האישה של אלכסנדר פן – אורחת בבלוג

בשיריו של אלכסנדר פן מסתמנת דמות מופשטת של נשיות בעלת פנים שונות. מולדת, עיר, אשה, מדונה, פרצופת – לילה, או יצור הסהר. כך או כך, נראה כי מדובר למעשה בהוויה אחת. מולה הוא נערך, עמה הוא מתמודד, בה הוא מורד ובדרך זו לומד להכיר את עצמו.
בפרק זה אבחן את מאפייניה של ההוויה הנשית ה"פנית" בהבטיה השונים, ואנסה להוכיח כי אמנם אחת היא. 

מאפייניה הבולטים של ההוויה הנשית בשיריו בין 1927-1933:  ההוויה הנשית מעוררת ריב ומדנים בקרב קהל מעריציה. כמולדת: "מדם וממדנים עולה מחורחרת, זרה ומדברית וסוררה מאד." ( מולדת חדשה) ועוד מאותו השיר "ראיתיך איבת אחים גדושה."(מולדת חדשה).ובמקום אחר:"זבת עשן ודם נבחרת בשמות."(ובכל זאת..)וגם" בין שני עמים על גורלך את מהלכת כעל חבל."(ארץ זבת). כעיר: הוא אומר לה: "הינומת כישופייך עולה ופורצת , קדישתי, בתבל מי ריבך לא יריב? מבבל אץ לטעום את בשרך נבוכדנצר, מאשור השתוקק לך אדון סנחריב."(ירושלים הקדישה). והאשה:" דרוכה היית כערוכה לקרב, זיקזקת גיצי חידוד וקסם"(מכתב לאשה) כך היא ,ואילו בין הפייטן היחפן למתעניין אחר , מגיע העניין לידי איומים ואף חילופי מהלומות לאחר שהזר פולט הערה לא יפה לגברת."מחיוורונך הרב שילחת בי היפה, מבט אילם- ועניתיו בשקט :ידו של היחפן עדיין לא עייפה , אם דקותך אליה משתוקקת… הוא חרפות כרסם…וגחתי לקראתו ומקרוב בטרם איך ומה, בן-הגב פרצה חיית הטרף לאגרוף- והוא צנח תחתיו בלא הגה." (מכתב לאשה).

