בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם

    נֶצַח הָאוֹהֲבִים   אִם עוֹד לֹא לִי כָּל לְבָבֵךְ, צְבִיָּה, לֹא יִהְיֶה שֶׁלִּי עוֹד. הֵן אַנְחוֹתַי לַשָּׁוְא, כִּי אוֹהַבֵךְ, לֹא אֶצְפֶה מִשְּׁתֵּי עֵינַי לִבְכּוֹת. אוֹצְרוֹתַי, שֶׁעִקָּרָן לִבֵּךְ לִרְכֹשׁ, בֶּכִי, דְּמָעוֹת, שְׁבוּעוֹת, אִגְּרוֹת אֵין סְפֹר –  הַחוֹב עָלָיו הֻסְכַּם מֵרֹאשׁ –  לֹא אוּכַל  עָלָיו לַעֲבֹר. אַךְ אִם חִבָּתֵךְ, כִּבְיָכֹל  חֶלְקָהּ לִי, חֶלְקָהּ בְּיַד זָר יִפֹּל, –        בְּפָחוֹת מִכֻּלֵּךְ – ...

    בענין התחנה המרכזית – שיר   יש ימים כאלה.   הכל נובל. צרור הפרחים שהבאתי מהשדה ושמתי אותם באגרטל  הצמיחו ריח זוועה. הבאתי כמה ספרים ליריד לאקו"ם להנגר 22 בנמל תל הביב  החביב הסריח  כהוגן ההנגר, לומר לך שהוא מקום פרחים.  איש על ספסל קרא עיתון. הכותרת: אפריקאים אנסו נשים בטל חביב. גם ילדים בני 13-14  אנסו. למדו ...

  בֹּקֶר טוֹב תְּמֵהַנִי, בְּחַיַּי, מָה עָשִׂינוּ בְּטֶרֶם אָהַבְנוּ: לֹא נִגְמַלְנוּ? מֵעִנּוּגֵי סְרָק רַק יָנַק פִּינוּ, נָחַרְנוּ, בְּגוֹב הָרֶדֶם  לַנְנוּ? כָּךְ הָיָה: אַךְ הָעֹנֶג – אַשְׁלָיָה! אִם מֵעוֹלָם דָּבָר יָפֶה הָיָה,  חָשַׁקְתִּי בּוֹ וּבָא  –  זוֹ אַתְּ – כַּהֲזָיָה.   כָּעֵת – בֹּקֶר טוֹב לַנְּשָׁמָה תֵּעוֹר, אֵין בָּהּ חֲשָׁשׁ מִפַּחַד עוֹר קָרַם: כִּי הָאַהֲבָה הֵן כֻּלָּהּ אוֹר: תַּהֲפֹךְ קִיתוֹן דַּל ...

  זהו שיר נסיוני.  יש, אם כי מעטים, העוזרים לי כאן.  את עזרתם כאן אני מבקש עתה: האם זה שיר? שיר תמיהה והוידוי כְּפַרְפַּר אֲנִי עָף מִשִּׁיר לְשִׁיר מִיֹּפִי לְיֹפִי: אֵיךְ תַּסְבִּיר  אֶת פֶּרֶא הָאָדָם, אֶת הַכִּעוּר הָרַב בַּחַיִּים? אֶת הָרַצְחָנוּת הַטְּבוּעָה בְּטִבְעוֹ?