בננות - בלוגים / / אונטר דן לינדן – ברלין החדשה
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

אונטר דן לינדן – ברלין החדשה

 

 

דַאס דוֹיְטשֶה פוֹלְק ·  פּוֹסֵעַ שׁוּב

 

אוּנטֶר דֶן לִינְדֶן·

 

הוּא חוֹלֵף עַל פְּנֵי בִּנְיָנִים נוֹרְאִי הוֹד

 

בְּרָאשֵׁיהֶם סוּסֵי בַּרְזֶל, אֵלֵי מִלְחָמָה, קַסָדוֹת גִּבּוֹרִים,

 

מַלְאֲכֵי אֶבֶן, נְשָׁרִים שֶׁרֹאשָׁם מֻטֶּה וְצִפָּרְנֵיהֶם שְׁלוּפוֹת.

 

בְּרָאשֵׁיהֶם דְּגָלִים מִתְנוֹפְפִים בְּעֶרְגָּה שֶׁל אֶמְצַע סְתָו,

 

בְּהִדּוּר שֶׁל שְׁקִיעָה וְרֻדָּה כְּנוֹצוֹת הַפְלָמִינְגוֹ.

 

דַאס דוֹיטְשֶה פוֹלְק סוֹעֵד מִתַּחַת לַעֲצֵי הַתִּרְזָה

 

עַל מַפּוֹת מְגֹהָצוֹת כְּצַוְּארוֹנֵי גֶּנֶרָלִים

 

וּצְחוֹרוֹת כַּסִּפְרִיָּה הָרֵיקָה בָּאוֹפֶּרָה פְּלַאץ

 

דַאס דוֹיטְשֶה פוֹלְק מֵרִיחַ אֶת צַחֲנַת הַבִּיּוּב

 

הָעוֹלָה מִפִּנּוֹת הָעִיר

 

כְּמוֹ סֵיסְמוֹגְרַף הַמַּזְהִיר מִפְּנֵי אָסוֹן מִתְקָרֵב

 

וְתוֹהֶה הַאִם זֶה מִן הַמֵּתִים הַמַּרְקִיבִים בְּאַדְמָתָהּ

 

אוֹ מֵאֵלּוּ הַמְּחַרְבְּנִים בָּהּ.

 

 


· העם הגרמני

 

·· שדרה מרכזית בברלין. משמעות השם : תחת עצי התרזה

חזרתי לא מכבר מביקור בברלין עיר שאי אפשר להתכחש לשלל מעלותיה
השיר הזה נכתב לפני מספר שנים לאחר ביקור קודם שם ונכלל בספרי "לחם הפנים"

46 תגובות

  1. כן מה נוראה ומה יפה הדואליות שבין הנשגב לנחות בין האפל למואר – בין היפה למחורבן. ואת מדייקת לשרטטה לשרוט את העור בשיר.
    נראה לי שאפשר לחשוב על אנתולוגיה של שירי ערים וארצות יפות נכריות מוכרות וזרות.
    חג שמח!

    • תודה מוישהלה על קריאתך המדייקת כל כך
      קשה שלא לנוע בין הקטבים במיוחד שם
      והרעין לאנתולוגיה סבבה !
      אולי בתור בלון ניסוי אפשר לקרוא מכאן לאנתולוגיה מקוונת בנושא "ערים וארצות יפות נוכריות מוכרות וזרות" בבנניה ?

  2. שיר כל כך חזק וכל כך ישראלי. אני תמיד תוהה אם זה רק אנחנו, שמרגישים ככה בדיוק, כל פעם שאנחנו מגיעים אל אדמת גרמניה. גם אני הייתי בגרמנייה פעמים רבות, בעלי למד שם איזשהי תקופה, ובכל הפעמים אותה הרגשה, וזה לא משתחרר ולא משחרר כמו שהעבודה לעולם לא תהיה משחררת עבורנו. חזק ומאד מאד מדוייק ומרגש השיר הזה.

    • הי איריס
      מודה לך על הקריאה המזדהה
      שאלה טובה אם רק אנחנו הישראלים מרגישים כך ? אין לי מושג
      לי לעומת זאת יש הרגשה שגם אצלנו הישראלים ההרגשה הזו הולכת ומתפוגגת
      האם אני טועה ?

  3. בדקתי, וחוץ מהמפות המגוהצות וסוג הצמחיה, אפשר היה בקלות להחליף ל"העם היהודי" או ל"אומת המאמינים".

    • הי אמיר
      נראה לי שלא ירדתי לסוף דעתך
      התוכל להסביר, לפרט ולנמק ? 🙂

      • יש בעיה כשגיבור הוא עם ומתחיל ללכת.
        עם שמתרפק על תהילת עבר, ובין סרחון המתים והחרא אוכל ושותה כי מחר שואה. נדמה שכמעט כל עם עונה לקלסתרון…

        • מסכימה אתך מאד לגבי החלק הראשון יחד עם זאת נראה לי שהקלסתרון שלהלן נראה פחות מאיים , (כולל השינויים שהמלחין והמבצע ביצעו במילים)

          פתאום קם אדם בבוקר
          ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
          ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

          דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.
          וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.
          הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,
          הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.

          פתאום קם אדם בבוקר
          ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
          ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

          והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,
          ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,
          להוד אלף שנים מפכות במסתרים,
          אלף שנים צעירות לפניו
          כפלג צונן, כשיר רועים, כענף.

          פתאום קם אדם בבוקר
          ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
          ורואה כי חזר האביב
          והוריק שוב אילן מן השלכת.

          פתאום קם אדם בבוקר
          ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
          ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום

  4. שיר חזק, נוגע ברגישות רבה גם בהווה המגוהץ להפליא של העם הגרמני , וגם בעבר המגיח מבין קיפולי מפתו המעומלנת
    שיר לעילא ,ריקי
    חג שמח

    • "המגוהץ להפליא " אי אפשר לנסח את זה טוב יותר ממה שנסחת בתגובתך חנה
      חג שמח גם לך יקירה ולמשפחתך

  5. בעבר שמעתי אותך קוראת שיר נוסף על גרמניה, לכבוד צאת אחד מגליונות "גג". אני רואה שהנושא מאד מעסיק אותך, ונסעת לשם יותר מפעם אחת. הנושא מעסיק גם אותי. את מטפלת בנושא באופן חד וחותך.

    • זכרונך חד גליה – כל הכבוד ! הלוואי עלי 🙂
      הנושא מאד מעסיק אותי , מאד !
      האם גם את כתבת שירים שעוסקים ב"נושא" ?

      • שולמית אפפל

        שיר מצוין , ריקי!
        כמו שחנה טואג כתבה לך, הכל מקופל בתוכו.

        • תודה שולמית
          הקיפול מזכיר לי אורגמי :
          השיר כאורגמי !
          וחנה טואג : נאה כותבת ונאה קוראת !

  6. שיר יפיפה עם משקע יהודי מר
    חג שמח ריקי

    • תודה רבה מירי על תגובתך
      גם לך חג שמח
      ואני זוממת על ה- 2 באוקטובר 🙂

  7. אלה המחשבות והתהיות שליוו אותי בביקורי בגרמניה, לפני שנים.אחד היה טיול תיירותי ולא יכלתי שלא לחשוב בנסיעה ברכב באוטובאהן המצוינים ומרחבי הירוק המושלם, מה היה כאן לפני, מה קרה ואיך זה.
    ובביקור השני, כשנסענו כדי אולי למצוא פתרונות לגילי פגשתי בחמלה, בלבבות רכים ושוב תהיתי, איך? איך?
    בשורות האחרונות האם אני מבינה שאת אומרת שכל היופי הזה מקורו בסחי? ושהגרמנים יודעים היטב לסתום ת'אף?

    • מה שאת מתארת לוסי זה בדיוק מה שקורה , הניגודים, האנשים , הטבע , הכל מתבלבל בראש

      לגבי השורות האחרונות : מי שמסתובב בברלין יכול להריח במקומות שונים בעיר ריח של ביוב (מתארת לעצמי שזו תופעה שקיימת גם במקומות אחרים בעולם 🙂 )

  8. מאחורי כל מסעדה מצוחצחת ומגוהצת יש בית כסא, גם לגרמנים יש חור נכנס וחור יוצא. סיסמוגרף השאט נפש עובד, ריקי.

  9. היי ריקי
    אף פעם לא הייתי בברלין, המבט שלך על העיר מאוד מסקרן.
    נעים לחזור לאותו מקום ולגלות את הרלוונטיות של השיר שלך.
    להתראות טובה

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל