טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
אֵיךְ פַּעַם הַפָּנִים הַפְּתוּחִים הָאֵלֶּה
הָיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת בֶּאֱמֶת וּבְלִי שׁוּם בְּעָיָה
פָּנֶיהָ שֶׁל מַלְכַּת הַכִּתָּה
וְלֹא גּוֹלֵל וְלֹא מִכְסֶה עַל בְּאֵר עַתִּיקָה
אֵיךְ פַּעַם דּוּכִיפַת מְצֻיַּץ,חָתוּל שָׁחֹר, יָם
הָיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת אֶגְרוֹף.
אֲבָל לֹא !
כִּי שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים וְשָׁנִים
צָרִיךְ הָיָה לְגוֹנֵן עַל גְּוִיָּה
עַד שֶׁבָּאוּ הַמַּיִם, עַד שֶׁהַבְּעֵרָה כֻּבְּתָה .
עַכְשָׁו הָרִמָּה עַכְשָׁו הָעוֹרְבִים
עַכְשָׁו הַפֶּצַע מְפַרְנֵס אֶת הַחוֹקְרִים:
מַאֲצִיל אֶלֶגַנְטִיּוּת עַל הַסֵּבֶל
מְרַוֵּחַ אֶת הַשָּׂפָה, מְיַתֵּר אוֹתָהּ, מְאַיֵּם עַל הַזֶּהוּת
נוֹקֵט עֶמְדָּה פּוֹלִיטִית
נוֹקֵט עֶמְדָּה אִירוֹנִית
נָקוֹטוּ בָּךְ
כְּמוֹ חֶלְמוֹן בֵּיצָה
כְּמוֹ רִצְפָּה בַּת אַיָּה הַנִּשְּגָּלָה
מְגַלְגְּלִים אוֹתָךְ מִפֹּה לְפֹה, מִפֶּה לְפֶה
שָׁנָה טוֹבָה הָיְתָה זוֹ לְסִפְרוּת הָעִבְרִית
הִיא מֵתָה .
וואו ריקי איזו קבורה מפוארת
נהמה נוראה של כאב
צעקה במילים שמנסה לצעוק את מה שמתקשים
לומר מדוד. לא מדוד . לגמרי לא שקט ולא משלים . בתקווה שהגווייה תתעורר!
תודה לתגובתך מירי
היא הזכירה לי את הפיוט :
אדון עולם
אדון עולם, פיוט המתחיל במילים: "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא". יש בו 10 שורות בנוסח אשכנז או 12 שורות בנוסח ספרד. מחברו (אינו ידוע) מהלל בו את ייחודו של ה' ואת נצחיותו. יש המייחסים אותו לשלמה אבן גבירול; אחרים טוענים שהוא עתיק יותר ומוצאו מבבל. נהוג לאמרו במהלך תפילת שחרית ובסוף תפילת ערבית בשבתות ובחגים. חוברו לו לחנים רבים.
מילות הפיוט
אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא
וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה
וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁילוֹ וּלְהַחְבִּירָה
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה
בְּלִי עֵרֶךְ בְּלִי דִמְיוֹן, בְּלִי שִׁנּוּי וּתְמוּרָה
בְּלִי חִבּוּר בְּלִי פֵרוּד, גְּדָל כֹּחַ וּגְבוּרָה.
וְהוּא אֵלִי וְחַי גּוֹאֲלִי, וְצוּר חֶבְלִי בְּיוֹם צָרָה
וְהוּא נִסִּי וּמָנוּסִי, מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא
וְהוּא רוֹפֵא וְהוּא מַרְפֵּא, וְהוּא צוֹפֶה וְהוּא עֶזְרָה
בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, אֲדֹנָי לִי וְלֹא אִירָא
בְּמִקְדָשׁוֹ תָּגֵל נַפְשִׁי, מְשִׁיחֵנוּ יִשְׁלַח מְהֵרָה
וְאָז נָשִׁיר בְּבֵית קָדְשִׁי, אָמֵן אָמֵן שֵׁם הַנּוֹרָא
שיר מטלטל, ריקי.
תודה רבה ללי
באמת נורא להעדיף את שדה השמיים על שדה האדמה. רצפה בת איה כנראה ידעה זאת כשהגנה על גוויות בניה מפני חיית השדה ומפני עוף השמיים.
ואני קראתי וחשבתי על… דליה רביקוביץ'.
