טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
א
הַשֶּׁקֶט שֶׁל אָבִי בַּיּוֹם
הָיָה רַק לְמַרְאִית
אַנְחוֹתָיו קָרְעוּ אֶת לֵב הַלַּיְלָה
וַאֲנִי קָפָאתִי עַל מִשְׁכָּבִי
וּבַמַּסְלוּל הַהוֹלֵךְ וְגוֹוֵעַ שֶׁל צַעֲקָתוֹ
רָאִיתִי מַרְאוֹת נוֹרָאִים
אוֹי לָהּ לַיַּלְדָּה הָרוֹאָה
קַלְגַּסִּים
לְאֹרֶךְ אַנְחָתוֹ הַגּוֹוַעַת שֶׁל
אָבִיהָ הַיָּשֵׁן
ב
בַּיּוֹם הָיָה שֶׁקֶט אָיֹם מִצְטַבֵּר בְּלִבּוֹ שֶׁל אָבִי
וּפוֹרֵץ לוֹ מִשָּׁם קִלּוּחָים קִלּוּחִים בַּלַּיְלָה
בַּחֹשֶׁךְ הָיוּ אַנְחוֹתָיו מִסְתַּנְּנוֹת
לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן הַצַּר
עַד אֵלֵי
מְנַסְּרוֹת אוֹתִי וּמַשְׁכִּיבוֹת עַצְמָן בְּתוֹכִי
גם עכשיו. איני יודע איזה דור סובל פחות, כל אחד מסיבותיו.
שיר קשה ריקי. היינו מוכנים לקחת מהם את סבלם…
מכירה את השקט הזה ואת האנחות. טוב שהשמעת את הקול שלהם, ריקי, וגם את שלנו.
כמה קשה. ומתואר היטב.
מכירה את המאטרייה מיד שנייה.
נורא נורא, אין מלים
מצמרר.
וכתוב נפלא.
האנחה הזו של הדור ההוא עברה מעט גם אלינו – הדור השני. האנחה שלנו בוקעת כי איננו יכולים לעזור להורינ. להקל עליהם ולקחת מהם את האנחה והזכרונות
טקסט חזק מרטיט ומנסר.
שיר קורע לב ריקי
הסבל ההוא עבר אלינו בדרכים רבות.
האם דיבר?
אבי היה צוחק ,בקול גדול ,מפחיד, מתוך שינה.
עברה בי צמרמורת בשעת הקריאה ריקי.
שיר חזק ועצוב מאוד מאוד, ריקי
מזעזעת האימה החודרת.
ריקי, חזק, חודר ולא מרפה. אתמול בלילה קראתי את שיריך לפני שכיביתי את האור. הם הדהדו בי בחושך
ריקי יקרה, "אוי לה לילדה הרואה קלגסים"…
סיוטי לילה שאולי חדרו אל הפחדים, גם ביום. כמה נורא ששתק, ואולי רק כך יכול היה להכיל את הכל.
שיר קשה ומשמעותי.כמה שנים נדרשו עד שניתן לכתוב שיר. כאב.
משהו בשירים מזכיר לי את הסיפורים על המיניטאורוס ,המפלצת השוכנת עמוק במבוך וטורפת. הדרך אליה והדרך חזרה משם.
ויזואלי, מוחשי, מעניין לתרגם את זה לסצנה קולנועית, במיוחד את החלק השני של השיר. מישהו מרים את הכפפה?
לגבריאלה
מה שיפה לדעתי (מבחינה אומנותית) בשיר של ריקי הוא היכולת שלה לצייר בצורה ויזואלית תמונות רגשיות עד כדי כך שהיא מצליחה "לבלבל" ולתת תחושה שאפשר "לצלם" את זה. אבל אי אפשר.
צ.ל. היא היכולת שלה
איזו עוצמה יש בשקט שלמראית של אביך ריקי ,אין זעקה גדולה יותר מהשתיקה ואת שמעת אותה והיא חילחלה בך. שיר יפה ומכמיר לב ,ריקי, אכן שומעים את השתיקה
בנוסף לדברים שנאמרו לעיל,
מוזר, אתמול ישבתי עם אימך ובכל השיחה שהתקיימה ביננו אודות הימים ההם, לא נשמעה מילה אודות כאב, ייסורים, צער, סבל ולא ניפלטה אנחה כלשהי, גם לא משיכת יד על המצח רק הרבה עובדות ועוד עובדות ועוד עד שקמתי ללכת. והכל נאמר בנחת במאור פנים ואפילו בשעשוע כשהיא מספרת על אביך ועל חברים נוספים מהימים ההם כמו הספור על המכתב שנשלח לרוסיה לאביך ובו נכתב כי ארוסתו הולכת שבי אחרי הנגן ואז הוא שב מהר להבטיח את אהבתו לה והם בורחים ביחד…
עבוריף יכולת מופלאה יש בהם לצמצם את הכאב לכמוסת מזון של אסטרונאוטים.
אבל גם אצלך ריקי הדברים פורצים דרך השירים, ובחוץ – "קרן שפע אנוכי/ קרן שפע/ דבש שפתותי / פרי מותר.
שקט למראית הפורץ קילוחים קילוחים בלילה. היטבת לבטא אותו ואת חילחולו, ריקי.
איזה שיר ריקי שאנחתו נשמעת דרך מילותיך, הנחת את המילים שנוצרות אנחה ושתיקה ודברים שהושתקו שנים ורק זחלו בפרוזדור והפכו כאן לשיר נפלא
ריקי, חזק האוקסימורון של שקט מצטבר הפורץ קילוחים קילוחים
ריקי, עיפה נפשי לשואה, אבל אי אפשר להישאר אדיש אל הגשמיות והנפש שנתת פה לאנחת האב שקלגסים ניצבים לאורכה.
השיר נפלא,
בעיניי הוא כמו שני שירים מופרדים על אותו נושא,
הבית השני עונה כהד לראשון, בתצורה לשונית שונה.
תודה לכולכם על תגובותיכם החמות
על ההבנה,ההקשבה, ההשתתפות, הסולידריות,האסוציאציות ההבחנות והתובנות
מה שבטוח שאבי היה נטרף מכעס לו ידע 🙂
בלילה הכל יותר עצוב, יותר כואב, אפשר להכיל פחות. מסכת היום מחייבת.