אמליה           אני מטורפת. באמת. זה בסדר. אני חיה מספיק שנים כדי לומר שלא פגשתי אדם אחד נורמאלי באמת ואני בטוחה שזהו המצב הנורמאלי היחידי. אבל מה, בין כל האפשרויות של אין ספור חריגות נורמאליות, בחרתי לעצמי רק אחת. ראה איך אני נראית ואתה לא תשאל יותר שאלות. תראה את הכובע הלבן עם תיתורת רחבה על ראשי, לא אוריד ...

               למה גשם ביפו שורק כל-כך? אולי זה רק רוח ים בין חוטי החשמל. צר פה. גם אתה היית צורח אם היית חוזר מהים ישר לאריזה החסכנית הזאת. אבל למה הגשם מטורף כל-כך? רואים לו את המים, נפתחו שם אלף ברזים קטנים והמים נשפכים בלי חשבון. מציפים את כל הבורות, את כל החפירות הארכיאולוגיות האלה. בסוף תמיד מתברר שהיה פה ...

            אתה לא חייב לכבס ביד. במכונה שלך יש אפשרות כזאת. גם דברי צמר חייבים כביסה ובמכונה ישנה גם האפשרות הזאת. ואל תחכה שהיא או מישהי אחרת תעשה זאת במקומך. אתה גבר עצמאי ותהיה כזה גם בעתיד. תמיד. רק תפריד בין הכביסה הלבנה והצבעונית. ותשכח ממכבסה ציבורית. אל תחשוב שתשב לך באיזה בית-קפה עם הספר והכול יהיה פשוט וקל. אני ...

  הם גרים מתחת למדרגות בטון גבוהות שמובילות למגורי נשים בקומה השנייה. מתחת למדרגה השנייה שקרובה לאדמה. לפני שנים הבנאים השאירו שם תעלה ופתח קטן לגישה נוחה לחוטי חשמל,  והם בחרו אותו כבית מוכן ואידיאלי. בקיץ לוהט של הודו, קריר יותר מאחורי קירות האבן, ובחורף הקר הוא מגן מרוח מסוכנת, אפשר לרפד את הבית בדברים חמים רבים וגם להתחמם אחד ...

  לאבא שלי קראו מיכאל. מנדל, כך קראה לו אימי. הוא נולד וגדל בשטעטל, עיירה יהודית-ביילורוסית קטנה, מרוחקת, אי-שם בין שדות אין-סוף של חיטה ותפוחים, במקומות שכוחי האל מבחינתנו, אך מלאים בחיים מבעבעים עם ציפורים מתעוררות, קריאת התרנגול לתפילת הבוקר וריחו הלא נשכח עדיין של התפילין של סבא נחום שנכרך סביב ידו ועל מצחו, שמש חמימה  וחדוות הבוקר של יום ...

"אבא, איפה סבא וסבתה שלנו?- “הם הכניסו את כולם לבור, קברו, עודם בחיים.   אומרים ששלושה ימים אדמה נעה מעליהם.  הייתי בְּדוּבְּרוֹבְנוֹ, המקומיים סיפרו לי הכל”.        כאשר טיפסתי גבוה יותר, כאשר השפלה מתחתיי הפכה לפסים משוכים צבעי מים דהויים, כאשר האוויר בריאותיי התדלדל ונשימתי חסרה לי, שם למעלה, על קצה התהום, כאשר רק שלג נצחי היה מעליי, פתאום התגמדו ...

  צבעי מים, שירה, רגש, חיים מפגש, שיח, במה             לא נשאל למה יש אמנות. היא קיימת. מהיא אמנות? גם לא נשאל. לילד שצייר סוס אדום זאת אמנות אדירה ובלתי נשכחת. אז לא נשאר לנו הרבה חוץ מלומר משהו על הרגש האנושי. ביטוי של הרגש וכל מה שמעבר לו. גם ביטוי עצמי. לא נדבר על רגשות עצומים, מלאיי משמעות ...

  יש לי ספסל. הוא שלי. שלי בלבד. בהתחלה  לא ידעתי זאת. רק העברתי אותו למימד אחר. גם המימד הוא שלי. קוראים לו 'המימד שלי'. כי לא מצאתי עבורו שם אחר. לא ידעתי שהוא רק שלי. חשבתי שכולם יכולים לבוא, לשבת על הספסל בפארק, לעבור כמוני למימד הזה כדי לנוח קצת, לרפא כמה פצעים ולחזור. אף אחד לא ישים לב, ...

                        היו אלה ימי סתיו אחרונים ובהירים להפליא. רק לפעמים הסתלסל ענן קטן באמצע השמיים, אך תוך דקות ספורות היה מתפוגג ושוב היו חוזרים שמי תכלת עמוקה המתחלפת לאיטה לכחול-כהה לקראת ערב. שמש קרה זהרה על הפסגות המושלגות וקולה של ציפור נדירה פילח את האוויר הצלול מאופק לאופק. היער עמד עירום וכנוע בציפייה ...

                                                                 מוקדש לגיורא לשם,                                                                                  בחיבה   גיורא,  תרשה לי להוריד כובע בפני היסטוריה ספרותית ומדינית שאתה כל-כך מכיר ומעורב בהם ובפני השקעה מחשבתית ויצירתית שמורגשת היטב בכל מילותך.   אנחנו מעולמות שונים במקצת, ובכל-זאת תרשה לי לחלק כמה מחשבות.   כל-כך הרבה פעמים שמעתי סופרים ידועי שם שמביעים את דעתם הפוליטית. ובכל פעם מחדש פקדה אותי אכזבה גדולה מן ...