מערכת היחסים בין פן להוויה הנשית. שלבים ודרכי התמודדות:
הדרך בה טווה פן את מערכות היחסים שלו עם ההוויה הנשית בשיריו היא דומה. התוצאה היא שמשתנה. לעיתים הוא בוחר להשאר, לעיתים לעזוב.
המולדת: בראשית הקשר הוא אומר לה בגלוי" איני יכול , עדיין לא."( עדיין לא)אחר כך הוא מתוודה על אהבתו" אני אוהב אותה, את זאת את המולדת… לעד לא אמלט עוד גזר היוולדי בה מחדש." (מולדת חדשה) . הוא מודה באמביוולנטיות שחש" שנאתיך ואהבתיך, דוממת ונרצעת !".הוא תוהה " מה שיר אבדה לה כאן והיא עלי גוהרת, קדומה מכל דבר- שיר שרוי בחלומות."( מולדת חדשה). התנאי שלו ברור" הכל אקח רק לו אוכל עמך גם יחד לצאת חשוף אל נוכח סערה!… התקוממי זקנה! סגר עלי השקט ויום רודף ליום , קשוח ועמום. באלף לשונות סוחטת ולוקקת כל גיד ועצם תופת השעמום." (מולדת חדשה) הוא מחפש אתגרים , הוא מתכונן להתמודדות חייו, לא על המולדת אלא על מקומו בה. על זכותו לאהוב ולכפור באחת, הוא אומר" הו ארץ היעוד וארץ הגזירה, גם בכפירה אני אחד מבני בוניה."( ארץ זבת). וגם כאן הוא מצהיר "אני נשבע לך אדמה ואם, כי לך אני ולא לעריקייך"( ארץ זבת) קשה שלא להתרשם שהצהרותיו אלה מכוונות לא לאזניה בלבד, אלא גם לאזני מבקריו שלא אהבו את דברי הביקורת שלו. פן מסביר לארץ את טיב מערכת היחסים בינהם "לא ארתע משפט אותך קשות ,ואת גם את שפטייך בי תפליאי. אבל אדע- שלך היה השוט , אבל תכירי- האגרוף שלי הוא!.."( ארץ זבת). פן מעמיד את הכנות כבסיס למערכת היחסים.בשיר "הלך זר" אנו מקבלים המחשה לאגרופו ולשפטיה:
" ובפגוע השיר, זה שירי האכזר, בסופת קרחוניו באימייך ,ונזכרת בדמותו של ההלך הזר הנמס בשמייך".(הלך זר). נראה כי את מערכת היחסים עם המולדת פן מתחיל בריחוק, כמי שנמצא, אך מהצד. אחר כך הוא מתאהב בה, מודע לקשיים שבדרך, ומונה אותם בשיריו אחד לאחד. הוא מעוניין שהקשר יצליח ולכן הוא מתנה את תנאיו, גילוי הלב הוא הכרחי עבורו. את מקומו הוא יבטיח בה כאשר יבסס עצמו כפייטן בתוכה, לשם כך נחוץ לו טווח ראיה לעתיד ולכך אייחד מאמר נפרד.
העיר: את ירושלים העתיקה הוא דוחה מעליו כבר מן ההתחלה." אני הגבר את שמך לא קידשתי" ( ירושלים הקדישה). הוא מקשיב לניסיונות השכנוע שלה אך מסרב לה" זרי עלילות לא לנו לא לנו, צנועה מגועשת. … מה פתע אלי הרי את מקודשת?" (ירושלים הקדישה). אבל פן לא רוצה לוותר על ירושלים בכללה, חשוב לו למצא בה את מקומו.הוא יוכל לומר זאת רק לאחר שיסיים להטיח את האמת בפרצופה. אחר כך ,גם כאן הוא יתבסס כפייטן ושוב הוא יזקק לטווח הראיה של העתיד. לכן את מקומו הוא ימצא בעיר החדשה." פני אל העיר שהיא חדשה" (ירושלים הקדישה) לעומת ירושלים , נדמה כי מערכת יחסיו עם תל-אביב שונה . אמנם גם עמה הוא מתדיין מתוך ריחוק , אך עושה זאת כשהוא עמוק בתוכה. תחושת הזרות של פן מקורה בעיר ובאופיים של תושביה. "מכל פנס בודד אליך יעפילו תעתועי הבוז הקר והרעב"( לילות בלי גג)האנשים מתוארים כאילו" ..עוד ביום כבו מנורות-עיניים, בבגד בהן האור עד אין להידלק." זאת כמובן לעומתו" .. אשא לפיד לבי זב-אש ומסתער. כי צר לו בחזה הוא מתפרץ במרד אל תוך הזוהמה מחטא להיטהר."( לילות בלי גג). האשה: תיאור מערכת יחסיו עם האשה בשירו " מכתב לאשה" עובר למעשה את אותן התחנות. רק שהן מתוארות במבט לאחור. כאשר פן נמצא הרחק ממנה. ההתחלה גם כאן היא כשפן מגיח מן הצד." אני בזה הגב – ככתם צל סורר. ויהי כי הציגוני לפניך , שאלת כבדרך רחף: משורר?" ומבוכתי השקיפה מעיניך. ותעברי. נבדדתי בצד.