בננות - בלוגים / / סוס התודעה
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

סוס התודעה

 

 

 

הִיא מְדַבֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ לָדַעַת

 

מְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת

 

מְדַבֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ לָדַעַת

 

וְהַדִּבּוּרִים וְהַדִּבּוּרִים וְהַדִּבּוּרִים וְהַדִּבּוּרִים

 

מַרְחִיקִים אֶת הַצַּעַר רַק רֶגַע

 

מַרְחִיקִים אֶת הָעֶלְבּוֹן רַק רֶגַע

 

מַרְחִיקִים אֶת חֹסֶר הָאוֹנִים רַק רֶגַע

 

מַרְחִיקִים אֶת הַהַשְׁפָּלָה וְהַדְּחִיָּה וְהַתִּסְכּוּל וְהַלַּעַג רַק רֶגַע

 

מַרְחִיקִים אֶת הַשֵּׂעָר הַמַּלְבִּין וְאֶת הָעוֹר הַמִּתְרַפֵּט אֶת הָעֵינַיִם הַשּׁוֹקְעוֹת וְאֶת הַיָּדַיִם

 

הַמִּתְדַּלְדְּלוֹת רַק רֶגַע, אֶת הַדִּמּוּי וְאֶת הָעַצְמִי

 

וְאֶת הַכְּאֵב וְאֶת הַכְּאֵב וְאֶת הַכְּאֵב רַק רֶגַע רַק רֶגַע רַק רֶגַע

 

תָּנוּחִי אֲחוֹתִי, גַּם אִם לֹא תִּתְפְּסִי אֶת הַפַּרְפַּר הוּא יָמוּת  תּוֹךְ 24 שָׁעוֹת.

 

אַתְּ רוֹצָה לְאַלֵּף אֶת הַתּוֹדָעָה וְלִרְכֹּב עָלֶיהָ כְּאִלּוּ הָיְתָה סוּס עֵץ.

 

אֲבָל לַסּוּס זַיִן עֲנָק וּבֵיצִים שְׁרִירִיּוֹת הוּא  ס  ו ּ ס

 

וְאֶת הַתּוֹדָעָה לֹא צָרִיךְ לְאַלֵּף צָרִיךְ לִפְרֹס אוֹתָהּ כְּמוֹ

 

שֶׁפּוֹרְסִים שְׂמִיכַת פִּיקה עַל חוֹל הַיָּם.

 

 

 

אֲנִי מְבִיאָה אֲנִי מְבִיאָה אֲנִי מְבִיאָה

 

אֶת הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה אֶת הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה אֶת הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה

 

וְנוֹתֶנֶת לָהּ מָקוֹם  נוֹתֶנֶת לָהּ מָקוֹם  נוֹתֶנֶת לָהּ מָ

 

אֲחוֹתִי, הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה חֵרֶשֶׁת , אָזְנֶיהָ סְתוּמוֹת מִשַּׁעֲוָה בַּת אַלְפַּיִם.

  

אֲבָל רֶגַע, אֲנִי אַקְשִׁיב אֲנִי אַקְשִׁיב

 

שֶׁקֶט , אֲנִי מַקְשִׁיבָה, שִׂימוּ לֵב כַּמָּה אֲנִי יָפֶה  מַקְשִׁיבָה,
 
שִׂימוּ לֵב כַּמָּה אֲנִי יָפָה  כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָה

 

כַּמָּה אֲנִי נִפְלָאָה כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָה כַּמָּה אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִייייייי

 

בּוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, תַּקְשִׁיבוּ גַּם אַתֶּן לְסוּס הַתּוֹדָעָה שֶׁלָּכֶן

 

אַל תִּפְחֲדוּ מִמֶּנּוּ גַּם אִם הוּא יִגְרֹר אֶתְכֶן לִשְׂדוֹת הַכְּאֵב וְהַפַּחַד , הַצַּעַר וְחֶרְדַת הַמָּוֶת.

 

שָׁם תַּעֲשׂוּ כְּלִי מֵהַכְּאֵב, תַּעֲשׂוּ כְּלִי מֵהַפַּחַד וּכְכָל שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים יוֹתֵר

 

כָּךְ הַכְּלִי יִהְיֶה עָמֹק יוֹתֵר , רָחָב יוֹתֵר, אֵיזֶה כְּאֵב נִפְלָא יֵשׁ לָכֵן אֵיזֶה כְּאֵב מִשְׁתַּלֵּם

 

אֵיזֶה כְּלִי נִפְלָא עֲשִׂיתֶן, אֵיזֶה כְּלִי עֲנָק , כָּל הַכָּבוֹד לָכֵן , אַתֶּן יוֹדְעוֹת לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה !

 

תּוּכְלוּ לְהַגִּישׁ בּוֹ סָלַט אֲבַטִּיחִים שָׁלֵם.

חָה חָה חָה

 

אַתֶּן חַיָּבוֹת כְּאֵב כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּאֵב  לֹא תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת כְּלִי 

וְאִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּלִי לֹא תִּהְיֶה לָכֶן אַהֲבָה  נְקֻדָּה

 

לֹא תִּהְיֶה לָכֵן אַהֲבָה אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּלִי  נְקֻדָּה כְּבָר אָמַרְתִּי ?

 

לֹא תִּהְיֶה לָכֵן אַהֲבָה אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּלִי

 

אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּאֵב  לֹא תּוּכְלוּ לְכַיֵּר מִמֶּנּוּ כְּלִי וְאָז לֹא תִּהְיֶה לָכֵן אַהֲבָה

 

נְקֻדָּה נְקֻדָּה נְקֻדָּה

 

רֶגַע, רֶגַע רֶגַע רֶגַע, אֲנִי מֻכְרָחָה לִנְשֹׁם אֲנִי מֻכְרָחָה לִנְשֹׁם

 

אֲנִי מֻכְרָחָה לִנְשֹׁם בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֶת הַכְּאֵב שֶׁלִּי

 

בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֶת הַתִּזְמֹרֶת שֶׁלִּי מְנַגֶּנֶת הוֹ כַּמָּה אֲנִי אוֹהֶבֶת לִשְׁמֹעַ אֶת 

הַתִּזְמֹרֶת שֶׁלִּי מְנַגֶּנֶת

 

הִנָּה הִנֵּה הַמְּנַצֵּחַ שֶלִי 

הִנֵּה הַמְּנַצֵּחַ , הוּא מְנַצֵּחַ עַל הַתִּזְמֹרֶת הַנִּפְלָאָה שֶׁלִּי , הִנֵּה הַמְּנַצֵּחַ שֶׁלִּי

 

הִנֵּה הוּא מַגִּיעַ

 

הַסּוּס שֶׁלִּי הַסּוּס שֶׁלִּי הַסּוּס שֶׁלִּי

 

אֲנִי סוֹגֶרֶת עָלָיו אֶת שְׁתֵּי רַגְלַי

 

וְהוּא נִכְנַע לִלְפִיתָתִי

 

אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת עוֹרוֹ הַחוּם הֶחָלָק הַמָּתוּחַ

 

רוֹטֵט אֶל פְּנִים יְרֵכַי  חַי חַי

 

אִלַּפְתִּי אוֹתְךָ סוּס שֶׁלִּי אִלַּפְתִּי אוֹתְךָ סוּס שֶׁלִּי וְקָרָאתִי לְךָ

 

תּודָעָעָעָעָעָעָההה

 

 

 מתוך "כרמל" , כתב עת לשירה גליון 14 קיץ 2010,

64 תגובות

  1. השיר הזה באמת דוהר ושועט…

  2. איריס קובליו

    ריקי מהממת
    מזל טוב ענקי!!!!
    שיר מדהים
    אני זוכרת אותך קוראת אותו ב"מסיבת הסחלבים" שבאמנון ותמר
    כאילו זה היה אתמול

    הרבה אהבה
    איריס

  3. יומולדת שמח ריקי וגם לסוס המשכנע 🙂 חידשת פולחן קדומים

  4. הוי ריקי כמה נפלא או שמא אומר הויסה?!!
    שמחה מאוד עם השיר הזה שנראה לי חדש ומכיל וכולל ומבטא את ריקי שיש בה כל כך הרבה, או לפחות חלק. אמיץ כבר אמרתי?

    ושוב רוצה להודות לך על הביקור המעודד בסטודיו שלי ודש לכנרת גם….

    • תודה מירי !
      והעונג והיופי היה כולו שלנו
      להתבונן בכלים שלך גורם לי לתענוג !

  5. הי ויומולדת שמח ריקי!

  6. וואו איזה שיר אציל וחכם הבאת לנו פה ריקי, חופשי כמו הרוח ועמוק כתודעה,{ורוטט } אהבתי מאוד!! רק אשר יקירה ושירים. הרבה.

