בננות - בלוגים / / תמר משמר על סבינה מסג
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

תמר משמר על סבינה מסג



גם סבינה וגם תמר ממעטות לפרסם לאחרונה 

                          בבננות

אז הנה שתי ציפורים רבות יופי ומעש בבת אחת

מאמר של תמר משמר על ספרה של סבינה : 

"מונוגמיה עילית"

חג שמח

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1169416.html

48 תגובות

  1. אבנר שטראוס

    הדרך שבה תמר בחרה ללכת דרך השירים והבתים של סבינה מעניינת, הכותרת
    "לא היתה ברירה אלא לשלוף את המשוררת" הזכירה לי כי אצל סבינה
    יש זהות תאומה בינה ובין האשה הרואה את השירים, איכשהו אפשר לשלוף את המשוררת מן השיר וההפך קשה יותר כי הם אחד, קשה לי להיזכר בשירים שלה על אנשים על בינו לבינה עליה כאילו העולם הוא השיר. בספטמבר כשנפגשנו שוב אחרי שנים, סיפרה לי עם אור בעיניים על האתר כאן ואני מעולם לא כתבתי ברשת עד אז
    סיפרה שפירסמה שיר כל יום כמה שנים, מאות שירים. ואני פה תינוק מנובמבר,
    צר לי שכמעט לא רואים אותה יותר כאן אבל מן הסתם זה שינוי, ואני מאמין בשינויים לטובה . חג שמח ריקי וסבינה אם את שומעת 🙂
    http://www.youtube.com/watch?v=55g9_xqoS3E

  2. איריס קובליו

    ריקי, קבלתי מסבינה את הספר. והוא מרגש. וכרגע מעדיפה לא לקרוא את הביקורת. שלא יגעו לי בחוויה הפרטית. אבל תודה שהבאת.

  3. סבינה, את חסרה לי מאוד כאן.

  4. שלי יותר טובה – יותר ממצה, מפורטת, מיטיבה
    מפרגנת, מעמיקה, מענינת
    אולי מישהו קרא בה. אולי מישהו קרה בה. אולי מישהו קר בה
    אבל יש לעתים שהמאמר של תמר משמר נשמע יותר משכיל. עם מלים זרות והסתמכויות על תורות ספרות רבות יותר.
    יותר קר וביקורתי כלפיה

    אבל סבינה כבר בכלל לא גרה כנראה על שפת הכינרת. בבננות בכל אופן היא כבר לא מפרסמת פרשה כנפים לבנות והתעופפה מהסביבה

    • הנחבא אל הכלים

      למשה
      הביקורת בעיתון "הארץ" לא באה על חשבון הביקורת שלך, שהיא אכן ארוכה יותר ומעמיקה יותר ( אין לך את מגבלת המילים המוטלת על מבקרי העיתון).
      הביטוי "מפרגנת יותר" אינו בהכרח נקודת זכות.

      אין לי מושג מה קורה עם סבינה, מדוע החליטה לנטוש את ה"בננות" (אולי באופן זמני) ,אבל אני חושב שראוי לכבד את החלטתה ולהניח לה.

      • איריס אליה

        אני סבורה, אולי כמו הנחבא, שההערה שלך, משה יקר, אינה במקומה. אתה אכן עושה עבודת ביקורת מעמיקה ויסודית, אבל אין בה בכדי לבטל את הביקורת הזאת, וממילא, אין פה שום תחרות. ככל שירבו מאמרי הביקורת, מפרגנים או לא, זה בכלל לא רלוונטי, כן ייטב לכולנו.
        ובלי קשר, מהמעט שקראתי של סבינה, אני חושבת שהיא משוררת מופלאה.

      • יש לה בעיות טכניות עם המחשב אל תמהרו להסיק מסקנות
        לא ניתן לה ללכת זה ברור

  5. לעזאזל עם מגבלת המלים המוטלת על מבקרי ספרות בעתונות.
    זאת אחת הסיבות שמה שמתרסם בעתונות אינו ביקורת אלא סקירות שטחיות.
    לי נמאס גם מביקורות המגדר/מגזר/קוויר/טראנס/פוסט מן הסוג שכותבת תמר משמר וחברותיה למגמה המכנית הזאת.

    • הנחבא אל הכלים

      אתה צודק בכל מה שכתבת, אז מה אפשר לעשות?
      שהוצאות הספרים (או המשוררים) לא ישלחו את סיפריהם למערכות העיתונים?
      ואז מה?

    • אני חיבת לציין שאאני נוטה להסכים איתך . מממש לא הבנתי את האספקט הפוליטי שחלחל לכאן. זה כמו שהערתי לסבינה שאם לא עם ישראל לא יסע בשבת זה יתרום למלחמה בזיהום האויר, אך מה לזה ולביקורת ענינית על הספר.

      האם על סבינה להתיחס בכתיבתה לאספקט הדתי במלחמה בזיהום האויר?

      מה הקשר בין עמדתי לכתיבתה.

      כשמבקר כותב הוא צריך לשכוח מעצמו ולהתיחחס למה שהוא קורא. וזה כנראה לא תמיד קל.

      הרבה הצלחה לסבינה.

  6. אל הנחבא אל הכלים:
    כן, לא לשלוח!
    צריך להימנע מראיונות בתקשורת, מהזרמת מידע, מפרסומת וכו'.
    ברגע שהספרות כולה תטיל חרם על אמצעי התקשורת הללו יתחיל להתחולל המהפך.
    שום דבר לא ישתפר בלא מהפכה "אלימה".
    ממילא איש לא משלם עוד למשוררים על עבודתם. על כן לא יזיק להם אם יחרימו את מוקדי הכוח המנוולים.

    • הנחבא אל הכלים

      הו, תמימות קדושה!

    • איריס אליה

      גיורא לשם יקר, קודם כל חג שמח. אני לא מסכימה איתך מכל וכל. זאת מלחמה שאולי אתה יכול להרשות לעצמך, מאחר וכבר פירסמת רבות ויצירתך קיבלה חשיפה. אף יוצר צעיר לא יוכל להיענות לקריאתך, מוצדקת או לא, לטעמי גם לא מוצדקת, יען כי טוב ציפור אחת ביד, משתיים על העץ. בעצם, זה דימוי גרוע. טוב מטבע אחד ביד, משניים בתוך הבאר.

  7. לאיריס אליה,
    קודם כל, חג שבועות שמח.
    אינני יכול להכתיב לאיש מה יעשה בפרי יצירתו.
    בדבר אחד אני בטוח. אם הצעירים לא יתמרדו במערכת, צפויים להם בספרות חיים קשים משלנו.
    הדור פוחת והולך. החברה משמינה והולכת ומעניקה ליוצרים פחות ופחות.
    את יודעת מה?
    כאשר הייתי צעיר ורווק, בן 23-22, יכולתי כמעט לפרנס את עצמי בכתיבת שלושה או ארבעה מאמרי ביקורת בחודש והופעה בערב ספרות כלשהו.
    אז שילמו שכר בתמורה לכל הופעה במקום ציבורי (צוותא, או מתנ"ס או בית הגפן וכו') ובקיבוצים אף נהנית מחופשת סוף שבוע!

    • איריס אליה

      גיורא יקר, אני מבינה, לא ידעתי, ואני חייבת לציין שזה מעורר קנאה. נראה לי די חלומי להצליח להתפרנס מאומנות או מביקורת אומנות, אבל כמו בכל דבר שאנחנו שותפים לו כרגע, וכמו שאתה וודאי יודע, מהלכי השוק מוכתבים ע"י קפיטליזם דורסני. אני ממש משוכנעת שכל מהלך דוגמת זה שהצעת, נכון לו כישלון חרוץ. זוהי מלחמה של קטנים בגדולים. ודי לקרוא את אחד הפירסומים האחרונים, העצובים, של רני יגיל על שבוע הספר. הרי ברי לכל כי הפיתרון או הישועה, אם קיימת, נמצאת בשולחנות הגבוהים, לא באלה המתנדנדים של היוצרים הצעירים.

    • הנחבא אל הכלים

      לגיורא לשם
      מעניין מה היית אתה אומר היום לו היו נותנים לבחור בן 22-23 לכתוב ביקורות.

      • הנחבא אל הכלים

        אז אולי שלושה או ארבעה אנשים (רווקים בני 23-22- מרשם בדוק לאיכות)הצליחו להתפרנס מכתיבת ביקורות.
        כמה משוררים הצליחו אז, ב"תור הזהב" ,להתפרנס אך ורק משירתם?
        בברכה
        הנחבא

      • לנחבא אל הכלים,
        הייתי אומר להם בדיוק מה שאמרו לי ה"זקנים" דאז: אם אתה מסוגל, כתוב.
        דרך אגב, ביקורת ראשונה שלי על משורר, אליהו טסלר, התפרסמה ב"דבר" לאחר שעורכי המוסף לספרות — שאנן, גרודז'נסקי וזוסמן — בחנו אותי אם אני מבין בתורת החרוז, הפרוזודיה, שירה בכלל, ושירת דורו של אלתרמן, שטסלר נמנה עמו, בפרט.

        • לנחבר אל הכלים ולאחרים:
          יאיר הורביץ היה בקושי בן 17 כאשר שירו הראשון פורסם ב"דבר" והוא קיבל עליו שכר סופרים מלא, הזהה כיום בערך ל-15 ש"ח לשורה!
          בעבור מאמר בהיקף של 1,500 מלה היו משלמים שכר סופרים שהיה זהה בערכו לכאלף ש"ח כיום.

  8. חני ליבנה

    ריקי תודה שהבאת, קראתי את הבקורת בהארץ והסכמתי אתה, גם אני יותר מתחברת ואוהבת את השירים האישיים למרות שגם בשירי הטבע יש מצוינים אבל הם איכשהו מרוחקים מעט

  9. האם הכל בסדר עם סבינה?

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל