אֶת מְמַלֵּאת אֶת הַבַּיִת
אֶת מְמַלְּאָה אֶת הַבַּיִת
בּוֹקַעַת מִכָּל פִּנָּה.
הַתַּקְלִיטִים שֶׁכֹּה אָהַבְתְּ לִשְׁמֹעַ –
עָמַדְתְּ בַּפִּנָּה הָאֲפֵלָה וְהֶאֱזַנְתְּ –
הַמַּחְבָּרוֹת הַפְּזוּרוֹת עַל שֻׁלְחָנֵךְ, מוֹרֶשֶׁת לִמּוּדַיִךְ –
אֲנִי עוֹבֵר עַל הַתְּמוּנוֹת שֶׁצִּלַּמְתִּיךְ בָּהֶן מֵאָז טֶרֶם נִישׂוּאֵינוּ.
פִּנְקָסִי הַהוֹרָאוֹת שֶׁהִשְׁאַרְתְּ.
כַּמָּה יָפֶה זִכְרֵךְ, יָפֶה הַכֹּל, – נִכְרַכְתִּי בָּךְ –
שׁוֹתֶה בְּצָמָא דְּבָרַיִךְ, רַק לֹא לְאֵבְּדֵךְ.
עַתָּה הַכֹּל שָׁקֵט. הַכֹּל יוֹתֵר רָגוּעַ –
פָּחוֹת עֲצַבִּים.
הַכֹּל נִרְגָּע, הַשְּׂעָרוֹת לֹא סוֹמְרוֹת לְזֵכֶר מַחֲלָתֵךְ.
מרגש משה.