בננות - בלוגים / / על קוקורו מאת נאטסומה סוסקי
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

על קוקורו מאת נאטסומה סוסקי

 

 

"תמיד קראתי לו "סנסיי". לכן גם כאן אכתוב פשוט "סנסיי", ולא את שמו האמיתי. אני נוהג כך לא רק משום רצוני להיות זהיר כלפי הציבור, אלא גם מפני שאני מוצא זאת לטבעי יותר. כל אימת שאני שב ונזכר בו, מייד רוצה אני לומר "סנסיי". וכך, כשעטי בידי, איני יכול לכתוב על אודותיו אלא כך".

במילים אלה מתחיל הרומן קוקורו שכתב בשנת 1914 הסופר היפני נאטסומה סוסקי. (הרומן ראה אור בארץ בשנת 1983 בהוצאת "כתר". תרגם וכתב את ההקדמה – יעקב רז. ) פירוש המילה סנסיי עפ'י ההקדמה הוא מורי ורבי, ופירוש המילה קוקורו הוא לב הדברים. עניינו של הרומן הוא הידידות הנרקמת בין סטודנט יפני צעיר לבין סנסיי – אדם מבוגר  המשמש לו מעין מורה רוחני. אותו סנסיי נוצר בחובו סוד מימי צעירותו – סוד  הקשור לידידות שלו עם צעיר אחר בן גילו המכונה ברומן K, או נכון יותר לבגידה שבגד בחברו. סנסיי עצמו נבגד קודם לכן על ידי דודו ודודתו  אחרי מות הוריו, אבל הידיעה שגם הוא נבגד לא ממעיטה מהאשמה שהוא חש כלפי חברו הגורמת לו להסתגר ולהתבודד. בחלקו האחרון של הרומן הוא מגלה לידידו הצעיר את סודו.

למרות שהרומן ראה אור בארץ בשנת 1983 לא אגלה את סופו. ארמוז רק  שהוא  מזכיר את סופו של סוסקי  עצמו שנולד בטוקיו ב- 1867 והתאבד ב- 1916. את קוקורו כתב שנתיים לפני מותו ושנתיים אחרי מותו של הקיסר מייג'י . בספר משתמש סוסקי במילה "ג'ונשי" שפירושה "ללכת אחרי האדון אל המוות" – תופעה מוכרת בתרבות היפנית.

הספר הזה הוא מופת של כתיבה מרוכזת בהירה וצלולה כמו שרק סופרים גדולים, לא משנה מאיזו ארץ ובאיזו שפה, יודעים לכתוב. הוא גם מוכיח שאדם הוא אדם לא משנה באיזו מדינה נולד באיזו תרבות ובאיזה זמן.

 הנה קטע שבו מספר סנסיי לידידו הצעיר על הפעם הראשונה שבה חש אשמה כלפי חברו אחרי שבגד בו, והוא מוכיח שכתיבה טובה לא מתיישנת, ולכן, בעצם, רק הזמן העובר יכול לגלות מהי באמת כתיבה טובה:

 "חזרתי הביתה. כרגיל, נכנסתי לחדרו של K כדי להגיע לחדרי. ואז חשתי אשמה לראשונה. הוא ישב, כמובן, ליד שולחנו וקרא. כתמיד. הרים עיניו אליי. אך הפעם לא ברך אותי כרגיל בברכת "כבר חזרת?" שלו. הוא שאל: "האם אתה חש יותר טוב עכשיו? האם הלכת לרופא?" לפתע רציתי לכרוע ברך לפניו ולבקש את סליחתו. נשטפתי בעוצמת רגשות. אני חושב שאילו היינו K ואני לבדנו במרכז ישימון, הייתי מציית לפקודת מצפוני. אך היו בבית אנשים נוספים. טבעי האמיתי פסק לפעול באותו רגע. להוותי לעולם לא קם עוד לתחייה."

 נזכרתי בספר הנפלא הזה היום בעקבות רעש האדמה ביפן. נכון לעכשיו, כך קראתי ברשת, מדובר על יותר מאלף הרוגים.  לבי עם היפנים ביום אסונם.

 

 

16 תגובות

  1. איריס אליה כהן

    המלצות הקריאה שלך מרתקות, חני יקרה. רשמתי לפניי, למרות שממש קשה לי לקרוא כמו שקראתי בעבר, כנראה קשור ליציאת הספר. וגם ליבי עם העם היפני נוכח חימת האדמה והים.

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, איריס יקרה. מבינה מאוד את הקושי שלך עכשיו, ובכלל את הקושי של אדם שכותב בעצמו לקרוא דברים של אחרים ולאהוב – זה כמעט כמו הקושי למצוא חברים אמיתיים.
      גם אני מרגישה שהרבה הרבה יותר קשה לי לקרוא (ובעיקר לסיים את הקריאה) מאשר פעם, אבל כשזה קורה מדובר באושר גדול.
      הספר של סוסקי הוא כמו יין משובח שלא נס טעמו וריחו. חזרתי לקרוא בו והוא עדיין רלוונטי כאילו נכתב היום.
      מאחלת לך שתמשיכי להנות 🙂

  2. שלמה אביו

    שלום חני,
    .
    רשימה טובה ומלאה נועם. אני חושב שיש טעם רב לקורא מדי פעם ספר ישן וטוב ולכתוב עליו כמה מלים נלבבות, שכן הזמן עצמו היטיב עם הספר,
    בניגוד להילולות הממוסחרות והקקופוניות על הבסט סלרים של גיבורי הרייטינג והסלבס למיניהם. יחסי הציבור יכולים לקחת מטאטא ולעשותו מלך ישראל – אבל המטאטא ימשיך להיות מטאטא…
    בידידות – שלמה

    • חני שטרנברג

      מסכימה איתך, שלמה. מטאטא עם כתר הוא עדיין מטאטא. אכן, המצב עגום מבחינות רבות, אבל יותר ויותר אני מבינה שגם לנו, ככותבים וכיוצרים, יש מה לעשות: אנחנו יכולים להתנגד לחוקי המשחק, לנסות לפלס דרכים חדשות, כמו למשל לכתוב על כותבים שליחצנים ולכלי התקשורת ולכל מיני בעלי כוח וקובעי טעם וריח אין עניין בהם – כותבים שאנחנו מעריכים, כמובן. לשחות בניגוד לזרם כמו דגי הסלמון. זה מה שאני מנסה לעשות. וטיפה ועוד טיפה תהיינה לים כמו בשיר של אריק אינשטיין, וגם אם לא – לפחות לא נתנו יד להתנהלות שהיא לא לרוחנו. גם זה משהו בעל ערך. אני חושבת שהאינטרנט הלא הירארכי במהותו הוא שדה נפלא לפעילות כזאת.

      • חני שטרנברג

        וכמובן תודה רבה עבור מילותיך הנעימות גם כן ואף המחייכות וידידות גם ממני 🙂
        חני

  3. ענת לויט

    אכן ספר נפלא. קראתי אותו אי אז כשיצא לאור. הוא עדיין על מדף השמורים (אלה שלא יצאו מהבית כי ספר יוצא בדרך כלל לא חוזר). קראתי מאז עוד כמה יצירות יפניות מופלאות. בנאלי לומר שהיפנים מצטיינים בשלל מישורי אנוש, אבל הכישרון הגדול שלהם – כך גיליתי אתמול – זה לקבל אסונות טבע שיד וכישרון האדם לא נשגבים דים למנוע – לקבל זאת בשווון נפש עילאי, סטואי, ופשוט להתמודד ולהשאיר את הזוועה מאחור. הלוואי עלינו – גם ללמוד מספרותם וגם מדרכם לשרוד ולהתמודד עם אסונם.

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, ענת. כן…יש מה ללמוד מהתרבות היפנית, אבל זאת תרבות שיש בה גם אכזריות. לעם היפני, בל נשכח, עבר לא פשוט בכלל, וגם לנו יש במה להתגאות. מה שכן אני זוכרת שקראתי פעם מחקר על כך שלמהגרים יפנים הרבה יותר קל להגר לארצות אחרות, כי הם יותר אנשים של כאן ועכשיו, פחות עסוקים בעבר, אם כי בספר של סוסקי מוצג המצב ההפוך – הקושי להשתחרר מהעבר. בקיצור העניינים מורכבים, ומה שכתיבה טובה מלמדת זה שהקשיים האנושיים דומים בכל מקום שיש בו בני אדם.

  4. רקפת זיו-לי

    תודה על ההמלצה, גם אני בעד המלצות של ספרים ישנים וטובים. אני מוסיפה להמלצתך המלצה על הספר הנפלא "ספינות טרופות" של הסופר היפני אקירה יושימורה. נראה, אולי גם אני אכתוב עליו המלצה בבלוגי.
    לבי עם העמים והארצות שהאדמה רועדת תחת רגליהם.

    • חני שטרנברג

      היי רקפת,
      תודה רבה על התגובה ועל ההמלצה. את הספר הזה לא קראתי (קראתי כמה אחרים) ורשמתי לפניי את שמו. אנסה לחפש אותו. אשמח גם לקרוא עליו אצלך:)

  5. היי חני שבוע טוב
    רשימה יפה
    ארשום לפני את שם הספר
    ואם במורים רוחניים עסקינן ממליצה בחום על הספר "יום שלישי עם מורי "וגם על ההצגה בקאמרי
    שבוע טוב לך

    • חני שטרנברג

      שבוע טוב גם לך, חנה, ותודה על ההמלצה.
      סנסיי הוא מורה רוחני מסוג מאוד מיוחד -מורה שבעצם לא רוצה להיות מורה, כי הוא חושב שאין לו מה ללמד, להיפך, שהוא עלול אפילו לקלקל, ולא כפסאדה של צניעות אלא באמת ובתמים. מערכת היחסים שנוצרת בין השניים מאוד מיוחדת, אולי דומה יותר למערכת יחסים בין אבא לבן, כי הבן חש רחוק מאביו ולסנסיי אין ילדים.

      • חני שטרנברג

        הכוונה שהצעיר חש רחוק מאביו.
        שבוע טוב 🙂

      • חני שטרנברג

        הכוונה שהצעיר חש רחוק מאביו.
        שבוע טוב 🙂

        • חני שטרנברג

          חוה יקרה,

          ניסיתי למחוק את התגובות הכפולות, ולצערי נמחקה לי התגובה היפה שלך.
          אני מודה לך עליה מקרב לב.
          את מוזמנת בשמחה לכתוב שוב, והרבה הרבה טוב לך.

          • חני שטרנברג

            נמצאה האבידה במייל – מעתיקה לכאן:

            שם המגיב: חוה זמירי
            תוכן: חני היקרה, אין כמוך, כמו תמיד את הראשונה שמעלה אסונות, מציינת אותם בצורה כל כך ספרותית ומוכשרת, ומזכירה את הנספים. ראיתי את הפוסט שלך ראשון לעלות ומשום מה לא הגבתי, ולכן בחרתי להיכנס כעת. לי עצמי מאוד קשה להתמודד עם אסונות כאלה, אנחנו צריכים ללמוד מן הצורה שבה היו היפנים מוכנים ואיך הם התמודדו עם האסון. רק עכשיו יש לי איזו מוכנות נפשית להתמודד עם הפרטים. אני מסירה בפניך את הכובע על הרגישות, על ההענות, ועל הקטע הספרותי המעניין ביותר שהבאת. חוה

            *

            שוב תודה לך, חוה, ומסכימה איתך שיש מה ללמוד. מבינה גם את הצורך בזמן כדי לעכל. הרבה טוב לך 🙂

  6. חוה זמירי

    חני היקרה,

    אין כמוך, כמו תמיד את הראשונה שמעלה אסונות, מציינת אותם בצורה כל כך ספרותית ומוכשרת, ומזכירה את הנספים.

    ראיתי את הפוסט שלך ראשון לעלות ומשום מה לא הגבתי, ולכן בחרתי להיכנס כעת.

    לי עצמי מאוד קשה להתמודד עם אסונות כאלה, אנחנו צריכים ללמוד מן הצורה שבה היו היפנים מוכנים ואיך הם התמודדו עם האסון. רק עכשיו יש לי איזו מוכנות נפשית להתמודד עם הפרטים.

    אני מסירה בפניך את הכובע על הרגישות, על ההענות, ועל הקטע הספרותי המעניין ביותר שהבאת.

    חוה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג