בננות - בלוגים / / המנוח הפעם הוא חנוך לוין – עשור למותו
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

המנוח הפעם הוא חנוך לוין – עשור למותו

פְּרָטֵי הַטֶּקְסְט וְהַמִּיזַנְסְצֶנָה
יְדוּעִים הָיוּ לוֹ לִפְנַי וְלִפְנִים
רַק שֶׁהַפַּעַם הַמָּנוֹחַ הוּא חֲנוֹך לֵוִין
שֶׁגְּוִיָּתוֹ קְטַנָּה כְּשֶׁל יֶלֶד גָּדוֹל
הַחוֹלֵם שֶׁהוּא מֵת
מִתְעַרְסֶלֶת בֵּין הַתַּכְרִיכִים
עַל מִטַּת מֵתִים
נַעֲנֵית לִתְנָאֵי הַשֶּׁטַח
וְלִשְׁבִילֵי הָאַסְפַלְט הַמִּתְפַּצְּלִים
קַלָּה הִיא גְּוִיָּתוֹ  שֶׁל חֲנוֹך לֵוִין
כִּגְוִיַּת  חֶרֶק שֶׁעַכָּבִישׁ מָצַץ אֶת קְרָבָיו

מִבְּחִינָה סְטָטִיסְטִית הִבְלִיעוּ אֲחָדִים מִן הָעוֹמְדִים עָלָיו
בְּכוֹחַ שֶׁרִירֵיהֶם הַטַּבַּעְתִּיִּים
נְפִיחות
אַךְ אֵצֶל כֻּלָּם בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל
עָבְדוּ מַעַרְכוֹת הָעִכּוּל
בְּמִדָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת שֶׁל תְּקִינוּת
מִי כָּמוֹךָ יָדַע זֹאת
כְּמוֹ שֶׁיָּדַע שֶׁאֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
וְאוֹ-טו-טו עוֹמֵד לִלְמֹד שֶׁגַּם לֹא תַּחַת הָאֲדָמָה

יִמְתְּקוּ לְךָ רִגְבֵי עֲפָרְךָ אִישׁ אַמִּיץ
שֶׁהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, כָּךְ שָׁמַעְנוּ
כְּשֶׁיּוֹתֵר מֵחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ

השיר פורסם ב"ספר הזכרונות של בטני"  2000

54 תגובות

  1. ריקי, שירך מאוד לוויני. מחווה לאדם מיוחד ויחיד שהסתלק מן העולם.

  2. יותר מחצי תאוותו? הוא לא היה כותב מלה ככה 🙂

  3. מירי פליישר

    ניכרת אהבה שלך אליו.
    הכרת אותו היטב?

  4. רונית בר-לביא

    ריקי,

    אהבתי.

    נראה לי שבעגה הלוינית צריך לקרוא לשיר בכבוד: "שיר מהתחת", וזה יהיה הציון לשבח הגדול ביותר שניתן לתת לו במעמד כזה.

    מבחינתי, הוא אישית לא צנצנת החוקן שלי 🙂

    • רונית בר-לביא

      חנוך לוין התכוונתי, לא השיר שלך,
      הוא דווקא כן 🙂

    • הצחקתיני רונית
      אגב – גם לא הצנצנת החביבה עלי
      אבל אזכור לו חווית תיאטרון נדירה אחת
      אזכור לו את "חפץ"

  5. תמיד היה הילד החולם, אבל לדמויותיו היו חלומות קטנים וסדוקים , משהו להרטיט בו את הלב. מחזהו "אשכבה" היה לדעתי שיא יצירתו. שירך ,ריקי, ממצה את חייו ומותו שזור באותם ניואנסים שאפיינו את יצירותיו.

    • תודה חנה יקירה
      "אשכבה" שהיתה הצגה חזקה ביותר הוא לא מחזה של לוין . הוא לקח שלשה סיפורים של צ'כוב : את "כינורו של רוטשליד", "יגון" והשלישי פרח מזכרוני עיבד אותם וקרא למחזה "אשכבה" סימלי ועצוב מאד, לדעתי זה היה המחזה הלפני אחרון שביים

      • ברור שזה מבוסס על שלושה סיפורי צ'כוב אבל העיבוד היה שלו האיטרפטציה שלו, המונולוגים שלו (מונולוג מנת הסוכר של הצעירה הכפרית שתינוקה מת הוא מונולוג לוויני מדהים או סצנת הזונות הנוסעות בעגלתו של יונה)אבל עם הרבה חמלה ופחות טוכס ,יש רכות ב"אשכבה" אולי בגלל שביים אותו כשחלה גם במחזות המיתולוגים("יסורי איוב" ועוד) שלו הביא לשם את עצמו
        את "חפץ" גם אני אהבתי ,ריקי, קומדיה שחורה במיטבה.הוא היה מחזאי גדול אף שמיחזר מעט את חומריו

        • צ"ל אינטרפרטציה- תיקון טעות מלמעלה

        • מאד מסכימה אתך חנה
          אם אני זוכרת נכון סצינת הזונות היא פראפראזה מרשימה על נוסעי העגלה של יונה מ"יגון"
          צודקת חנה הוא היה מחזאי ענק של מחזה אחד ארוך

    • חנה,
      ניכר שהיטבת להבינו.

  6. חנוך לוין היה אוהב את סטטיסטיקת הנפיחות ומודה לך מלב חולשתו. החומרים האלה היו לחם חוקו.

    • תודה לבנה
      הטכסטים שלו מתלבשים על הלשון בישראלית מושלמת.
      קוראים את הטכסט ושומעים אותו בעת ובעונה אחת עד שנדמה שיש רק דרך אחת לבצע את הטכסטים שלו.

      אבל מניה וביה אני מסתייגת – עבדתי עם שחקנים צעירים על "אורזי המזוודות" ולהם הטכסט היה טורקית למדי, עולמו היה זר להם וההתמודדות עם הטכסט היתה להם להפתעתי הגדולה קשה ביותר.

  7. איזה שיר הספד יפה, ריקי.

    • תודה יעל
      הזדמנות להגיד לך כמה אני אוהבת את הפוסטים שלך : גלויי לב, פשוטים ורבי עלילה.
      הפוסט על פיטר היה קורע – ממש סרט רע
      שבת שלום יעל

  8. תַּלמה פרויד

    ריקי, חנוך לוין היה גאה בך לו קרא 🙂

    (היכרתי אותו. כתבתי עליו. וחבל שמת טרם זמנו.סיפורים בפגישתנו).

  9. ריקי, נראה שחנוך לוין היה מאשר את נוסח ההספד .

  10. ריקי, איזו מחווה ואיזה כשרון ללכוד את הרוח הלווינית בתוך נקודת המבט הדסקלית… שאפו.

    מה יש לך, גברת דסקל,
    שכך את מפליאה לשורר ולהבין
    את רוחו הקלילה וכובד המשקל
    התרבותי של מיסטר לוין?

    • אהלאן שחר
      ברור לך שאני קוראת : הרוח הלווינית (מלשון לווין) 🙂

      ואגב : נשארו כמה וכמה גברות לוין אחריו 🙂

      • התלבטתי אם להגיב, והנה התוצאה.
        אני זוכרת את הפרסומים אודות המחזות שלו משנות השבעים, ובעולם שלי דאז – הוא היה מוקצה מחמת מיאוס, הוא היה פורץ הדרך שהוביל את השפה ואת השיח הצבורי אל תוך עמק המדמנה והעניק לכך איצטלה תרבותית ובעקבותיה באה הלגיטימציה לדבר בגסות תחת כל עץ רענן ולאור היום על כל המסך ולתוך כל מקרופון. חלפו שנים. אני גדלתי…ולפני כשלוש שנים אחזתי קובץ של מחזותיו בידי וקראתי כל השבת את הזונה הגדולה מבבל ועוד – כל שהיה באותו כרך.

        השבת הפסדתי. יצאתי ממנה בבחילה עמוקה. לראשונה הבנתי מה עשה האיש ואת תרומתו לתרבות במדינת תל אביב, ואת חלקו בהפרדת תל אביב משאר חלקי הארץ.

        השפה וההגות הלווינית מתחילה מגובה החגורה ויורדת למטה למטה…משם היא מבקשת לבטא את הדיאלוג שלה עם הקיום האנושי, עם המציאות עם ה'אני'.

        זו שפה נטולת מושגים כמו 'קדושה' 'הבדלה' 'גבול' 'חיבה' 'לב מבין' ועוד.

        הסצנות שלו רוויות ציניות המבקשת לערער, להחריב, והתוצאות ניכרות היום בשטח.

        לא הבנתי את התגובות לעיל אודות החוקן, אבל זהו דימוי מאוד מדויק : העולם 'הלויני' הוא צנצנצת של חוקן!או במילים פשוטות יותר – בור שפכים.

        אבל אולי – כמו שאמר מוטי קרפל – העולם ההזוי הזה צריך להגיע לנקודת שפל ולמצות אותה עד תום כדי להתחיל להרגיש געגועים ל"גבוה מעל גבוה" … אז אולי לכך התכוון ההספד שלך ?!

        • מיכל, ראשית שמחה שהחלטת להגיב ועוד תגובה כה מושקעת ומנומקת, תודה!
          אני מסכימה עם דברים רבים שכתבת.
          אך אין ספק שחנוך לוין היה כותב מוכשר מאד מאד, פורץ דרך, אמיץ , איש תיאטרון בלתי רגיל ועוד סופרלטיבים שמגיעים לו בדין, אך תפיסת עולמו הפסימית, המנמיכה את האדם ורוחו בכל מקום ובכל עת, הרואה רק את העלוב והגרוטסקי בו איננה גם לטעמי.כמו שרונית כתבה ברוח המוטיבים של לוין : איננה צנצנת החוקן שלי 🙂
          אגב : אני לא מסכימה עם שום דבר שמוטי קרפל אומר, פשוט עם שום דבר
          או במילים אחרות : מוטי קרפל הוא ממש לא גביע יין הקידוש שלי 🙂

          שולחת לך קישור לפוסט של דן לחמן שסוקר באופן ממצה ובהיר את פועלו של לוין http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12726&blogID=275

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל