טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
עַל מוֹרַד לִבִּי
הִתְנַשֵּׁם אַפּוֹ הַלַּח שֶׁל
הֶבֶל
בְּנִי
הֶבֶל
לָחַשְׁתִּי
מְפָרֶקֶת כָּל הֲבָרָה
כְּאִלּוּ הָיְתָה קֻבִּיַּת הַשּׁוֹקוֹלָד הָאַחֲרוֹנָה בֶּחָלָל פֶּה רָטֹב
זְרוֹעוֹת הַשַּׁיִשׁ הֶחָמוֹת שֶׁלִּי אָחֲזוּ בּוֹ
וְאֶצְבְּעוֹת הַבָּשָׂר הַקְּטַנְטַנּוֹת שֶׁלּוֹ
שִׂחֲקוּ בֵּין יְרֵכַי
שֶׁדָּם טִפְטֵף מֵהֶן
כְּמוֹ זֵעָה קָרָה.
לריקי
שיר יפה מאד. יפה האוקסימורון:
זְרוֹעוֹת הַשַּׁיִשׁ הֶחָמוֹת שֶׁלִּי
אני שם נפשי בכפי ומפרש את השיר כמתאר רגשות אם בעקבות הפלה.
תודה גיורא
אני שמה נפשי בכפך ואומרת לך : פרשנותך מפתיעה אותי ואני אוהבת אותה 🙂
נפלא השיר ריקי
שיר נפלא, ריקי ,באיזו רגישות טיפלת במיתוס התנכי. חווית השכול היא אוניברסלית ושורשיה נעוצים עוד מבראשית
אפשר שהשיר מתאר לידה ריקי מה שיפה בשיר הוא השימוש הפתוח בסיפור המקראי
מבחינתי בצד הברית הישנה יש גם ברית חדשה בשיר 🙂
תודה חנה יקירה
מרגישה כמוך : חווית השכול היא אוניברסלית , לכן כמובן המיתוס כה איתן
תודה רבה שולמית
ר"ג ריקה בלעדייך 🙂
ריקי, יש לך כשרון יוצא דופן להכנס לדמות ולשכנע באמת השירית הננעצת כחרב בהרבה שירים שלך וגם בזה. חזק מאד השיר
תודה איריס
שיר עצוב כל כך. את נותנת קול לנשים של ההיסטוריה שאיש לא ספר את כאבן. אני רק חושבת על הכאב שאת חשה כשאת כותבת אותו
תודה מירי
אני זוכרת התרגשות גדולה
אני רואה בזה שיר לידה, בכל אופן אצבעות הבשר הדם הזעה והבל בני מהדהדים מהשיר והופכים אותו למשהו קדמון ועכשווי
תודה חני
"קדמון ועכשווי" ,צירוף מהפנט עליו רוצה לנוע 🙂
ריקי, זרועות השיש החמות, והזעה הקרה של האם… איך בהנף הבל, נלקחו חיו.
אובדן בלתי אפשרי..
איך הורים נותנים לבן שלהם שם כזה ?!
מה את אומרת על זה תמי, טירוף , לא ?
שיר חזק, ריקי.
לא יודעת אם התכוונת, אבל בעיניי הוא מתכתב עם השיר של דן פגיס:
כתוב בעיפרון בקרון החתום
כאן במשלוח הזה
אני חוה
עם הבל בני
אם תראו את בני הגדול
קין בן אדם
תגידו לו שאני…
לא כל "הבל" בשורות קצרות קרוב במשהו לשיר של פגיס. אם כי כמובן אין שליטה על הדמיון והאסוציאציות.
בשיר של פגיס מי שעומד במרכז הוא קין. אם כבר מחפשים קשרים אפשר למצא אותם עם התגובות והויכוחים בפוסטים האחרונים של אליענה.
אין הערה זו באה להפחית מיופיו של השיר של ריקי.
נחבא יקר
מדוע אתה סבור שבשירו של פגיס קין במרכז ?
בקריאתי דווקא חוה הדוברת היא במרכז
תודה רבה חני
הוחמאתי
כמו שכתב הנחבא אסוציאציה היא דבר שאין לנו שליטה עליו 🙂
הדבר המשותף בין השירים הוא אולי הקול שניתן לאומללה חוה
קול חווה אוניברסלית. קול כל אם שמטפטפת דם ודמעות.
תודה לוסי יקירה
זה עצוב עצוב וכתוב ניגר.
תודה רונית
וניגר הולך בעיקר עם דבש , לא ? 🙂
זה שיר נהדר וקשה ריקי ואפשר להרגיש את הנשיפה והנפילה עם התקדמות השיר.
תודה סיגל
את חסרה לי , בואי עם שיר 🙂
שיר חזק ומטלטל, ריקי.
תודה אמיר
בתיבה מתחתיך כותבת מיכל על יום השנה לנערים שנרצחו באבנים במערת חריטון
קין והבל זה פה ועכשיו !
שלום ריקי. דווקא היום אני פותחת את המייל ורואה את השיר שלך, היום הזה בו נרצצחו שני הבל בידי שני קין למרגלות מערת החריטון.
אז איך לקרוא את השיר שלך ? אני חושבת על אמא שרי ואמא רינה שילדו את יוסף וקובי ולא ידעו שיום אחד והם יהיו הבל…"ודמו מושלך על האבנים…" כך מתאר ר' שמעון בר יוחאי את סופו של הבל הקדום ודומה שהתכוון להבל שלנו כאן בתקוע. אז אני קוראת את השיר שלך ובוכה לעצמי…
הוי מיכל עשית לי צמרמורת
הרצח בחריטון זה ממש זה
שיר נהדר, ריקי
הגלישה ממורד הלב
וההבל החוזר
בשמו, נשימתו
ובלחישת האם
השיש האוחז בבשר
ובליל החומרים
חיים ומוות כמו בציורים
בהם רק המבט קובע את הדימוי
חזק מאוד, ריקי
תודה סמדר ושבת שלום
ריקי, כמה עוצמה יש בשיר הזה.
עולות במוחי שאלות למשוררת בעקבות הקריאה, אבל אמנע מכך.
אקרא שוב.
תודה רבה שחריו
שאל בני ואולי נען 🙂