באקלימים החבויים משורר וצייר

לילית זה זמן מה שהירח מותך על צווארך מרוב כוח הוא מלבין באור ניאון את שפתייך הנה כבר מרצדת על פנייך ברפרוף כשפי לילית ידה הלבנה פורמת בחשאי את זהותך כשהיא עושה את זה המולת יערות מהדהדים בעורקייך כדור השמש נפגם החיה הדימונית יוצאת ממגורה יורדת אל פיר הגוף היופי שלך ממריא אל תחום אסור אצבעותייך ממגנטות הבזקי אור כמו ...

הציד מתחיל מן הפסיעה הציד מתחיל מן הפסיעה הקטנה שאת עושה כשאת מחפשת את  הכניסה אל פנים היער שלי בעוד אני נטוי על הכורסה בעומק החדר אורב לך בתוך כתמי האור כינשוף משולהב

הקשקוש הגדול ילדים מציירים את הקשקוש הגדול בטרם יהפכו להיות נגטיב בזמן הזגוגי בו נשיפה ושאיפה מעידה על צפיפות הרוח והחומר תאי החישה שלהם נפקחים הם מראים לי את הלבן שבדף ככל שאני קרב אליהם גופי מתמעט כמו  הירח כוכבים אחדים מלבינים את פני חציי המואר משיב להם רוח חציי הכבוי מאפיל את גיליונות  הנייר

העכבר העכבר שעל שולחני מקשקש בזנבו בהרף נגיעה כשאני מוביל אותו אל כל המחילות הוא מותיר לשלשת על המצג

הבובה המסכה יציבה מן הפנים היא ממוסמרת על פניה עיצורים פתאומיים שאני שומע בה בלילה מאיצים אותי אל ערמת הזכוכית שבעיניה אני מזהה הטיות אור מצמוצים חשאיים פני מדפיסות את עצמן על פניה אני מקבץ עשר אצבעות לתפוס  אוושות גוף