(ונמצא כאן גם 'האגרוף' של עמיחי)
מרטיט, ריקי. ומעורר מחשבה.
תודה תלמה
ותודה על האסוציאציות שהבאת
הי ריקי. התכווץ לי הלב מהשורה האחרונה. אם כי לא הייתי בטוחה למי כיוונת את המוות. לשנה, או לספרות. אני כל כך רוצה להאמין שאכן זו השנה שמתה. עליה אין לי רחמים, וגם לא אהבה גדולה.
חזק. חזק.
תודה איריס יקרה
זה הכיף לא ?! שאת הכוונה את קובעת 🙂
שלום ריקי
השיר הזה כאילו נכתב נגד הפוסט האחרון שלי מאחר והוא משובץ בארמזים "היסטוריים" (תולדות חייה ומותה) ו"ספרותיים" של דליה רביקוביץ'.
בכל מקרה, החלק האחרון של השיר הוא העיקר כשהוא מתאר את ההתעללות בגויה על ידי האקדמיה, כשסוף סוף היא מתה ממש (המשוררת)וכל החרצובות הותרו.
אבל, שירתה של דליה רביקוביץ' הייתה חשופה וכנה ,והיא עצמה נשרפה עוד בחייה ,כך שבמקרה הזה קשה להלין על האקדמיה. גם רחל הלכה "בלי" והתלוננה "שרואים לה" (סליחה על ההשאלה הגסה).
השיר שלך ושירה של רחל מחזירים אותנו לשאלת החשיפה האישית של היוצר שגם בה נגעתי בה בפוסט האחרון שלי.
ספר שירי / רחל
צְרִיחוֹת שֶצָרַחְתִי נוֹאֶשֶת, כּוֹאֶבֶת
בִשְעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,
הָיוּ לְמַחֲרזֶת מִלִים מְלַבֶבֶת,
לְסֵפֶר שִירַי הַלָבָן.
נִגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לא גִלִיתִי לְרֵעַ,
נֶחְשַף הֶחָתוּם בִי בְאֵשׁ,
וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶל הַלֵב הַכּוֹרֵעַ
יַד כּל בִמְנוּחָה תְמַשֵשׁ
ריקי, כמה דברים יפים נתגלגלו בזכותך!
שבת שלום.
רות יקרה
אינני יודעת לאילו דברים כוונתך
אך תודה על תגובתך החמה
שיהיה לנו שבוע טוב
במחשבה שניה דוקא נראה לי מתאים להשתמש בהרמזים ביצירה העוסקת בעולם הספרות.
גיורא יקר
שבת שלום
הנושא שהעלת בפוסט שלך חשוב ומדובר ומעסיק ללא סוף
"ברשותך" אקח את הדיון למקום אחר
בשבוע שעבר הוקרן הפרק הראשון של העונה השנייה של "הכל דבש"
היוזמת ,היוצרת והשחקנית המרכזית בסדרה היא יעל פוליאקוב הבת של פולי מהגשש
בעיני יעל מוכשרת בצורה בלתי רגילה
יש לה עין ואוזן ויכולת הבחנה ותובנות מצטיינות והיא מצליחה לשלב מה שקוראים "צחוק ודמע" בצורה שמעטים מאד הצליחו לעשות בדרמה הטלויזיונית בארץ
אבל לאורך הסרט זזתי בתחושה של בלבול וחוסר נוחות מאד מאד גדולים והסיבה היא כמובן העירוב חסר הגבולות בין הפרטי לבין ה"אומנותי".
אם היתה זו סדרה שלא הייתי "מכירה" את הנפשות הפועלות הייתי משבחת בלבד
אבל הטשטוש הזה נראה בעיני וסליחה על הביטוי סוג של גילוי עריות
אני באופן אישי לא אוהבת את ה"תבלין הזה"
היי ריקי
לא צפיתי בתוכנית.
אני מניח שאם הייתי הולך לפי גרסתי "המחמירה" הייתי אומר שאת צריכה לצפות בתוכנית כאילו אין לה קשר לאנשים "אמיתיים" וכך לשפוט אותה.
אבל לפי מה שהבנתי זה ממש בלתי אפשרי כי ההכרות האישית מובנית בתוך התוכנית.
אני מבין מדברייך שתחושת אי הנוחות נובעת מכך שהיוצרים נתנו לך תחושה של מציצנית. אם כי אולי אפשר לזקוף זאת לזכותם שהצליחו ליצור רמה כזו גבוהה של אמינות.
