טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
החלון ממול ריק
יָדַעְתִּי כְּשֶׁאֶחְזֹר יִהְיֶה
רֵיחַ הַבָּצָל הַמִּטַּגֵּן אוֹתוֹ הָרֵיחַ
אֲפִלּוּ שֶׁהַחַלּוֹן מִמּוּל יִהְיֶה רֵיק
וְאֶשְׁכּוֹלִית לֹא תִּהְיֶה שָׁם לְהַצְהִיב
מֵעַל רֹאשָׁהּ
וְלֹא תַּבְנִית בֵּיצִים
וְלֹא מַטְלִית רִצְפָּה
הִיא לֹא תִּהְיֶה שָׁם
כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה שָׁם מֵעוֹלָם
וְלַמְרוֹת זֹאת
הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת
כְּמוֹ בְּרֵכַת מַיִם
בְּגִנַּת מִבְצָר עַתִּיק
שֶׁדְּגִיגֵי זָהָב נָפוֹצוּ בָּהּ
פִּתְאוֹם
כְּמוֹ לַהֲקַת דְּרוֹרִים
מִתַּחַת לַלֵּב שֶׁלִּי
ריקי יקירה דמעות עלו בי
היא תמיד איתך ואת עכשיו ילדתה המאושרת. אמן
מירי יקירה
אני ממש אבל ממש לא ילדתה
לא אשאל מי היא לך אבל הרגשתי דגיגי שמחה למרות העצב של העדרה..?
שיר מכמיר לב, ריקי.
הנטוש הזה, מצמררר.
ויש בך סגולה עם האופטימיות הזו יש מאין,
הדרורים שבכל זאת, מתחת ללב שלך,
ובריכת המים שהיא אוצר שנובע ממך.
את נראית לי אשה ממש יפה.
רונית תודה חמה
קבלי חיבוק וחג שמח
אחת דודה ריקי 🙂
ריקי, מרגש האושר שלך, שלה. הדגיגים והדרורים מתחת ללב…
האווירה כמו בסרט איטלקי על המאמא בחלון, ריח תבשלים…אבל הגעגוע הזה הורס אותי. הסופניות: היא כאילו לא הייתה שם מעולם.
תודה תמי
זה ממש ככה : היתה בחלון ממול שנים ולפתע פתאום מתה
חג שמח יקירה
שמחתי לראותך בשבת תמי
ריקי, היא כל כך נוכחת וכל כך נעדרת. אִיַּנְת אותה והנכחת אותה גם יחד. וההשלמה של ה'למרות זאת' כל כך יפה.
שמחה שאת קראת כך תלמה
אנחנו כל כך בנויים מהזכרונות שלנו
שיהיה חג שמח ושנתראה כבר
איזה געגוע, ריקי, ואילו דימויים נפלאים לאושר. ממש אפשר לגעת בו.
תודה אמיר
"לגעת באושר" יכול להיות אחלה שם לטלנובלה 🙂
חג שמח
הדימויים יפים מאד. אני סתם סקרנית, מי היא? שכנה?
לא כל כך ברור מהו האושר הזה? אושר לא תלוי בכלום אפילו שהיא איננה?
החלון החיצוני שממול אמנם ריק ולא רואים שם את הדמות האהובה, אבל החלון הצופה פנימה מלא ניחוחות, זכרונות ואהבה – הוא מלא. שיר מרגש ויפה ,ריקי, נגעת בי.
חנה
אין כמוך לשים את האצבע על הוריד הפועם
תודה וחג שמח
תודה סבינה
שמתי לב שמסתובבות כמה שכנות לאחרונה באחדים מן הפוסטים , הוספתי גם את שלי 🙂
לאושר הסברים דחוקים הוא מצטבר לו ולפתע מציץ
הלוואי וירבו בחיינו רגעים כאלה
חג מאושר לך ולמשפחתך
ריקי- שיר לצייר.
אבל אולי לא צריך, כי ציירת במילים תמונה עם פרספקטיבה מושלמת, תמונה עם כתמי זהב פועמים רוטטים לעיניו של הצופה קורא שלא יכול להשאר אדיש למראה
תודה איריס
שיר עם פרספקטיבה – איזה יופי
ולצייר למה לא ? את יודעת כמה אני אוהבת את ציורייך 🙂
מקסים החיבור בין החיצוני לפנימי, בין יומיום המעשים, החפצים הקדחתני לבין "להקת דרורים מתחת ללב שלי".
ענת
הניסוח שלך ממקד לי את הדברים
ולמילים "חיצוני ופנימי" כוח מיוחד עלי
תודה ענת
פשוט יפהפה. נדיר כמוך ריקי.
יווו יעל תודה
כיף 🙂
ריקי, רק רציתי לציין שהתרשמתי כי השירים שלך, הכתיבה שלך, יש לה טביעת עין מאוד מובחנת, ואני חושב שחלק ממנה זו איזו תכונה של צבעוניות מאוד חושנית, ממש פיזית. זה מתבטא בדימויים, במושאי השיר ובאופן בו את מביעה רגש – ישיר מאוד ותמונתי מאוד. חן
תודה חן על קריאתך ועל הבחנותיך
הן משמחות אותי , משמח אותי המימד הפיזי והתמונתי שאתה רואה בשירי
ריקי
אני מנסה לפענח מי היא
לא אצליח, כמובן,
אבל עולים בי שירייך הקודמים
(כריסטינה בלמר ועיר מפתח)
ומעניין מאוד עיסוקך בדמות האישה היוצאת מהחיים
שם מתוארים הרגעים קודם
כאן אין אפילו רמז לדמותה
גם כותרת השיר נושאת סוד
וגם הסיבה ל"למרות זאת"
סמדר יקירה
הפיענוח הוא לא כה מסובך, למעשה הוא לא מסובך בכלל
אני חושבת על יצירותייך המביאות עולם מפתיע והזייתי
בתגובתי לחן התייחסתי למימד הפיזי והתמונתי בשירי והנה את שאת אומנית פלסטית דווקא המרכיבים הלשוניים כה חזקים אצלך
למרות העמימות, ו"ההיא" הבלתי מאובחנת, אהבתי,
בעיקר את החלק המתרונן בסופו של השיר.
תודה לבנה התרוננתי מתגובתך 🙂
ריקי, התגעגעתי. איזה שיר נפלא. החלון מלא עכשיו. ולהקת דרורים בתוך הלב שלי.
חג שמח.
תודה שחר
מכיר את השיר : על הגדר קפץ אנקור
אנקור קטן אנקור אפור
קפץ ….מה ההמשך ?
השיר הזה קפץ לי לראש עכשיו
ריקי, ריקי, כמה יפה השיר העורג אל מלאות ההוויה ומשלים עם היעדרה, שולח לך המון דגיגי זהג ושיהיו הדרורים תמיד בקרבת הלב והשיר
חג שמח
מוישהלה תודה רבה
ברח לך "דגיגי זהג" זה מתוק !!!
כתבתי לך שני מיילים מקווה שקבלת.
השיר מקסים.
ריקי, שלחתי לך מייל דרך האתר, כי מייל אישי חזר אלי.
טוב אכתוב שוב.
שולחת כרגע.
בחול המועד, אני פחות כותבת, כמה שפחות:)
חג- שמח
תודה אביטל
מחכה
חג שמח גם לך
שיר נפלא ריקי
חן , הבחנה נכונה