני, התייחסות לאי המעשה כאל מעשה של שיתוף פעולה, והתובנה שלא מדובר ב'פועלם של יחידים אלא של חברה שלמה.'
אכן, אין ספק שלא בכל חברה יכולה לצמוח מפלצת כמו הנאציזם, ונדרשת לשם כך "קרקע פורייה" של חברה צייתנית, מתעלמת מסבל הזולת וצדקנית כמו שהיתה החברה הגרמנית שהעלתה את הנאצים לשלטון, אבל מכאן ועד להאשמה קולקטיבית לפיה כ ל הגרמנים אשמים באותה מידה בפשעי הנאצים – הדרך עוד ארוכה. ארוכה גם הדרך למסקנה שמסיקה המרמן לפיה ההליך המשפטי הפלילי הינו "אבסורד גמור" בשל אותה אשמה קולקטיבית.
בהקשר זה מעניינת במיוחד גישתו של ויקטור פרנקל, פסיכיאטר יהודי יליד וינה, אבי תורת הלוגותרפיה, שהיה אסיר במחנה ריכוז, ואף כתב על חוויותיו מאותם ימים. פרנקל התנגד להטלת אשמה קולקטיבית על הגרמנים, טען שהוא מאמין רק באשמה אישית, וראה בהאשמה הקולקטיבית תפיסה נאציונל סוציאליסטית המאפיינת את התייחסות הגרמנים אל היהודים כאל קולקטיב של תת-אדם. כהומניסט אמיתי ונדיר גם לא התייחס בחומרה לרוב הדומם כפי שנוהגת המרמן ברשימתה, וטען שהתנגדות בזמנים כה קשים היא מעשה גבורה, וגבורה אינה דבר שנתבע מכל אדם.
האשמה קולקטיבית משולה לאמירה שגם הסבל הוא קולקטיבי, והיא מנקה, בעצם, את מי שהשתתפו בפועל ברצח היהודים והמיעוטים הנוספים שנרצחו מהצורך לתת דין מיוחד על מעשיהם. אם אין מקום לאבחנות בין דרגות של חומרת פשע, אזיי ניתן לבטל את המערכת השיפוטית כולה המבוססת על אבחנות בין הרארכיות של פשעים, ודומה שזה אבסורד גדול מזה שתיארה המרמן.
*
עדכון:
התגובה פורסמה במהדורה המודפסת של עיתון הארץ במוסף תרבות וספרות בתאריך ה- 22.2.2013
לקריאה נוספת רשימתי הנוגעת לספר "נער קריאה" מאת ברנהרד שלינק
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=19902&blogID=251
תגובה שלא הצליחה להיקלט במערכת בתגובות ונשלחה במייל:
מאת: רחל פרומן-קומלוש
דואר אלקטרוני: rkomlosh@hotmail.com
תוכן המסר: אילנה המרמן מגלמת גישה אנטי מוסרית וצר לי -גם דמגוגית. המוסר כמו מערכת המשפט בנויים על היררכיה של חטאים ופשעים ולא רק זאת-לא דומה המחריש למבצע וכמובן שלא לנותן הפקודות-המוציא והמביא.אם נלך בעקבות טענתה -נאמר שאין שוני בין היטלר לנער צעיר שנאלץ להתגייס לצבא הנאצי בשל חוק שכפה עליו את הגיוס בתוך מציאות שבה סרבנות עלתה בחיי הסרבנים.הטענה אף חמורה שבעתיים כשהטלת האשמה הקולקטיבית מבטלת את ההבדל בין מי שבחר לעלות בסולם הדרגות של הפשע מרצונו לבין מי שהפושעים הכתיבו את התנהגותו. יש אשמה גם בשתיקה אבל אין דומה אשמת השותקים לאשמת המבצעים ובוודאי לאשמת קובעי המדיניות והביצוע.הטענה של המרמן היא ביטוי מצער לשמאל הפתולוגי שצמח אצלנו-זה שאינו מבין עוד את אשיות המוסר האנושי ומבטל לחלוטין את מערכת המשפט- בשם המוסר לכאורה כמובן
תודה רבה לך רחל על התגובה. מעניין במיוחד הפער בגישה הבסיסית בין אדם כמו ויקטור פרנקל
שחווה על בשרו את אימת התקופה ומסרב באופן עקרוני מתוך הומניזם עמוק ומתוך התנגדות לעצם התפיסה הנציונאל סוציאליסטית להטיל אשמה קולקטיבית על הגרמנים לבין אישה כמו אילנה המרמן שעושה זאת בקלות גדולה כל כך ואף מגייסת לצורך כך סופרים גרמנים בלי שום ביקורת עליהם עצמם. אגב פטר וייס המוזכר גם הוא במאמר היה יהודי מצד אביו ועזב את גרמניה לשבדיה מאימת הנאצים ושם חי רוב חייו הבוגרים. מעניין מה גורם להמרמן לכנות אותו "סופר גרמני". האם העובדה שכתב בשפה הגרמנית? גם ויקטור פרנקל כתב כמדומתני גרמנית. מהבחינה הזאת גם הוא יכול להיחשב ל"סופר גרמני" ככה שאפילו הקביעה של המרמן מיהו בעצם סופר גרמני היא בעייתית ולוקה בהכללה.
מזל טוב, כל מה שלא עולה בקנה אחד עם השקפתם הם לא מפרסמים, גם שמעתי שככה זה גם בוואינט לכן הפסקתי לקרוא אותם וגם את כל השאר.
דיקטטורים שמדברים על דיקטטורה.
באשר למערכת השיפוטית, פילוסופית הכל נכון אבל החיים הם במעישה.
ובמעישה חייבת להיות מערכת שיפוטית,פרטנית, פלוסופית העולם לא יכול להתקים. אמונית לטעמי כן, אבל גם שם יש מערכת.
תודה אביטל על התגובה. מסתבר שהיתה איזו אי הבנה, והתגובה תפורסם ביום שישי הקרוב. גם הוספתי לה בינתיים כמה דברים, ואפרסם ברגע שתתפרסם.
לגופו של עניין: ההאשמה הקולקטיבית עושה בעצם חסד עם האשמים, ומסירה את האחריות מעל יחידים. כמו ויקטור פרנקל גם אני מתנגדת לה באופן עקרוני. לפני שאנחנו משתייכים לאיזו מדינה אנחנו בני אדם וככאלה יש לנו בראש וראשונה אחריות אישית.
דווקא ביהדות העניין הזה בא לידי ביטוי למשל ביום הכיפורים. אז אדם עומד לגורלו – זאת תפיסה שאני מכבדת הרבה יותר מאשר את תפיסת האשמה הקולקטיבית שאכן יש בה מיסוד החשיבה הנאצית. ממש כמו שויקטור פרנקל אמר.
ביהדות יש גם וגם, ערבות הדדית שהאחד ערב לשני, פרק תהילים שלי יכול להציל עולם ומלואו של אדם אחר, אבל גם מעידה של אדם אחר תשפיע על איש יהודי שנמצא בהודו.
בקיצור יש גם את הכלל ואת היחיד שקודח חור בספינה, וגם את היחיד שנשפט בכיפור.
את רוב תגובותי הארץ לא פרסמה, אם את רואה שם את שמי, זו לא אני. כי תגובותי הן ברוח הזאת, והם מעדיפים הכל כולל גסויות על זה.
נבדק חני.
בכל אופן גם שם יש יהודים טובים אני משערת.
מעניינת התפיסה של הערבות ההדדית. הבעייה היא כשהיא הופכת לכפייה – זה מקום שצריך להיזהר ממנו. אם כי אני מניחה שגם דתיים חשים שמידי דברים נכפים עליהם וגם לכך צריכים להיות רגישים.
לגבי פרסום התגובות זה מצער כמובן אבל אני מציעה לך להמשיך להשמיע את דעתך באופנים העומדים לרשותך בטח ובטח בעניינים החשובים לך. ובעצם את עושה את זה:)