  7. היא נראת לי בחורה ב"מניה" כי ב"מניה" לא מפסיקים לדבר. והדוברת נקראת לי כפסיכולוגית בהתנדבות. התודעה הנפרסת נפלאה.

  8. תת התודעה הנפתחת כמניפה דוהרת של וולך פתחה אותך לדהירה משלך, ריקי, סחופה ומוטרפת. וחוץ מזה מה גם את על המאזניים?

    • גם אני במאוזנים 🙂

      האסוציאציה לוולך כמובן חלפה גם בראשי אבל לאחר הכתיבה !

  9. איזה שיר ריקי! יש הרב שורות שרוצה לסמן במרקר: "תָּנוּחִי אֲחוֹתִי, גַּם אִם לֹא תִּתְפְּסִי אֶת הַפַּרְפַּר הוּא יָמוּת תּוֹךְ 24 שָׁעוֹת"
    "וְאֶת הַתּוֹדָעָה לֹא צָרִיךְ לְאַלֵּף צָרִיךְ לִפְרֹס אוֹתָהּ כְּמוֹ"
    וכל השאר תפור ומהודק במדויק (נוגע חזק)
    הייתי רוצה לראות ביצוע של זה. אני אומרת ביצוע ולא הקראה (קריאה ז"א) כי זה מונולוג לשחקנית.
    שפו

  10. ריקי נשמה, לפני המזל טוב, רק לספר לך שקראתי את השיר עוד בצהריים, והרפטטיביות ההיפראקטיבית האקסטטית הזאת הופכת את השיר לסוג של מחזה בכמה שורות, ממש יכולה לראות את התודעה שלך על הבמה, בורחת ורודפת אחרייך. נהדר.
    ומזל טוב גדול, נשיקות וחיבוק. רק רק דברים טובים.

    • תודה רבה איריס יקירה
      ללוסי עניתי שאני רואה בזה מונולוג
      אבל בעצם זה סוג של דיאלוג פנימי
      אז מה זה דיא או מונו לוג ?
      גם וגם 🙂

      ורק טוב וטוב !

  11. שיר נפלא מרגש ונוגע הדוהר בקצב תודעה מוטרפת יגון המנסה לגשר בדבור על תהומות חיים נפערים , עלבונות קיום ,בדידות .
    נוגע ומכמיר לב
    ומקשר יפה בין צורה לתוכן
    אהבתי את ה"מעין שיח" בין הדוברת לנמענת ,שיכול להתפרש כשיח פנימי.
    האלמנט הדרמטי כל כך דומיננטי ,עד שמלוא האפקט של השיר יורגש בעת הקראתו בקול
    שבת יפה ריקי יקרה
    אוהבת את שירתך

  12. והמות בצורותיו השונות תמיד בא אל סוס העץ גם אם יקראו לו מכאל…
    מענין הטיפול השונה באותו מוטיב אצל יוצרים שונים
    ואת תמיד מיוחדת בעיני

  13. נעתקה נשימתי במרדף אחר המרדף אחר התודעה!!! נהדר

  14. היא מחליפה זהויות, מעקרת בית פשוטה, לפועלת בשכר, אינטלגנטית במשרה גבוהה, אמנית יוצרת, משוררת, שחקנית, אינטלקטואלית-פילוסופית. חפשו את שורש הדמיון ביניהן על הסוס.

  15. תַּלְמה פרויד

    רגע, רגע רגע. גם אני מוכרחה לנשום אחרי השיר הזה. עובר חזק ומטלטל.

    ומזל טוב ריקי יקירתיקי וכל הטוב שבעולם, אמן.

  16. ריקי ,שיר מדהים ,עוצמתי ומרגש ביותר!
    תוהה אני מה קורה לישות המקשיבה כשאני מדברת את עצמי לדעת…

    • תודה רבה איה
      איזו הפתעה נעימה 🙂

      שמעתי שויפאסנה זו התנסות מעניינת : תענית דיבור !
      בא לי לבדוק את זה פעם , מעניין איך אסתדר עם תענית מן הסוג הזה 🙂

      אז אהיה ישות מקשיבה בלבד 🙂

  17. אהבתי מאד !יופי יופי.
    עושה חשק לרכב ולהרכיב.
    🙂
    באופן מודע :-))

    • הי אבנר
      תודה על הביקור ותודה על הקריאה
      וטן דיג דאן על הסוס הלבן 🙂

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל