בננות - בלוגים / / ונציה יש רק אחת
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

ונציה יש רק אחת

בעקבות השיר היפה של יוסף עוזר  על ונציה שברשת
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14132&blogID=208

יוֹנָה הָיְתָה מֵתָה
עַל רְצִיף הָרַכֶּבֶת בְּוֶנֶצְיָה
שָׁם אַף לְכָל שַׁחַף כְּלוֹנַס הָעֵץ שֶׁלּוֹ
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקַבְּצוּ שׁוּב הַיּוֹנִים בַּכִּכָּר
לֶאֱכֹל גַּרְגְּרִים מִכַּף יָדָם הַקְּעוּרָה שֶׁל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם

עַל מֵי הַגְרַאנַד קָאנָאל  הַמְּעֻפָּשִׁים
לְצִדָּם שֶׁל בִּנְיְנֵי פְּאֵר מִתְפּוֹרְרִים
נֶחְבָּא הַבַּיִת הַלָּבָן שֶׁבָּנְתָה גְּבֶרֶת גּוּגֶנְהַיְם
מִשְׁכָּן לַיְּצִירוֹת הַחֲבִיבוֹת עָלֶיהָ
שֶׁנִּקְנוּ בְּדָמִים כֹּה מוּעָטִים
שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹכְבִים אוֹ תְּלוּיִים אוֹ נִצָּבִים
בְּמִשְׁמַעַת נֶצַח.
חַלּוֹנוֹת הַמָּקוֹם שְׁקוּפִים רַק לְמִתְבּוֹנֵן אֶל הַחוּץ
כָּךְ יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת מִן הַפְּנִים
אֶת תֹּאַר גּוּפָם
אֶת יְפִי קְלַסְתֵּרֵיהֶם
אֶת חָכְמַת חִיּוּנִיּוּתָם
אֶת זְרִימַת הָאֱלֹהִים בְּעוֹרְקֵיהֶם
שֶׁל יְלָדַי

בַּחוּץ חִכְּתָה וֶנֶצְיָה כְּמוֹ
כַּלָּה הַהוֹלֶכֶת עֶרֶב עֶרֶב
לַחֲתֻנַּת הַמָּוֶת שֶׁלָּהּ

30 תגובות

  1. מירי פליישר

    איזה שיר נהדר ומתנגן באיזו מנגינה . קולות רמים נשמעו באמצע ליד הילדים, של אהבה גדולה ואחר כך הלכו ושככו כשנראתה שוב ונציה השוקעת.

    • תודה רבה מירי
      האם היית בונציה ? אין עוד מקום כזה !

      • מירי פליישר

        הייתי גם הייתי פעמיים ודמיינתי לי אותך מתבוננת החוצה מהגוגנהיים שעל שפת התעלה. היינו עם הילדים כך שיש הרבה נקודות השקה . בשתי ביאנלות בג'רדיני.

  2. היי ריקי, שירך מעורר את יצר הנדודים, אזכור אותו כשאבקר בוונציה…
    אהבתי במיוחד "את זרימת האלוהים בעורקיהם". הכול זורם, אלוהים זורם, הפלא הזה שנקרא חיים, שנקרא אלוהים…

    • "הכל זורם" אמר החכם הרומי ?
      והיום כל צפונית ממוצעת יודעת לצטט אותו ו….זורמת ?

      גבריאלה – ממליצה לך מאד לבקר בונציה
      שבוע טוב מאד

  3. יפה שירך , ריקי,ונציה היא יופי צרוף אלוהי
    והבית האחרון יפה כל כך הוא מבכה את היופי הנפלא הזה שהולך אל מותו.
    העיר שהוציאה ממני את ה"וואו" הראשון בטיולי לחו"ל

    • תודה חנה יקירה
      תיאור מדויק : ונציה היא באמת "וואווו", הביטוי הזה נהדר בשתי תנועות מלאות אויר אמרנו הכל ,לא ? 🙂

  4. תַּלְמָה פרויד

    יותר ונציה מוונציה ציירת כאן ריקי יקירתי במכחול המילים שלך, לרבות האירוניה המעודנת אך מושחזת ("…שיהיו שוכבים או תלויים או ניצבים במשמעת נצח"). ומה תגיד גברת גוגנהיים בבית הלבן?

    :))))

    • איריס קובליו

      גונבת מתלמה את "ציירת במכחול המילים שלך". תלמה כתבה יפה כלכך על שיר תמונה חדה כיהלום שלך, ריקי

      • איריס יקירה
        אני מתארת בעיני רוחי אותך מציירת שם בונציה את השחפים על הכלונסאות בתוך המים וליתר דיוק : שחף על כלונס
        השחף הוא ציפור יפה אך מסתבר שהיא בעלת תכונות לא הכי ידידותיות:)
        שבוע טוב מאד איריס

    • גברת גוגנהיים הזאת היתה לה מילה !
      אני בטוחה בזה , היתה לה מילה גם בניו יורק 🙂
      היית בונציה תלמתינו ?
      באנגלית זה נשמע עוד יותר נחמד "וניס"
      וכבר עולה לה ההיא מן הרחצה 🙂

  5. ריקי היקרה, שירך מקסים, משיב לחיים את העיר המתפוררת. הדימוי בבית האחרון מטלטל ממש. "כלה ההולכת ערב ערב/לחתונת המוות שלה". כל כך מדוייק.

    • תודה אסתר על תגובתך החמה
      כל כך נחמד לקרוא את תגובתך כאן אצלי
      זה משמח אותי מאד
      מאחלת לך שבוע טוב מאד

  6. גיורא פישר

    אני חושב שלה השיר היא לא העיר ונציה אלא מה שמתואר השיר בשורות הבאות:

    חַלּוֹנוֹת הַמָּקוֹם שְׁקוּפִים רַק לְמִתְבּוֹנֵן אֶל הַחוּץ
    כָּךְ יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת מִן הַפְּנִים
    אֶת תֹּאַר גּוּפָם
    אֶת יְפִי קְלַסְתֵּרֵיהֶם
    אֶת חָכְמַת חִיּוּנִיּוּתָם
    אֶת זְרִימַת הָאֱלֹהִים בְּעוֹרְקֵיהֶם
    שֶׁל יְלָדַי

    איכשהו, בתוך הסביבה המתה של העיר השוקעת והמוזיאון שבו הדברים התלויים המתים,יכולה לראות המשוררת את ילדיה (שכנראה ויתרו על "עוד פעם מוזיאון?, נמאס! ונשארו בחוץ) ולראות את החיות והיופי של החיים מול היופי של "החפצים".. נראה לי שהקונטרסט הזה רק מדגיש את הכאב על הזמניות של כולנו.

    והנה הכתובת של אתר המוזיאון:

    http://www.guggenheim-venice.it/inglese/museum/index.html

  7. לבנה מושון

    רקויום לענוגה מזדקנת. שמעתי בחדשות שהעניינים שם גרועים, העיר קורסת והאנשים מתלוננים שהתיירים שחקו אותם.

    • הי לבנה
      המצב בונציה טוב לאין שיעור ממה שהיה.
      לפני כחמש עשרה שנה היה נורא ,מטונף ומתפורר, לפני שנתיים הייתי שם שוב
      והמצב הרבה יותר מעודד תנופה של תחזוקה וניקיון , יש מקום לאופטימיות
      שבוע טוב מאד לבנה

  8. יעל ישראל

    תמיד יש בכתיבתך משהו בארוקי גדול מהחיים לצד משהו מעודן ומצויר כבמכחול אקוורל, שמאוד שובה אותי.

    • תודה יעל , זה כיף כשהכתוב פוגש אזניים אוהבות
      מי כמוך יודעת
      שיהיה שבוע טוב

  9. ריקי, במקום בו מנצ -יה שם ונציה או ונס-יה, כמו במקום מנץ שירך המצייר את פני המקום. ואגב עניין תכונות השחפים – הסיווג תכונות טובות ורעות לשחף או לבעל חיים אחר הוא השלכה תבניתית של טוב ורע אנושי שלא בהכרח מתאים לציפורים למשל. ועד כמה השלכנו את תכונותינו על הציפורים ראי 'השחף' של לוינגסטון

    • הי מוישהלה
      כמובן שהכל הוא "השלכה" שלנו , אנו עם מוחינו האנושי קובעים מה כן ומה לא , לא ?!
      והערתי לגבי תכונותיהם של השחפים נוגעת בדיוק לאידיאליזציה הזו של לוינגסטון עם "השחף" הענוג שלו.
      תסכים אתי שיש ציפורים "חמודות" יותר ו"חמודות" פחות
      והשחפים הם צעקניים ותוקפניים וגסי רוח למדי 🙂
      אבל חלילה לנו לקחת מהם את מה שלוינגסטון נתן להם 🙂

      • הי ריקי, אספר לך סיפור: לפני שנים רבות נשלחתי לאי טיראן שבסיני מטעם רשות שמורות הטבע לשבועיים צפייה ושמירה על ציפורים שהיו בעונת הדגירה, ובדואים נטו להגיע ולאסוף ביצי עוף ים שנקרא שלך שביציו נמכרו במחירים אסטרונומיים. בקר אחד, עם הזריחה, המים צלולים, החולות זכים, הנוף בראשיתי. הורדתי בגדים והתהלכתי עירום, שיכור מהתעלות, לפתע הרגשתי משק כנפי מאות ציפורים מעלי צוללים לנקר את ראשי שלא לומר חלקים אחרים. נסתי כל עוד נפשי בי. הסתבר שעליתי על מושבת קינון של שחפיות ים והם שחשו מאוימים תקפו בצרחות נוראיות, גרסא מתקדמת של היצ'קוק להציפורים. אבל האמת היא שלא הם היו גסי רוח, אלא אני בכך שאיימתי על צאצאציהם בהליכתי המתרוננת:)שבוע טוב

        • יו מוישהלה איזה כיף של שבועיים צפרות
          והסיפור ההיצ'קוקי שלך חביב ביותר- אתה מרשה לי לדמיין את הסצינה ?:)
          ברור לגמרי שאם אני הייתי שחפית שרואה אותך צועד לו כך לבוש בבגדי אדם הראשון לפני שהביא ביס בתפוח הייתי פורצת גם בצווחות שמחה מחרישות אוזניים 🙂
          איך לא !

  10. נהדר ריקי. לא מזמן הייתי שם, ספרתי, בביאנלה.
    וכתבת עליה נכון.
    המבט שלך מתוך הבית מרגש. מתוך היכל אמנות של גוגניים. דרך אגב ראית שהיא קבורה שם עם הכלבים שלה?
    אחד המוזיאונים המרגשים והיפים, בגלל שהוא כל כך אישי. ומשם ראית את ילדייך, לא במקרה.

    מבט לא שגרתי על ונציה.

    • הי לוסי
      אני לא הייתי שם בזמן הביאנלה
      אלא בסתם ימים של חול 🙂
      חיפשתי את הפוסט שלך על הביאנלה, הסתבכתי – תוכלי בבקשה לשלוח לי קישור.
      וחוץ מזה ראית בחצר של המוזיאון את המצבות של הכלבים ?! לא יאומן

  11. רות בלומרט

    השיר מלא חיים ובאמצע השקיעה העירונית – הילדים והיונים! אגב, הכל זורם אמר חכם יווני, דומני.

    • תודה רות על תגובתך
      הג'נטלמן שאמר "הכל זורם" זה :
      הרקליטוס (ביוונית Ηράκλειτος), פילוסוף יווני קדם-סוקרטי, יליד העיר אפסוס שבאסיה הקטנה, אשר חי בין השנים 540 ל-480 לפנה"ס לערך

      לפי האדמו"ר מגוגל 🙂

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל