פרוזה

ימי המלחמה הקטנה – ריאליטי

   בלי שהרגשנו פרצה מלחמה קטנה. התחילה מעניין קטן, שגרתי  כמעט –  חיסול. של מישהו חשוב כמובן, כי מישהו לא חשוב לא היו טורחים לחסל מלכתחילה. זה, בכל אופן, מה שהסבירו מקבלי ההחלטות  בעודם מדברים על אפשרות של מלחמה הרבה הרבה יותר גדולה והרבה הרבה יותר מפחידה. ככה, בצל  איומי המלחמה היותר גדולה ומפחידה פרצה הקטנה. כלומר החיסול שבא כתגובה לתכנית ...

קרא עוד »

הזמנה לטקס הלווייה – סיפור חדש לכבוד שבוע הספר

  זה כבר זמן מה שאני חושבת שהגיע הזמן לגנוז את הקונספט. את קונספט ספר השירה הכוונה, כלומר השירה הארוזה בספר. יכול מאוד להיות שהגיע הזמן לערוך לו טקס הלווייה. זאת תוכל להיות הלווייה רבת משתתפים. ישתתפו בה בראש וראשונה המשוררים. הם יהיו נושאי הארונות כלומר הספרים, ויילכו בשורה ארוכה וקודרת עם כל הספרים שלהם, שהם לא הצליחו למכור אחרי ...

קרא עוד »

הכרמל, נוף מולדתי

  נוף מולדתי הוא הכרמל. נולדתי בחיפה על מורדותיו הצפוניים על שפת ואדי. עכשיו אני מתגוררת בזכרון יעקב על מורדותיו הדרומיים גם על שפת ואדי. כשהיגעתי בפעם הראשונה לבית שבו אני מתגוררת הוא היה רק שלד. אפילו לא נכנסתי אליו. עמדתי על שפת הואדי וידעתי: היגעתי הבייתה, כי שוב עמדתי על מורדות הכרמל על שפת ואדי. 4,000,000 עצים נשרפו עד ...

קרא עוד »

אדמכלב (תגובה לתגובה)

  את הסיפור הבא כתבתי כתגובה לתגובה שקיבלתי באינטרנט. זה אפילו לא היה בבלוג שלי, אלא בבלוג של מישהו אחר, שקיבל תגובה הומופובית שהפחידה אותי. חשבתי לעצמי –  נאמר שנער צעיר שמזהה בעצמו נטיות הומוסקסואליות יקרא את התגובה הזאת – איך הוא ירגיש? כתבתי תגובה חריפה לאותו מגיב, וחטפתי בחזרה מנת העלבות שהממה אותי. לא הייתי רגילה לתגובות כאלה ונפגעתי מאוד. בעקבות הסערה שחשתי ...

קרא עוד »

אירועים וספינת חלל אדומה

  על המיצב שהיה בקרון הספרים בטבעון אפשר לקרוא כאן (וגם לראות). ובערב שבת האחרון נערך ערב לכבוד ספרי בחיפה במסגרת חוג שמנהלת פרופ' רינה בן שחר. רינה סייעה לי למצוא את השם לספרי – "עכשיו הזמן לומר אמת", ובערב דיברה על הספר. דיבר גם ד"ר חגי רוגני – מרצה לספרות ממכללת אורנים. היה מרומם נפש ורוח. וביום שישי הקרוב ב- 14.5.10 ...

קרא עוד »

על כבשים ומגשים

      מזה זמן מה אני חושבת על טפט. על טפט עשוי מזכרונות. בהתחלה חשבתי שאעטוף בו חדר שלם, אחר כך חשבתי שאולי פס אחד יספיק, ומשחשבתי על פס חשבתי גם על זמן, כלומר על פס של זמן, שאוכל לסדר לאורכו את זכרונותיי לפי הסדר: קודם הילדות, אחר כך הנעורים ואחריהם הבגרות כמו מין טור הנדסי או גיאומטרי עולה.  כיוון ...

קרא עוד »

תודה מאוחרת לחזי לסקלי

   כשהייתי סטודנטית באקדמייה למוסיקה בירושליים השתתפתי בתחרות כוריאוגראפייה ע"ש גרטרוד קראוס שהתקיימה במרכז ע"ש ז'ראר בכר, וחזי לסקלי,שבין שאר עיסוקיו היה גם מבקר מחול, השתתף כשופט בתחרות. הוא לא אהב את התחרות, אבל אהב את הריקוד שחיברתי , שכלל הקראת שירים על ידי הרקדניות, וכתב עליו ביקורת מחמיאה מאוד בעיתון "העיר". אני לא זוכרת אפילו איך נודע לי שהביקורת התפרסמה ואיך ...

קרא עוד »

נביא של חפצים (על דניס סילק)

    תיאטרון הוא מדיום אמנותי בעל קסם מיוחד. הוא נוכח רק בהווה, ברגעי היווצרותו. אי אפשר לחזור אליו כמו אל ספר או אל סרט. אפשר לצלם אותו, אבל בצילום תחסר האנרגייה המיוחדת שנוצרת במפגש בין שחקן לקהל. במשך הזמן הוא הופך לזיכרון במוחו של הצופה, וכדרכו של זיכרון – משתנה, שכן גם הזכרונות משתנים בחלוף הזמן. לפני שנים, כשהייתי ...

קרא עוד »

סימנים טובים (לאנשי התנועה הירוקה – מימד)

  בכנסת הזאת לא אשב. על שום ספסל. או כסא. פתאום אני לא בטוחה על מה, בעצם, בכלל יושבים שם. בטח על כסאות, כי תמיד אומרים על חברי כנסת או ממשלה שהם נדבקים לכסא. אלה בטח מין כסאות מחוברים כאלה כמו בקולנוע. או בתיאטרון. יותר מתאים תיאטרון, כי מולם יש מין במה ודוכן ופטיש כמו בהצגה. בטח יש גם מיקרופונים, ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג