בננות - בלוגים / / אור בסוסיא
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

אור בסוסיא

 

 

 

 הזדמנות נדירה. הטורבינה האנושית | צילום: מתוך הסרט 

הצילום הנ"ל לקוח מתוך הסרט התיעודי "הטורבינה האנושית" בבימויו של דני ורטה שראיתי לא מזמן בערוץ 8. הסרט מתאר קבוצת ישראלים המסייעת לתושבים הפלסטינים של סוסיא בדרום הר חברון. הפלסטינים חיים במערה ללא אור ורואים מרחוק את הכפר שבו המבוגרים שביניהם חיו ואף נולדו. הם גורשו מהכפר על ידי מדינת ישראל,שהפכה אותו לאתר ארכיאולוגי ומקיימת בו סיורים שבהם רואים בסרט תדמית איך חיו בעבר תושבי סוסיא היהודים – ממש כמו הפלסטינים במערה.ולא די בכך שהפלסטינים גורשו מכפרם, המתנחלים היושבים במקום מתנכלים להם, והמדינה מטילה עליהם גזרות שונות ומשונות המונעות מהם אפילו לאגור מים – מצרך חיוני עבורם שכן הם מתפרנסים מרעיית צאן.

ימי התנ"ך עלו לנגד עיניי רק בהיפוך תפקידים.  כשאחד התושבים סיפר שהוא רואה מרחוק את הכפר שבו נולד ושבו נמצא בית ילדותו ולא יכול להגיע אליו, נזכרתי בכאבו של משה כשהביט מרחוק אל הארץ ולא יכול היה להגיע אליה. כשראיתי את התושבים חופרים בורות מים למרות האיסורים, נזכרתי באבותינו חופרי הבורות, ובעיקר באברהם שהוכיח את אבימלך מלך גרר על הבאר שנגזלה ממנו על ידי רועיו של אבימלך, ואבימלך החזיר לו את הבאר, וכרת איתו ברית כשהוא לוקח ממנו כעדות שבעה כבשים, ומכאן עפ'י המספר המקראי שם המקום – באר שבע. בהקשר הזה מעניינת אמירתו של הבמאי דני ורטה בדברים שכתב על סרטו באתר של ערוץ 8: "אני מאמין ובטוח כי עשיית הסרט היא מעין תעודת ביטוח דוקומנטרית שתשמור ותגן על מגורשי סוסיא מפני גירוש שלישי לו הם צפויים בכל רגע, משום שיביא את עניינם לדיון ציבורי בטלביזיה ובעיתונות הישראלית." דומה שהסופר המקראי עשה דבר דומה – ביקש להבטיח באמצעות סיפורו את עבריותה של באר שבע. 

גם בסוסיא כמו בבאר שבע המקראית נכרתת ברית – ברית בין ישראלים המזדהים עם הסבל של שכניהם ומסייעים להם במסירות מעוררת השתאות בשיפור תנאי חייהם, לבין השכנים המוכנים לקבל את הסיוע ממי שנחשבים לכובשיהם – משתפים איתם פעולה ומעניקים אהבה הערכה חום וחברות.

רגע השיא בסרט היה הרגע שבו לראשונה בתולדות ההיסטוריה של המערה נדלק בה אור. זה הרגע המונצח בצילום לעיל ונראים בו הישראלים שסייעו בהדלקתו. מצד שמאל נראה נועם, פיזיקאי  שנטש את ההיי טק לטובת חיים פשוטים של קרבה לאדמה ולבני אדם.כשהאור נדלק במערה חשבתי לעצמי שמי שלא ראה את שמחת הדלקת האור במערה בסוסיא לא ראה שמחה מימיו.

על האור הזה אומר הבמאי: "במבט כולל על יחסי הישראלים והפלסטינים, הסיפור של "הטורבינה האנושית" הוא רק קרן אור זעירה בתוך חשכת הסכסוך המדמם: כמה ילדים שמקבלים חינוך משופר ושלושה שיסיימו אוניברסיטה בשנה הבאה, סכרים, מאגרים ובורות מים, סלון כלות שאוטוטו ייפתח, מקרר לגבינה ולחלב העיזים, קומץ נורות חשמל, טלביזיה קטנה ושקע לטלפון סלולרי. אבל קרן האור הזאת, מזערית ככל שתהיה, מסמלת גם הגשמה של חלום וניצחון של דרך."

כאן אפשר לקרוא עוד על הסרט:

 http://www.shmone.co.il/4648

                                     

 

 

 

 

2 תגובות

  1. מירי פליישר

    שוב תודה חני על שאת שומרת על לפיד האנושיות!

השאר תגובה ל מירי פליישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג