באקלימים החבויים משורר וצייר

היתקלות את מכבה את האור ומתפשטת ומפזרת תוך כדי תנועה אבקנים כחולים מתוך שמלתך שעוד מעט תניחי על הכורסה ויהיה חושך שאת ואני אוהבים לשכב בצילו באברים רפויים עד שכפות רגליך יגששו בחושך ויגלו את כפות  רגלי ותהיה היתקלות

הכורסה האדומה אצבעותייך האפלות נוטלות ממני קצת אבקני שמש אני גורע מעצמי שאני עושה את זה אך זה הכרחי לפיזור כתמי הזמן שלך שמסתלסלים מן הכורסה האדומה המעמעמת בעתיקותה את כל יושביה