תָּמִיד בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
זִכְרוֹן הַשֶּׁמֶשׁ מַרְתִּיחַ דָּמָן
שֶׁל אַיְּלוֹת הַצָּפוֹן
וְהֵן עוֹשׂוֹת דַּרְכָּן בַּקֹּר
אַלְפֵי מִילִין
לְהֵאָסֵף אֶל מְחוֹז הַחֵפֶץ
לְהַרְגִּיעַ גַּעְגּוּעַ
תָּמִיד בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
טוֹרְפִים אוֹתָן הַנְּדוּדִים
בִּלְתִּי נִתָּנִים לְכִבּוּשׁ
קַרְנַיִם קַמָּאִיּוֹת זוֹחֲלוֹת מִתַּחַת לְעוֹרָן
מַפְרִישׁוֹת כְּאֵב עַתִּיק
אֶל מַה הוֹלְכוֹת אַיְּלוֹת הַצָּפוֹן
אוּלַי זוֹכְרוֹת פִּיקוֹת הַבֶּרֶךְ
אֶת מַגַּע הַסְּלָעִים הַזּוֹהֲרִים
אוּלַי מַיִם חַיִּים
אוּלַי רֵיחַ נָמֵר
עז, ריקי. וכי מה טעם החיים בלי ריח הנמר?
הי אמיר
או לפחות בלי הדמיון שלנו.
קראתי אצל יעל ישראל שהזכרון שלנו לא זוכר ריח . משונה לא ? ואף אומרים שהחלומות אף פעם אינם בצבעים. האמנם ? איך הגעתי לזה ?:)
החלומות שלך בלי צבעים? ואנחנו לא זוכרים ריחות? ועוד של נמר? 🙂 מה פתאום?
עוטה אור כנמר לבקן 🙂
שיר יפה, עדין. הדימויים של פיקת הברך והסלעים הזוהרים הופכים את התמונה לחיה.
הי נעם
תודה על ביקורך ועל תגובתך החמה 🙂
אוףףףףףףף אני אילת הצפון עכשיו. כל כך "מבין טבע" השיר הנהדר הזה
תודה מירי , כיף לי שבאת וקראת והגבת 🙂
אחרי שלמדנו מה עושות האיילות בלילות ועל מה הן חולמות, אנחנו סוף סוף יודעים מה הן זוכרות ולאן הן מאיילות.
מקסים.
איריס – את בעצמך אילה , אופס אליה 🙂
מאיילות ? כמה יפה !
השיר של לאה גולדברג בכלל לא היה לי בראש, אבל זה חזק מאתנו : כשכותבים איילה -לאה (שחסרה לה רק י' בשביל להפוך גם היא לאילה)חזק בתמונה 🙂
אוי ריקי. קראתי רק את השם, חשבתי לי, ואוו כמה אירוטי. ולמרות שזה כאילו לוא, ואל דברים אחרים מרמז השיר, בכל זאת יש בו מהאירוטי. בכלל, יש משהו חושני מאוד בכתיבתך.
הי יעל תודה !
תוך כדי שאני קוראת אותך אני מגלה דברים רבים משותפים ביננו וזה גורם לי התרגשות.
ובענין החושני – אנחנו בתוך החושים יעל ושנמשיך להיות בכל הששה 🙂
ריקי יקרה "כשתראי נמר בשלג" (סרט אהבה מופלא, של רוברטו בניני) אל תברחי…
אילות הצפון זוכרות את הריח ומפרישות כאב עתיק.
כתוב נפלא.
תודה תמי יקירה
לא מכירה את הסרט הזה, מבינה שאני מפספסת מאד, רשמתי לפני ובודקת דבר ראשון ב VOD , בטח אין מצב שיש שם
אם הייתי חצופה הייתי מבקשת ממך : תמי – ציירי לי נמר שבלע שמש 🙂
להאסף אל מחוז החפץ להרגיע געגוע
שיר רגיש ויפה על געגועים
ומה שמתסיס אותם: לפעמים זכר נשכח שנעור פתאום, טעם ,ריח מגע או דחף קדום מחיים אחרים קדומים קודמים אולי.
כל כך יפה תארת את הגעגוע ריקי
השיר כובש ביופיו
תודה חנה יקירה על קריאתך המלטפת
ומי כמוך יודעת על געגוע וכתיבה לו
לך תבין ראש של אילה ( ואפילו ראש של נמלה)
אהוד – אני חושבת שקל יותר להבין ראש של איילה מאשר ראש של אדם , והכי קל להבין ראש של נמלה שהוא ממש ראש סיכה 🙂
מקסים ריקי, סוחף
זכרון השמש
כאב עתיק
פיקת הברך
וריח נמר
תודה לך על תגובתך ועל הפינצטה שלך ששלפה את הצמדים האלה 🙂
ריקי שיר מקסים! התמונה המצטיירת המילים העדינות -נוקבות, המסע הגעגוע, אני מבינה כל אך את איילות הצפון…
הי חני יקרה
חוזרת עכשיו מסביבת ילדותך, כל כך יפה שם עכשיו, מבינה את כל הגעגועים שלך טוב יותר 🙂
שיר חייתי, אבל עדין.
אני קוראת פה על כל הרגשות והדחפים הלא רציונליים, הפלא שבאינסטינקט (שבני אדם מקלקלים, גם לעצמם)
מרתיח,טורפים, בלתי ניתנים לכיבוש, מפרישות, כל כך גופני, חייתי. ויחד עם זה עדין: זיכרון,געגוע, מתחת לעור. ואיילות בכלל, כל כך עדינות, רגליהן קלות, לא?
ואני מרגישה שזה קורא גם לי, לכי, לכי לאן שהקרניים הקמאיות שלך שולחות…אני צריכה לבדוק את זה…
תודה ריקי שהסבת את תשומת ליבי.
לוסי יקירה
קבלי חיבוק – את הולכת כל כך רחוק , כל כך עמוק עם ה"קרניים" שלך
אכן אחד השירים היפים במיוחד בספר "כולם מייחלים למחווה של אהבה". התייחסתי אליו ברשימה הקצרה כאן
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13105&blogID=241
קראתי, גבריאלה, את רשימתך. יפה, מדויקת ומלאת רגש.
הי גבריאלה יקרה
חוזרת וקוראת את המאמר שלך,
אין כמוך לקרוא ואין כמוך לכתוב !
ושוב : תודה ענקית 🙂
שיהיה לך שבוע טוב מאד
חזק ודוקר בלב (המסתתר מהנמר)
השיר הזה, ריקי, יפה בעיניי במיוחד!! מאוד מאוד.
ריקי, כשהייתי בקניה הייתי עד לשיחה בין צבייה לנמר. היא הפנתה לו את האחוריים הלבנים, קפצה באוויר כמו אומרת לו: הרחתי אותך, ראיתי אותך, אל תתאמץ לטרוף אותי כי תתפגר בעצמך כשתרוץ אחרי. והשיר שלך נפלא. יצרי החיים והמוות והמשיכה הבלתי ניתנת לכיבוש אל נקודת ההשקה. חזק!
ריקי, מאד אהבתי את "תמיד באותו הזמן" הזה – כמה נהדר שקורה משהו למין מסויים באופן גורף ותמיד באותו זמן.
וגם "אל מה" הן הולכות ולא לאן –
יש כאן קצת האנשה שלהן – דיבור על ייעוד או הגשמה או זכרון פשוט וחייתי כמו זכרון של מגע סלעים זוהרים ומים חיים.
את בטוחה שריח נמר דווקא היה גורם להן לרצות לנוע ולא לברוח ?
או שריח נמר מטאפורית ?
את נושמת טבע בשירייך שקראתי עד כה.