בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם

 לקוראיי הנאמנים,   אולי שמתם לב, אבל זה סוף המפעל.  שאילצתיכם ( השתייה כדת וכדין ואין , הו, נס: ו"אילצתיכם" – מלשון הלץ), לקרוא בו יום יום., עד שהיה לכם – בעיקר לאלה שאין לבם אל היינה וכו' – לזרא:     86   בְּכִכַר הַשּׁוּק שֶׁל הַלֶּה (Halle)  [1] עוֹמְדִים שְׁנֵי אֲרָיוֹת. רְאוּ אֵיךְ בְּנֵי אָדָם אִלְּפוּ בְּאַחַת אֶת חֲלַל ...

  84   אַךְ רָאִינוּ אִישׁ רְעוּתָהּ וּבְעֵינַיִךְ וּבְקוֹלֵךְ הֵבַנְתִּי אֶת טוּב לִבֵּךְ אֵלַי: לוּלֵא עָמְדָה אִמֵּךְ שָׁם, לְהִתְעַלֵּק עָלַיִךְ מִתְנַשְּׁקִים הָיִינוּ עַד בְּלִי דַּי אוּלַי: מָחָר שׁוּב עָלַי לַעֲזֹב אֶת הָעִיר, וְשׁוּב אֵצֵא לַדֶּרֶךְ כְּתָמִיד: מַבָּט נַעֲרָה עַרְמוֹנִית אֶת דַּרְכִּי יָאִיר אוֹמֵר עַל כֵּן לָהּ שָׁלוֹם כְּיָדִיד.     Kaum sahen wir uns, und an Augen und Stimme Merkt ...

למה התכוון המשורר? ( המשורר הוא היינה כמובן, זה  תרגום שיר מס' 83, +2=85, חסרים עוד 5,  עוד מעט החגיגה). 83 עַל יָדִי גֵּר דּוֹן הֶנְרִיקֶה –  "יָפֶה" קוֹרְאִים לוֹ הַבְּרִיּוֹת. יַחַד שׁוֹכְנִים חֲדָרֵינוּ: קִירוֹת בֵּינָם כִּנְיָרוֹת.  מַסְמִיקוֹת בְּסָלָמָנְקָה בְּעוֹבְרוֹ, הַנְּעָרוֹת. צִלְצוּל דָּרְבָן, סִלְסוּל שָׂפָם, כִּכְלָבִים צְעָדָיו שׁוֹמְרוֹת.   אַךְ בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, בַּבַּיִת, הוּא יוֹשֵׁב לְבַד בְּשֶׁקֶט, בְּיָדָיו מַחֲזִיק גִּיטָרָה ...

    81 כְּשֶׁפָּצַחְתִּי בְּשִׁירָה שִׁירִי  עַל סָרִיסִים נִמְאַס: קוֹלִי, אָמְרוּ, הוּא כֻּלּוֹ רַע, קוֹל צוֹרְמָנִי, חוֹרֵק, קוֹל גַּס.   בְּעֶדְנָה, בְּמַקְהֵלָה, הִשְׁמִיעוּ הֵם קוֹלָם: טְרִילוֹת הִשְׁמִיעוּ, לָהּ-לָהּ-לָהּ, שָׁרוּ בְּזֹךְ כֻּלָּם.   שִׁירֵיהֶם כַּדּוֹדִים מָתְקוּ, אַהֲבַת-רוֹמָן. הַגְּבָרוֹת כְּמָטָר בָּכוּ לְמַעֲשַׂי אָמָּן.   Doch die Kastraten klagten Als ich meine Stimm' erhob; Sie klagten und sie sagten: Ich sänge viel zu ...

76   תּוֹקְעִים הַהוּסָרִים בִּכְחֹל, מִשַּׁעַר בֵּיתֵךְ פּוֹנִים, אָז בָּא גַּם אֲנִי וּמֵבִיא לָךְ אֵת זֵר הַשּׁוֹשַׁנִים.   זוֹ הָיְתָה מְהוּמָה רַבָּה! הָאָרֶץ תַּחְתָּם תֵּהוֹם! אֲפִלּוּ בְּלִבֵּךְ הַקָּט מָצְאוּ רַבִּים מָקוֹם.   Es blasen die blauen Husaren, Und reiten zum Tor hinaus; Da komm ich, Geliebte, und bringe Dir einen Rosenstrauß. Das war eine wilde Wirtschaft! Kriegsvolk und Landesplag'! Sogar ...

  73   כַּחֲלוֹמוֹת כְּבַדִים עוֹמְדִים בָּתִּים בָּרְחוֹב בְּטוּר, עָטוּף עָמֹק בִּמְעִיל הַחֹרֶף אֶת הָרְחוֹבוֹת אָתוּר.   מִגְדַּל הַפַּעֲמוֹן מוֹדִיעַ: כְּבָר חֲצוֹת.  רַב-מָגִית הַנְּשִׁיקוֹת לִי תּוֹסִיף חַכּוֹת.   הַלְּבָנָה תְּלַוֵּנִי מְאִירָה כָּרֵעַ. הִנֵּה לְבֵיתָהּ בָּאתִי, וּבְקוֹל אֲנִי קוֹרֵא לָהּ:   תּוֹדָה לָךְ, יְדִידָה, מִלֵּאת דַּרְכִּי בְּאוֹר, הָאִירִי לְאַחֵר כָּעֵת: לָךְ  קָרָאתִי  דְּרוֹר.   וְאִם תִּמְצְאִי אוֹהֵב לוֹ יָמִים הֵמָרוּ, עוֹדְדִיהוּ, ...

      73   כַּחֲלוֹמוֹת כְּבַדִים עוֹמְדִים בָּתִּים בָּרְחוֹב בְּטוּר, עָטוּף עָמֹק בִּמְעִיל הַחֹרֶף אֶת הָרְחוֹבוֹת אָתוּר.   מִגְדָּל הַפַּעֲמוֹן מוֹדִיעַ: כְּבָר חֲצוֹת.  רַב-מָגִית הַנְּשִׁיקוֹת לִי תּוֹסִיף חַכּוֹת.   הַלְּבָנָה תְּלַוֵּנִי מְאִירָה כָּרֵעַ. הִנֵּה לְבֵיתָהּ בָּאתִי, וּבְקוֹל אֲנִי קוֹרֵא לָהּ:   תּוֹדָה לָךְ, יְדִידָה, מִלֵּאת דַּרְכִּי בְּאוֹר, הָאִירִי לְאַחֵר כָּעֵת: לָךְ  קָרָאתִי  דְּרוֹר.   וְאִם תִּמְצְאִי אוֹהֵב לוֹ יָמִים ...

71   יַחַד נָסַעְנוּ כָּל הַלַּיְלָה: בְּמִרְכֶּבֶת דֹּאַר בְּחֹשֶׁךְ טַסְנוּ. נַחְנוּ זֶה עַל לֵב זוֹ  בְּנַחַת, צָחַקְנוּ, הִתְלוֹצַצְנוּ.   אַךְ עִם בֹּקֶר אוֹר הִשְׁתָּאֵינוּ רַבּוֹת: נִסְתָּר יָשַׁב בֵּינֵינוּ אָמוֹר, אֶל הָאֲהָבוֹת. Wir fuhren allein im dunkeln Postwagen die ganze Nacht; Wir ruhten einander am Herzen, Wir haben gescherzt und gelacht. Doch als es morgens tagte, Mein Kind, wie staunten wir! ...

69   בְּעֶצֶם יְמֵי הַקַּיִץ עֲזַבְתִּיךְ, וּמְצָאתִיךְ בְּיָנוּאָר: שָׁרָב הָיָה וְלָךְ כֹּה חַם: עַתָּה צִנָּה סָבִיב וְקַר.   וְשׁוּב אֲנִי עוֹזֵב: כְּשֶׁאָשׁוּב לֹא אֶמְצָאֵךְ חַם אוֹ צוֹנֵן. סְבִיב קִבְרֵךְ אֶצְעַד בְּעֶצֶב בְּלֵב קָמוּט, זָקֵן.   Ich hab euch im besten Juli verlassen, Und find euch wieder im Januar; Ihr saßet damals so recht in der Hitze, Jetzt seid ihr gekühlt ...