סוס התודעה
הִיא מְדַבֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ לָדַעַת
מְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת
מְדַבֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ לָדַעַת
וְהַדִּבּוּרִים וְהַדִּבּוּרִים וְהַדִּבּוּרִים וְהַדִּבּוּרִים
מַרְחִיקִים אֶת הַצַּעַר רַק רֶגַע
מַרְחִיקִים אֶת הָעֶלְבּוֹן רַק רֶגַע
מַרְחִיקִים אֶת חֹסֶר הָאוֹנִים רַק רֶגַע
מַרְחִיקִים אֶת הַהַשְׁפָּלָה וְהַדְּחִיָּה וְהַתִּסְכּוּל וְהַלַּעַג רַק רֶגַע
מַרְחִיקִים אֶת הַשֵּׂעָר הַמַּלְבִּין וְאֶת הָעוֹר הַמִּתְרַפֵּט אֶת הָעֵינַיִם הַשּׁוֹקְעוֹת וְאֶת הַיָּדַיִם
הַמִּתְדַּלְדְּלוֹת רַק רֶגַע, אֶת הַדִּמּוּי וְאֶת הָעַצְמִי
וְאֶת הַכְּאֵב וְאֶת הַכְּאֵב וְאֶת הַכְּאֵב רַק רֶגַע רַק רֶגַע רַק רֶגַע
תָּנוּחִי אֲחוֹתִי, גַּם אִם לֹא תִּתְפְּסִי אֶת הַפַּרְפַּר הוּא יָמוּת תּוֹךְ 24 שָׁעוֹת.
אַתְּ רוֹצָה לְאַלֵּף אֶת הַתּוֹדָעָה וְלִרְכֹּב עָלֶיהָ כְּאִלּוּ הָיְתָה סוּס עֵץ.
אֲבָל לַסּוּס זַיִן עֲנָק וּבֵיצִים שְׁרִירִיּוֹת הוּא ס ו ס
וְאֶת הַתּוֹדָעָה לֹא צָרִיךְ לְאַלֵּף צָרִיךְ לִפְרֹס אוֹתָהּ כְּמוֹ
שֶׁפּוֹרְסִים שְׂמִיכַת פִּיקה עַל חוֹל הַיָּם.
אֲנִי מְבִיאָה אֲנִי מְבִיאָה אֲנִי מְבִיאָה
אֶת הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה אֶת הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה אֶת הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה
וְנוֹתֶנֶת לָהּ מָקוֹם נוֹתֶנֶת לָהּ מָקוֹם נוֹתֶנֶת לָהּ מָ
אֲחוֹתִי, הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה חֵרֶשֶׁת , אָזְנֶיהָ סְתוּמוֹת מִשַּׁעֲוָה בַּת אַלְפַּיִם.
אֲבָל רֶגַע, אֲנִי אַקְשִׁיב אֲנִי אַקְשִׁיב
שֶׁקֶט , אֲנִי מַקְשִׁיבָה, שִׂימוּ לֵב כַּמָּה אֲנִי יָפֶה מַקְשִׁיבָה,
שִׂימוּ לֵב כַּמָּה אֲנִי יָפָה כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָה
כַּמָּה אֲנִי נִפְלָאָה כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָה כַּמָּה אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִייייייי
בּוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, תַּקְשִׁיבוּ גַּם אַתֶּן לְסוּס הַתּוֹדָעָה שֶׁלָּכֶן
אַל תִּפְחֲדוּ מִמֶּנּוּ גַּם אִם הוּא יִגְרֹר אֶתְכֶן לִשְׂדוֹת הַכְּאֵב וְהַפַּחַד , הַצַּעַר וְחֶרְדַת הַמָּוֶת.
שָׁם תַּעֲשׂוּ כְּלִי מֵהַכְּאֵב, תַּעֲשׂוּ כְּלִי מֵהַפַּחַד וּכְכָל שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים יוֹתֵר
כָּךְ הַכְּלִי יִהְיֶה עָמֹק יוֹתֵר , רָחָב יוֹתֵר, אֵיזֶה כְּאֵב נִפְלָא יֵשׁ לָכֵן אֵיזֶה כְּאֵב מִשְׁתַּלֵּם
אֵיזֶה כְּלִי נִפְלָא עֲשִׂיתֶן, אֵיזֶה כְּלִי עֲנָק , כָּל הַכָּבוֹד לָכֵן , אַתֶּן יוֹדְעוֹת לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה !
תּוּכְלוּ לְהַגִּישׁ בּוֹ סָלַט אֲבַטִּיחִים שָׁלֵם.
חָה חָה חָה
אַתֶּן חַיָּבוֹת כְּאֵב כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּאֵב לֹא תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת כְּלִי
וְאִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּלִי לֹא תִּהְיֶה לָכֶן אַהֲבָה נְקֻדָּה
לֹא תִּהְיֶה לָכֵן אַהֲבָה אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּלִי נְקֻדָּה כְּבָר אָמַרְתִּי ?
לֹא תִּהְיֶה לָכֵן אַהֲבָה אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּלִי
אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּאֵב לֹא תּוּכְלוּ לְכַיֵּר מִמֶּנּוּ כְּלִי וְאָז לֹא תִּהְיֶה לָכֵן אַהֲבָה
נְקֻדָּה נְקֻדָּה נְקֻדָּה
רֶגַע, רֶגַע רֶגַע רֶגַע, אֲנִי מֻכְרָחָה לִנְשֹׁם אֲנִי מֻכְרָחָה לִנְשֹׁם
אֲנִי מֻכְרָחָה לִנְשֹׁם בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֶת הַכְּאֵב שֶׁלִּי
בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֶת הַתִּזְמֹרֶת שֶׁלִּי מְנַגֶּנֶת הוֹ כַּמָּה אֲנִי אוֹהֶבֶת לִשְׁמֹעַ אֶת
הַתִּזְמֹרֶת שֶׁלִּי מְנַגֶּנֶת
הִנָּה הִנֵּה הַמְּנַצֵּחַ שֶלִי
הִנֵּה הַמְּנַצֵּחַ , הוּא מְנַצֵּחַ עַל הַתִּזְמֹרֶת הַנִּפְלָאָה שֶׁלִּי , הִנֵּה הַמְּנַצֵּחַ שֶׁלִּי
הִנֵּה הוּא מַגִּיעַ
הַסּוּס שֶׁלִּי הַסּוּס שֶׁלִּי הַסּוּס שֶׁלִּי
אֲנִי סוֹגֶרֶת עָלָיו אֶת שְׁתֵּי רַגְלַי
וְהוּא נִכְנַע לִלְפִיתָתִי
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת עוֹרוֹ הַחוּם הֶחָלָק הַמָּתוּחַ
רוֹטֵט אֶל פְּנִים יְרֵכַי חַי חַי
אִלַּפְתִּי אוֹתְךָ סוּס שֶׁלִּי אִלַּפְתִּי אוֹתְךָ סוּס שֶׁלִּי וְקָרָאתִי לְךָ
תּודָעָעָעָעָעָעָההה
השיר פורסם לראשונה בכתב העת "כרמל"
וכן בספרי "הכח המדמה"
"לֹא תִּהְיֶה לָכֵן אַהֲבָה אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּלִי נְקֻדָּה כְּבָר אָמַרְתִּי ?"
כלי מלא כאב, מלא אהבה !!!
מרגשת התּודָעָעָעָעָעָעָההה הדוהרת בשדות השיר. תודה!
[נדמה לי שצריך להבדיל בניקוד ובכוונה בין לָכֵן=כּי לבין לָכֶן= בשבילכן.]
רוחה
תודה רוחה 🙂
את צודקת לגמרי ולכן (בספר ) מנוקדת המילה בסגול יפה וכיאות 🙂
כאילו נכתב ישירות מתוך התת-מודע, והריתמוס נפלא!
הי גליה – תודה !
שמחתי לתגובתך 🙂
מאת: צדוק עלון
תוכן המסר: ריקי הי,
שיר שועט ובועט ואני זוכר את הפאתוס שבו קראה אותו מאיה בהשקה.
ותגידי, עד כמה יאכלו אותי על המשפט הבא?
"עתה משאנו ממתינים ליום האישה הבא, אני רוצה לומר שכל מה שהנשים תאמרנה על הגברים הן תהיינה צודקות – שהם חלשים; שהם מפונקים; שהם מסתגרים בלא סיבה נראית לעין; שהם פגיעים; שהם אטומים וכדומה.
אבל בכל זאת אני רוצה לשאול – למה למען השם הן צריכות להגיד את זה?"
שלך,
צדוק
ריקי, קראתי ללא נשימה…
צדוק, הן צריכות להגיד את זה כי נשים יודעות להגיד…
נורית הי,
אפשר שהתשובה היותר מדוייקת היא "הן צריכות להגיד את זה כי נשים יודעות להגיד וגברים אינם יודעים להקשיב"???
ריקי הי,
איך תוייגתי שם בטעות? זה מבדח; אגיב בפייס.
אבל השיר, השיר הוא מה שבאמת שועט ובועט (ויוצא מגבולותיו החד ממדיות של הנייר).
ד"ש — צדוק
הי נורית (בלי קשר ל : "הי זאת שלי" 🙂 )
מעניין שכתבת :"קראתי ללא נשימה" כי כך זה נכתב
ללא נשימה למרות שהנשימה היא די כוכבת בשיר 🙂
צדוק יקירי
כן , מאיה קראה את השיר נפלא 🙂
צדוק שנינו יודעים היטב שאותם הדברים אפשר להגיד על נשים שיש בינהן : חלשות, מפונקות, פגיעות ואטומות – הלא כן ?
אבל למען השם למה אני צריכה להגיד את זה ?????
חיבוק 🙂
שיר נפלא עם עוצמה רטורית לקרוא אותו בקול ולהתמוגג שומעים ממש את דהרות התודעה היא לא מניפה ,אלא סוס שועט יפהפה
וואו ריקי. שועטת אתך, מתאים לי, מתערבל לי עם סוס התודעה שלי. עם האנרגיות שלי. אתמול בדרך לקחת מכשיר ניטור, (למדידת לחץ דם בקופת חולים ברמת אשכול), רכשתי סוף סוף את ספר שיריך "הכוח המדמה",שנפתח לי ב"סוס התודעה רוכב שנית", והנה כל המטע רוכב עליו. נשיקות חיה אסתר
הי חיה אסתר
שמחת אותי מאדדדד 🙂
מקווה שלחץ הדם שלך בסדר גמור
כי אני מכירה כמה אנשים שהשירים שלך מקפיצים להם אותו לסוף הסקאלה במכשיר 🙂
אוח…ריקי, הזכרת לי את הפרסומת על : "כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש"….
איזה ביצים יש לתודעה הזו?!…חדרה לי למוח הצפוף שלי..:))
הי תמי
הפרסומות לכאב ראש באמת נוראיות , אבל אני מקווה שגרמתי לך כאב ראש בבטן 🙂
חיבוק ושבוע מעווווולה !