פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים

  1.   הַכּירוּ אֶת לִישָׁה לִישָׁה הוּא לא בֵּן אָדָם גַּם לא בַּעַל חַיִּים כִּי הוּא יוֹדֵעַ לְדַבֵּר   יֵשׁ לוֹ עֶשֶׂר יָדַיִים-רַגְלַיִם אֵין לוֹ עֶשֶׂר רַגְלַיִם וְיָדַייִם יֵשׁ לוֹ עֶשֶׂר רַגְלִּידַיִים אוֹ רַגְלִידִיוֹת כִּי כָּכָה הוּא אוֹהֵב   יֵשׁ לוֹ עֵינַיִים גְּדוֹלוֹת בְּצֶבַע … אהמ… מִשְׁתָּנָה הוּא קוֹרֵא לַהֵן צִבְעוֹנַעַיִים כִּי כָּכָה הוּא אוֹהֵב   לִישָׁה אוֹכֶל רַק ...

    איש אחד שאל את חברו לעבודה: " חיפשתי הרבה זמן מורה והנה נדמה שמצאתי, אבל איך אדע אם מורה זה אמיתי?" ענה לו חברו: "שפוך עליו דלי מים" צחק האיש. צחק גם חברו והלכו שניהם שמחים, איש איש לדרכו.

    אני רץ על הגשר או הגשר רץ לקראתי אני צוחק אל הרוח או הרוח שורקת בתוכי כאשר אני עוצר האדמה בעיניי נעצרת אני משוטט בגשם והגשם נובע מתוכי אני הולך מול הזרם והזרם גועש מראשי   אם תרצי פעם כל אלה תמצאי שם בטוח אותי        ציור: איריס קובליו    

              בוא, כלב מתוק. הלילה קורץ לך. גם לי. היום יצא לו קונטראסט טוב. איזה חדות! בטח 9600 DPI. אחרי אלף של ככה-ככה, סוף-סוף יצא משהו טוב. אפילו כתמים על הירח. איזה קיטש! בהיר מאוד ולבן. מציץ בין ענפים בירוק כהה. קומפוזיציה מושלמת. ממש חורשה בוורינדוואן. מעוף עטלפים דוממים. ציפור לילה –  צוויץ, צוויץ. שותקת. ושוב – צוויץ, ...

                    אני לא מבקר אמנות. לא אמן. אפילו לא מבין באמנות. אין לי יומרות כאלה בכלל. ואין לי ספק שגם לא יהיו. כל מטרתי היא להתחלק באותו רושם מיוחד שקיבלתי מביקור בתערוכה של לוסי.  תערוכה תל-אביבית צנועה יחסית, בלי פוזות, בלי אפקטים ראוותניים, שני בקבוקי יין, קצת כיבוד ותערוכה. פשוט תערוכת ציורים של לוסי. רק לוסי. ...

          קְטִיפָת כַּנְפֵי הַפַּרְפַּרִים שְׁחוֹרִים בֵּין חָלָלִים המִּתְרוֹקְנִים בַּלַּיְלָה   כְּבָר הִזְדַּקֵּן הַיּוֹם כָּנוּעַ מְדַמֵּם בָּאוֹפֶק   ציור: איריס קובליו    

         פְלַאם חברי                  בוקר צבע את חלוני בגוון אדמדם חלש. ראיתי איך הרבועים השחורים מתמלאים לאטם בסומק עדין. מיהרתי לצאת כדי לא לאחר להצגה המפליאה הזו, לראות איך קצה השמש עולה מעל לכיפה השחורה ממול, איך האור הראשון מכה בעננים, צובע אותם ורוד ונשפך מטה על הגבעות, איך הם מתגלים שוב בצבעי ירוק כהה מעורבב ...

  מה לחש לָךְ ענן אפור קָרוּעַ כנפיים שקופות מוּנַע ברוח יבבה ללא רַחֵם: "אני נמס… אני נמס… הכל נמס… בואי, נעלם ביחד… גבוה, קר…"   מה מלמל לך נחל ירוק אין ספור שפתיים רטובות מחליק בין חלוקים לבנים: "אני נופל… אני נופל… הכל נופל… בואי, נסתחרר ביחד… השלג קר…"   מה רחש לך אגם שחור מסתור דקיק, שיקוף של ...