דבש משורר
מישהו אמר שאינני מסתדר עם העולם – הרהור:
בעולם יש הרבה יותר מרק בני אדם, ככה לפחות עולה מדברים שאומרים בטלויזיה וכתובים בעיתונים, לגבי בני אדם, לא למצוא חן בעיני בני אדם, או לא להסתדר עם בני אדם, אין פירושו לא להסתדר עם העולם, בעולם יש יותר מאשר למצוא חן, ויותר מאשר להסתדר עם אנשים, כלומר להיות מיומן חברתית, מיומנות חברתית זקוקה לעיתים לתובנות שיסתפחו אליה, גם חוסר מיומנות חברתית, אין פירושו שאדם לא מסתדר עם העולם, לכל היותר שהוא לא מסתדר עם חלק מהאנשים חלק מהזמן, נכון שאני מוגבל בהבנה שלי את העולם וביכולת שלי למצוא בתוכו מרחב משלי שבו תהיה לי מידה סבירה של שליטה, לא רק במה שקשור רק אלי ופרטי ממש, אלא מרחב בעולם שמסביבי, הבנה ושליטה במה שקורה מחוץ לי, מתוך הבנת המטרות שלי והדרכים להגשים אותן , ויכולת לפלס דרך בכוחות עצמי כדי להגשים אותן, ולא מתוך ויתור על מטרות וחיפוש חיים נוחים שבהם אני רק אוכל ושותה וישן והולך לבית מלון ומתעניין רק בסיפוק מיידי של צרכיי, כלומר לא רואה בעצמי חלק של ממש מהעולם, מוותר על החוויה של העולם שמסביבי ולא רק של עצמי. במובן הזה אני אכן מוגבל, איני יכול לספק לעצמי בטחון כלכלי, תעסוקתי, רמת בריאות סבירה ואיכות חיים בכוחות עצמי. אך כל זה לא מחייב בהכרח להסתדר ברמה האישית עם אנשים, יתכן שישנם אנשים שמנהלים משק עצמאי ודואגים בעצמם לאיכות חיים, אנשים בעלי מודעות ורגישות לחברה ולעולם שמסביבם שיחסיהם האישיים, בכל זאת, מוגבלים למדי. אם אסתדר עם עצמי טוב יותר יהיה לי קל יותר עם אחרים כי אזדקק להם פחות ואשמש עבורם נקודת משען, מקור להעצמה שתעצים אולי גם אותי. בכל אופן יתכן ואני מסתדר עם העולם משום שאני סקרן לגביו, שאנשים שונים במקצת זה מזה ולעיתים יש להם חן, בדרך ההתנהלות שלהם, חן שמרתק אותי, בכך שהעולם נראה לי כמו קופסה שבתוכה דברים מעניינים שנברתי בחלקם, אך ישנם עוד רבים נוספים, שבאמת-אינני יודע הרבה על העולם, כמו ילד, ולמרות שהוא נדמה אפור וריק לעיתים, כשאני במחיצת אנשים, אני תוהה על העולם ופשרו, ומגלה מתוכם חלקים חדשים בעולם, שהעולם, הוא מעניין, שגם אם נדמה שלא, שאין ולא יהיה חדש, דברים חדשים קורים כל הזמן, ואולי בגלל ההשתאות הילדותית שלי, דווקא זו שגלומה במרחב המצומצם שלי, של אכול ושתה, ואולי בגלל הזכרון הקצר שלי, שאינני זוכר כמה הדברים החדשים הם ישנים ומיושנים, או מפני שהדברים אינם כלים ותמיד יש מהם עוד ועוד, וגם זו התבוננות מלאת השתאות, ילדותית, אולי משום כך, גם כשהדברים נדמים תפלים, הרוסים, שדבר אינו יכול להיות אלא הרוס, אלא ממוטט, דווקא אז מתעורר עניין מחודש ועמו קסם מסויים ודחף חיים. הרי העולם הינו מקום בטוח, מוכר, אני שייך לעולם, חבר בחברת עצמי, בעולם הגדול קטן.
ענבל אשל כהנסקי:
שגיא יקירי, כמה טוב אתה כותב את עצמך!! לו רק היה לך טוב גם מול אנשים.. חיבוק גדול מאד.
אני:
טוב לי מאוד מול אנשים, כי אנשים אינם יכולים להכיל את זולתם, את העצמיות והאני המוחלט והשוצף של זולתם, אני משוחרר מהזולת וטוב שכך, להיות עצמך פירושו להיות משוחרר מהזולת ולחשוב עצמך ולהיות חופשי, כך שטוב לי בהחלט מול אנשים, בניסוח המדוייק שלך, כמובן הבדידות והתלות והעולם הריק לא טובים לי, אך אלה לגמרי שלי גם אם אנסה לשייך אותם לזולת, ואלה לא פוגמים באהבת היות עצמי משוחרר מכל שאינו עצמי.
ענבל אשל כהנסקי:
שגיא יקירי, אני חושבת על החיים בבועה שקופה בה חשים הכל אבל דבר אינו חודר. לא חודר באמת.
אני:
ישנם כל מיני אופנים בהם דברים חודרים פנימה ענבל יקרה, אם אני הולך רחוב שלם וחוזר אחרי לבטים כדי לתרום עשרה שקלים לקבצנית שהפריעה את מנוחתי בגסות פוגעת , הרי שמשהו נכנס פנימה, משהו שלא נכנס פנימה אצל הרבה אחרים. נכון קשה לי לחוש חמימות, או להיות מוצף בחמימות אפילו, אינני סנטימנטלי אולי מפני שאין לי סיבה להיות סנטימנטלי ולעיתים אני מעט, מעט מאוד סנטימנטלי.אם אני מצוי בתוך בועה, הבועה הזו חלקית בלבד, חלקית מספיק כדי שאחוש גועל מעצמי, מהבועה, לא בועה ששייכת לי בלבד, אלא בועה ששייכת למרבית החברה,חברה שמוקירה קונצרטים, אבל כשנגן מוכשר מנגן ברחוב, איש לא עוצר לידו, חברה שמפריטה בני אדם והופכת אותם לגימיקים, חברה חומרנית, כוחנית.אינני מבין בדברים הללו, אולי הדברים שאמרתי הם סיסמאות ריקות, אך הבועה הזו שתיארת שלי, היא בחלקה קושי למצוא מישהו שאוכל לתקשר איתו וגם למצוא איתו שפה משותפת ועניין הדדי, שאוכל להזדהות עמו וארצה בקרבתו, וגם נכון סוג של אטימות, של להשקיף החוצה על העולם, כמובן במבט שמשתדל להיות רגיש וקשוב, אך גם משום איזו שהיא קהות שאני מוצא באנשים שסביבי וגם, אך לא בעיקר, בעצמי.
ענבל אשל כהנסקי:
שגיא יקירי, תשובתך מורכבת אבל אני מאד מבינה את נקודת המבט שלך. בעיקר הרצון לצאת מהבועה כדי לגעת באנשים אחרים והחשש מלעשות זאת.. אני חושבת שזה העניין, נראה לי.
אני:
שלום ענבל יקרה, הבועה שאת מתארת מזכירה לי את הטיעון הראשון שהתייחסתי אליו-שאיני מסתדר עם העולם, הראתי שוודאי שאני מסתדר עם העולם. גם הטיעון שלך שאני מצוי בתוך בועה הינו קביעה שאינה מנומקת ולוטה בערפל. ענבל יקירתי ישנם אנשים שמוצאים חן בעיני, גם אנשים שמפגינים כלפיי יחס ערמומי, מתנשא, מנוכר, כמו מצאו צעצוע שיוכלו להשתעשע בו ולבטא דרכו את עולמם הדמיוני, החופשי, הלא מחייב, כמו נמלים שנהנים לדרוך עליהן, או ציפורים שנהנים לצפות בהן ולהצביע על יופיין, עבורם אינני חש שאני לגמרי בשר ודם, כמותם, וממילא מתוקף היותי אובייקט, דבר מה שאינו לגמרי ברור, אין לי דבר כמו נשמה. איני מצוי בד' אמותיי ומשקיף בעולם החיצון גבירתי היקרה, אני מצוי במחיצת הזולת ורואה את עצמי משונה מעט, אדם ששייך בעיקר לטריטוריה שלו, שעולם התובנות והתחושות הפרטי שלו, שכל אחד יכול, כמו טקסט אידיוסינקרטי להניח לגביו את ההנחות שיבחר, גם הצורך שלי בשיחה והדברים שאני אומר, לא לגמרי מובנים, הם שייכים לי, והזולת עובר דרכם, משתף פעולה, מתערבב בדבריו בדבריי, אך הם נותרים דיבור פרטי שלי, שבא ממני ואיש אינו שותף ממשי אליו. ואם מישהו מנסה להשתתף הוא קובע קביעות נחרצות מדי , מדי פסקניות, שמותירות אותי עם המחשבות שלי. זה העולם שלי, העולם הפרטי שלי. העולם הזה משקף את מרחב הדיבור וההבנה העמוקים , הרחבים , התקשורת המפתה , הנדרשת ומתבקשת , המבררת , המוסיפה רבדים לשגרה, שהוא מרחב מצומצם מאוד, בירור המציאות ותקשורת נעשים באמצעות שיחות חולין, הומור, ציון סנסציות שונות שמתרחשות ביום יום, אין תקשורת רחבה , משמעותית , מכנה משותף , או הבנה עמוקים. הזולת אינו מקבל אותי או מתעניין בי , וחופר בתוכי באופן שאינו שיפוטי . בדרך כלל הזולת רואה בי אובייקט, אובייקט שהוא משליך עליו את עצמו, שאינו מתעניין ממש לראות בו ישות עצמאית שהוא חפץ לחלוק עימה. השיחות שאני מנהל , בדרך כלל אני בהן בעמדה של משקיף, אני נמצא בתוך השיחה , אך גם מחוצה לה, שהיא , השיחה נדמית לי כמופרכת לגמרי, ואני מתבונן בה מבחוץ. הדינמיקה הזו ענבל יקרה משקפת את אופן ההתבוננות שלי בזולת, וריחוק מסויים שהזולת נוהג בו כלפיי ואני כלפי הזולת.אין זו בועה , אלא יחסים עם מציאות , שבה לא נרקמים יחסי קרבה משמעותיים, לא משום יחסי לזולת , ולא משום יחסו של הזולת אלי, אלא מתוך דינמיקה מסויימת מאוד שנוצרת ביני לבין הזולת,אם אנהג אחרת אהיה לא כן ולא נאמן לעצמי, אהיה אדם מלאכותי יותר, ואז גם אהיה סגור, ומכונס יותר בתוך עצמי, ואיני מכונס יתר על המידה בתוך עצמי ואינני סגור יתר על המידה.