(כי מה לפרא זר בין חביבי אלוה! )" ( מכתב לאשה). לאחר תלאות מספר הם נפגשים שוב והאהבה ניצתת" הנה אהבותי , שפגשתין לרב! אולם , כמוך – אחרת ונבדלת מכל אשר זומן לי מקרוב- לראשונה הכרתי כדבר פלא." אבל מדובר בפן והפלא לא סיפק את העניין. מיד הוא כבר מאותת שהכל זמני.," בבוקר זה שילבנו גורלות( בחזונך שיננת : לנצח)" וקצת אח"כ " בין שיר לשיר, בחתירה קדימה , זה היחפן לראשונה הוצת בנצנוצי ספקות. וכמימים ימימה, בפרוע בו דלקת השעמום ,..," ( מכתב לאשה). אותו שעמום שפן מזהיר מפניו גם את המולדת. והפרידה ממנה המזכירה מאד את הפרידה מירושלים העתיקה," נפרדנו . ואני בהליכה תופפת למען לא אכרע אובד שיווי משקל, נוס נסתי מאשה אחת ונאהבת, כמי שאת חייו מן השיעבוד גאל." ( מכתב לאשה) . כפי שהוא עושה במערכות היחסים האחרות המתוארות במאמר , לאחר שפן לומד להכיר את ההוויה מקרוב הוא מחליט האם ללכת או להישאר . שיר אחר העוסק בהוויה הנשית כאשה , נקרא " הכיסופית" ובו מעמיד פן את האפשרות שימצא אהבה אמיתית שתשרוד , הרחק אי שם בעתיד. לשיר זה אתייחס בנפרד בסוף המאמר היות ואני רואה בו מפתח להבנת היחס של פן אל ההוויה הנשית בחייו. הדמות ההזויה :יחסו אל זו אינו חד משמעי. המדונה הירושלמית , שהיא ריאליסטית יותר בתיאורה, קלה יותר להבנה ולהתמודדות גם לפן וגם לקורא. לעומת זאת המדונה התל – אביבית מורכבת הרבה יותר, אינה חד משמעית ומקפלת בתוכה מימדים רבים. היא מופיעה בנסיבות דומות של שיכרות, אבל הפעם פן מתעניין באמת. "נא עניני מי את מה את, הנראית ולא נשמעת- לחיים את או למוות, אודם – אש או לובן קר?! מי את מה את , החובקת מרחבי הליל בשקט" (לילות בלי גג).דבר מעניין הוא שפן מצליח להגדיר לעצמו מי היא ומה היא המדונה התל- אביבית" הכרתיך יצור הסהר , בת – שלגים ואשת יער, הכרתיך – דממה וסער, הזיית לילות בלי גג."(לילות בלי גג). ועוד הוא אומר לה" את שלי באורח פלא חצבתיך במו בסלע , טיפחתיך בבור הכלא , את שלי שלי שלי!" (כנ"ל) והזיהוי" את היא זאת , אשר אולי לה כל דרכי וכל מלי לה כבר זבחתי בעבר?!" ו" לי השארתי לי הנחלתי רק אותך והלילות."(לילות בלי גג). נדמה לי שמצאנו את "המוזה" של פן. ההזיה הנשית הזו, המגלמת בתוכה את המולדת הישנה והחדשה , העיר והאשה מתוארת על ידו כמוזה שלו. הסיבה אגב, שאין לו צורך כאן בטווח העתיד היא שזה מרוחק ממנו מרחק שעות יום בלבד והוא זמין, ארוז בבקבוק. 

עד כאן מבחר מאפיינים בולטים של ההוויה הנשית בשיריו של פן בין השנים 1927-1933. כפי שראינו הן המולדת , העיר , האשה והזיית הלילה משקפות למעשה הוויה אחת בעלת מספר פרצופים והיבטים בחייו. הדרך בה הוא מתמודד עמן דומה להפליא וכן השימוש שהוא עושה בריבוי פניה לצורך הגשמת ייעודו , לבסס עצמו כפייטן בכיר בתוכה. הוא זקוק מאד להכרה מצידה ומוכן לחכות לימים עתידיים לקבלה אין לו ספק שזה אכן יתרחש.

כדי להבין את מעמדה של ההוויה הנשית בחייו ולהבין מדוע אינו מצליח לבוא לידי סיפוקו ביחסיו עמה וביחסו אליה, בהווה, כשמנגד ממשיך לבעור בו הצורך הקיומי ממש , לגלותה ,כדאי לקרא את שירו הקצר "הכיסופית" שנכתב בשנת 1932 

"אותך הכיסופית עדיין לא פגשתי
עדיין לא גמלת בלבלובי דמי.
רק רשרושי צילך בקלף- חיי ניחשתי
וסוד הווייתך בתבערת שמי."