אבל עוד פעם, קשה לדעת במקרה הזה אם האמינות נוצרה בגלל הכשרון או בגלל הידע שלנו שהדמויות משחקות את עצמן.
גם אנחנו כותבי השירה נמצאים בבעיה דומה אם כי אותנו קוראים אולי 300 איש(במקרה הטוב) ולא מאות אלפים כמו בטלויזיה.
נכון גיורא וזה ה"מזל" שלנו אם כי במצטבר כנראה המשוררים הגדולים נקראים יותר מאשר כל תוכניות הטלויזיה יחדיו 🙂
ובאשר ל"הכל דבש" אם הייתי בריטית שצופה בתוכנית הייתי נהנית ממנה פי כמה , אני חושבת , ההכרות עם הדמויות והעלילה "האמיתיים" פוגעת מבחינתי באופן אנוש בחוויה האומנותית
מעולה
תודה
אני לא יודעת מה יש בשירים שלך שמהמם אותי תמיד. ואסוציאציות שהם עושים לי.
יעל חיממת את ליבי
שבוע טוב ומבורך
זרק אותי לרצפה השיר הזה, כמו שאומרים בעדה שלי באידיש
שולמית – בעדה שלי אומרים מתחת לרצפה 🙂
שיהיה לנו שבוע טוב
מטלטל ריקי
הי אורה
מקבלת זאת כמחמאה 🙂
תודה ושבוע טוב
שיר חזק וכואב, ריקי, המתאר החמצה של יופי במובן הרחב שלו
ויש בו ביקורת שאת מטיבה לתאר אותה במשחקי המילים: ו"נקטו ונקוטו"
מ"פה לפה מפה לפה"
וכמה אירונית השורה האחרונה
תודה חנה
לוקחת את משפטך היפה :" החמצה של יופי במובן הרחב שלו " איתי .
תודה לתגובתך החמה
שבוע טוב ריקי.
מוזר, לא פשוט בשבילי להצטרף לדיון שהתקיים ברובו בשבת…הייתי בעולם אחר, תחת החופה עם העברית שהקיפה אותי שבע הקפות בשלוש סעודות ושלוש תפילות ועוד אחת – דרור יקרא, מזמור שיר, שיר המעלות…ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה…תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו…
ריקי, הכאב עולה מן 'ההספד' לעברית. ואנו אנא אנחנו באים.
אחד הדברים האהובים עלי ביצירת עגנון, הוא העיסוק שלו בשפה. הוא היה מוטרד מאוד לגבי מהות החיבור שלנו לשפה. ממליצה על קריאה צמודה של "חוש הריח" וגם "עם ליבי" ב"אלו ואלו" . דווקא ממנו אני נוחלת חיזוק. מכיון שהעברית משכנה תחת כנפי השכינה והיא באה מעולם האצילות, לדידי היא אינה ולא היתה 'גוייה' מקסימום 'צמח' שמור עד לרגע התחייה.
אני נזכרת עתה בשבת שעברה, הייתי בקריאת התורה בבית כנסת תימני (מומלץ בחום!!) . כשהגיעו לעלייה השישית בברכת יעקב לבנים "ולבנימין אמר…" העלו לקרוא את כל הזאטוטים שלומדים אצל ה'מורי' קריאה בתורה. ילדים בני שלוש-ארבע-חמש עברו 'מבחן' ציבורי בקריאת הפרשה במנגינה תימנית, ואיתם 'נבחן' גם המלמד… ואנקדותא אחרונה משם לעברית תוססת, כאשר אחד הקוראים המבוגרים טעה בקריאה – רחש מקצה האולם ועד קצהו תיקן אותו. צחקתי לעצמי. אף אחד לא נרדם בשמירה על השפה…
לדידי, לא צריך להיות דתי כדי לאמץ מפגש שבועי עם השפה בהופעתה העתיקה, הקמאית. סיפרו לי שזה היה מנהגם של אנשי המושבות הראשונות. ושוב סליחה על ההתארכות. השירים היפים שלך פותחים עולמות, מאירים פיונות שכוחות, גורמים…
שבוע טוב גם לך מיכל
איזה יופי ! תיאורייך ומילותייך : אויר הרים צלול 🙂
הקריאה שלך את השיר מפתיעה אותי ומשמחת אותי מאד מאד – אינך יודעת כמה !