אביטל אפרת היא מנהלת מוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב ואוצרת התערוכה החדשה שלי "שירת הבית" שנפתחת הערב ב- 16.9בשעה 20:00 במוזיאון. התערוכה מלווה את ספר שיריי החדש "עכשיו הזמן לומר אמת" שיושק הערב.
שירת הבית
המאפיין המרכזי ביצירתה של חני שטרנברג הוא חופש פנימי. חירות להביע את עצמה במילים, בשורות מזוקקות של שיר. ביטחון לפרוע סדר קיים- לקחת מכחול וצבע ולכתוב ביד קלה על חפצים שהתרבות שלנו מקדשת ומשמרת. עקרות בית טובות מנקות ומבריקות, ומעלימות כל כתם או סימן, יראות מסימני הזמן. כשמביטים בעבודות מתחשק להגיד:תתביישי לך חני! איזו מין עקרת בית כותבת על הספה בסלון? ועל הטלויזיה? בצבעים שלא יורדים?…ילדים רעים עושים מעשים שכאלו. ואת כבר אמא בעצמך.
האקט האמנותי הנועז הזה מתעלם מקדושת החפץ ומשתמש בו כדי לפתח דיאלוג אמיתי וכנה עם בני המשפחה שחייהם שזורים באותם חפצים. מיטת הנוער של ילד שבגר, מיטת כלולות שהתיישנה, שמלת חתונה שהפכה לתחפושת פורים לילדה, וגם טריטוריות "נשיות" חסרות ברק כמו מכונת הכביסה וסמרטוטי הרצפה. תהליך ההתכתבות חוצה גבולות של זמן. הוא פונה אל אהוב נוכח ואל אב שאיננו. אל אם שנפטרה לפני שנים ואל סבתא שלא הכירה את נכדיה. כתיבת השיר על חפץ אינה סתמית – היא קשורה לאדם מסויים. הוילונות שרקמה האם, מפת שולחן שהתקבלה כמתנת חתונה, הרדיו הישן ושולחן הכתיבה עליו נכתבו שירים בעבר. היא כותבת על החפצים והרהיטים בעברית ובערבית, השפה אותה היא מלמדת, אך שיריה רוויים געגועים לשושלת הגדועה שמוצאה במזרח אירופה. היצירה שלה חושנית ופרועה. הקצוות הפרומים של הבד, הרהיט הבלוי והאריח השבור בפינה הם השתקפות של עולם אמיתי, לא מושלם, קצת פגום בפינה, אבל שמח, אוהב ומקבל.
התהליך המסורתי של כתיבה ביד ממנה מועבר השיר לדפוס התחלף כאן: הכתיבה נעשית במחשב, השיר נולד בדפוס ורק אחר כך מופיע ככתב יד. רוב הכתובים בימינו לא יזכו כלל להיכתב ביד. אין כמעט כתב יד. ואצל חני יש חגיגה של עצם הכתיבה. הכתב עגול, קריא וטהור, אינו מתקשט ואינו מתפאר, אך הוא בנוי בקצב השיר, מכיל בתוכו את המקצב הפואטי, המשקל והלחן הפנימי של המילים.
—-
את ההזמנה ותכנית הערב אפשר לראות כאן:
http://www.notes.co.il/hanis/60120.asp
עוד על "שירת הבית" ועל "עכשיו הזמן לומר אמת" אפשר לקרוא בלינקים שהבאתי כאן:
http://www.notes.co.il/hanis/60191.asp
ראו את ההזמנה כהזמנה אישית
שנה טובה ומאושרת!
כְּשֶׁאֶלֵךְ
אַשִׁיר עַל הַבָּיִת
בּוֹ לֹא פָּרַח שִׁיר
וְלֹא נָבְטָה אָמֶת
עַכְשָׁיו זוֹ לֹא שִׁירָה
רַק נְשִׁירָה
זְמַנִית.
איזה שיר יפה כתבת "גם אני".
מאוד מוצא חן בעיניי.
לכבוד הוא לי אם שמות התערוכה והספר נתנו לך השראה לשיר הזה 🙂
הצלחה רבה ונחת וכיף הערב ובכלל.
שנה טובה!
תודה רבה לך, גבריאלה. היה ערב מקסים. בטח עוד אספר בהמשך. שנה טובה ומאושרת 🙂
חני יקרה, שנה טובה ופורייה
מקווה שהפתיחה היתה מוצלחת. המאמר יפה מאד.
תודה רבה איריס. שנה טובה וברוכה גם לך. הפתיחה היתה מאוד מוצלחת – מרגשת ומחממת לב. טובה היתה מ ד ה י מ ה ! חיברה לחנים מקסימים ושרה מכל הלב. באחד השירים בכינו שתינו מרוב התרגשות (ולא רק שתינו) היא קיבלה מחמאות גם מהצעירים שהיו בקהל.
גם כל מי שדיבר היה נפלא (אביא דברים בהמשך) והקהל… אין מילים. אני עדיין מעכלת את כל הטוב שהיה.
היי אביטל
מזמינה ומתחננת שתשימי תמונות מהתערוכה
שלך טובה
טובה יקרה,
המון המון תודה על איך שהלחנת וניגנת ושרת. נגעת בלבבות של האנשים, והרחבת אותם. אני סקרנית כבר לראות את הוידאו…
אמסור לאביטל את בקשתך ובאמת ננסה לארגן יחד צילומים שישקפו את רוח התערוכה.
כמו שכתבתי בתגובה לאיריס אני עדיין מעכלת את כל הטוב שהיה בערב.
שנה טובה ומאושרת לך ולמשפחתך ולכל יקירייך:)
איזה יופי חני
איזה הפתעות יש כאן !
הרבה הצלחה חני
ושנה שתהיה כולה בסימן הערב המצוין שהיה לך
תודה רבה, ריקי. אמן ואמן. שתהייה גם לך שנה פורייה ומוצלחת 🙂
חני
המון המון מזל טוב
ובהצלחה !
תודה רבה, עדי. מאחלת הצלחה גם לך, ושנה טובה ומאושרת 🙂