טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
גַּם מִתּוֹךְ הַמַּרְתֵּף
נִכָּר הָיָה שֶׁיּוֹם רִאשׁוֹן הַזֶּה
שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ בִּמְיֻחָד
וְלָכֵן
לַמְרוֹת שֶׁהֶחָרָךְ הָיָה מְכֻסֶּה
רֶשֶׁת סְמִיכָה שֶׁל קוּרֵי עַכָּבִישׁ
הָיְתָה יְכוֹלָה לִרְאוֹת קָצֶה שֶׁל
עֲנָנָה לְבָנָה
וְאִם זָזָה מִשְּׂמֹאל לְיָמִין בִּתְנוּעָה
אִטִּית
גַּם אֶת מִתְאַר הֶהָרִים
עוֹלֶה וְיוֹרֵד כְּמוֹ פְּעִימוֹת לִבָּהּ.
לִבּוֹ הִלְבִּין
מִכְּאֵב וְקִנְאָה
כְּשֶׁרָאָה אֶת רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר
מַעֲבִיר נוֹצָה חוּמָה עַל עָרְפָּהּ
וּבְצַעַר פּוֹלֵחַ הֵבִינָה
שֶׁהַיֶּלֶד בְּתוֹכָהּ לֹא יִזְכֶּה
לִרְאוֹת אוֹר
הִיא הִתְבּוֹנְנָה אֶל הַחֶבֶל
שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל מִמְּרִישׁ הָעֵץ בֵּין
שְׁנֵי הָעַמּוּדִים הַשְּׁחֹרִים
וְחֹם הֵצִיף אֶת גּוּפָהּ
כְּמוֹ הַחֹם כְּשֶׁיָּשְׁבָה עַל
בִּרְכֵּי אָבִיהָ וְגַבָּהּ הַקָּטָן
נִשְׁעַן אֶל בִּטְנוֹ
נִצְנוּצֵי הָאֲגַם יִמָּשְׁכוּ לָנֶצַח
גַּם פְּרִיחַת הַפַּעֲמוֹנִית הַסְּגֻלָּה
בֵּין אַבְנֵי הַמִּבְצָר
הִיא עוֹד הִסְפִּיקָה לִרְאוֹת
כָּנָף שֶׁל בַּז חוֹלֶפֶת
וְעוֹד הִסְפִּיקָה לִזְכֹּר אֶת
יֵשׁוּ בִּגְלִימָה שֶׁל אֶבֶן פּוֹרֵשׁ
יָדַיִם לִקְרָאתָהּ
אֶת בְּרִיחַ הַדֶּלֶת הַכְּבֵדָה
וְאֶת נְקִישַׁת פִּנְכַּת הָאָבָץ
עַל רִצְפַּת הָאֶבֶן
כְּבָר לֹא שָׁמְעָה.
שיר חזק, ריקי. אהבתי
תודה רבה עודד שמחת אותי
ריקי, לפני הכל, מי היתה כריסטינה בלמר הזו?
אין לי מושג, אבל גם אין לי ספק שהיתה כזו
:)))) כתוב ממש פלסטי, אבל את משאירה לנו לחבר את הסיפור? אין ספק שאת מצליחה לעורר מספיק סקרנות כדי שאעשה את זה…
🙂 תודה אמיר
ממש שברתי את הראש מי זו… השיר הזה בנוי כמו פאזל שכל פיסה בו היא תיאור מלא ועשיר, אבל ברור לך שחסרות לך עוד כמה 🙂
אינשאללה נשלים את החסר 🙂
לריקי,
את מלכה בדרך העדינה בה את רוקמת בתחרה עולמות רחוקים.
את נותנת לקורא כמעט, אבל רק כמעט את כל הנתונים ומשאירה לו להשלים את הסיפור והרומן הטרגי של אותה כריסטינה בלמר (מאיפה את ממציאה את השמות האלה?)
השיר מזכיר את השיר שלך "עיר מפתח" שפרסמת בחודש ספטמבר.
זה רק מראה לך ששירייך נחרטים בזכרון.
יווו נחבא – אתה מלך שאתה כותב לי מלכה 🙂
ואני נרגשת שזכרת את הדמיון ל"עיר מפתח"
לפי דעתי הן גרו בקרבת מקום השתיים האלה
הכל נמצא גם פנכת האבץ. סצנה בנוייה היטב או בעצם מחשה שלם בשיר הזה.
ותכונה זו לזכור את היופי הפרוט לתמונות בתנועה של הרגע האחרון,אני רוצה לאמץ
תודה ריקי
מחזה לא מחשה
תודה לך מירי ושבת מתוקה
תמונה דרמטית מאוד, ריקי, בסרט/מחזה הזה. הניגוד בין החום שעלה מגוף אביה בילדותה לקור של ישו מעצים את חוסר החמלה. ישו פורש ידיים "לקראתה" (אירוני למדי), אבל גלימתו – אבן.
מוצא חן בעיני הפנס הזה שאת מאירה בו את השיר , תודה תלמה
שיר יפהפה ,ריקי, לצד הסיטואציה הטראגית של המוות הצלחת לצייר רגעים של רוך וחמלה ,רגעים חולפים הנקלטים ביעף בעיניים של מי שזמנה שאול :מימי האגם הנוצצים , קצה העננה מבעד לחרך, זכר האב ומגעו. שמה של הגיבורה ומבצר כילאה לוקח את הקורא למחוזות אחרים ורחוקים, ועם זאת כל כך אנושית ואוניברסלית הכמיהה הזאת ליופי אף שהאדם נתון בתוך כלא צר ,וכל המגע שלו עם החוץ הוא צוהר מרושת בקורי עכביש, סיפור כזה מתרחש כל הזמן בצורות שונות ,ואת הפחת בו נשמה וחמלה. ואיזו שפה עשירה ,ריקי!
חנה יקרה קריאותייך את השירים המופיעים ב"בננות" הם קריאות קשובות ועדינות מאין כמותם
לי אין ספק את ה"ארביטר אלגנטייה" האמיתית
תודה גדולה
שיר מרגש בעיקר תאורה כילדה הנצמדת אל בטן אביה. רגעים זכים שכאלו ראויים לשיר.
תודה חגית. הבוקר קראתי את המאמר החם והמפרגן שכתב עלייך ב"הארץ" אילן ברקוביץ', שמחה אתך
(והתמונה יפהפייה)
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag
es/ShArt.jhtml?itemNo=1070617&contrassID=1&subContr
assID=18&sbSubContrassID=0
נסיון נוסף להעלות הקישור
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1070617&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0
אני חושבת על גלגולים או קיום מקביל
ואוהבת מאד את התאור שחגית ציינה.
גם אני חושבת לעיתים על גלגולים
אך מיד מבטלת את זה ואז חושבת על זה שוב ואז…
🙂
הרגשה כבדה של תקופת צייד המכשפות. אני מתפוצצת כשאני חושבת על הזמנים ההם.
גם היום יש מקומות ששורפים וסוקלים או סתם רוצחים בדרכים "קונבנציונאליות" נשים.
ואגב מכשפות , לרחל חלפי יש סדרת שירי מכשפות נפלאה ממש,
ריקי המילים יצרו לי סרט, היא כלואה במרתף, עומדת להיות מוצאת להורג, הוא אינו יכול לעשות דבר, היא משרתת? הוא המלך? השירים שלך לקוחים מעולמות מלכותיים ודרמטיים, הדמויות שאת יוצרת בכמה מילים מקרינות חיים
ריקי, מסקרנת הדמות .התחושה שהכל מוצפן כמו: היא שבמרתף. ליבה עולה ויורד. ליבו המלבין. הילד בתוכה. הזכרונות כשישבה על ברכי אביה. הסגול שפורח בפעמונית. ההתרחשות מאחורי הדלת הכבדה.
רק ישו גלוי- פורש ידיים לקראתה..
שיר מכשף.
תודה חני, תודה תמי
תגובותיכם מפיחות חיים בשיר שלי
ממש חי, כאילו נכחת במעמד! ותשובתך לאמיר כי אין לך מושג מי היא, הדהימה ושעשעה אותי כאחד.
תודה לבנה, מסתבר שהחברות מצאו אחת כריסטינה בלמר
מ ד ה י ם
מצד שני זה לא באמת שם נדיר במחוזותיהם
אכן שיר מכשף, ריקי
גם אני נזכרתי ב"עיר מפתח"
אלו רגעים את מאירה ריקי
ושואלת, ובשניהם ילד שלא
יבוא לעולם, אם בשל אמו,
אם בשל החברה.
מרתק תיאורך את הצצתה דרך
החרך, קורי עכביש, מלכודת
בתוך מלכודת.
כמו תנועתה של כריסטינה בלמר (גוגל מכיר אחת כזו, רעיתו של
יוהן יאקוב בלמר) הצופה בהרים עוקבת אחרי קוי המתאר, כך אני רואה את תנועתה מהמרתף בו היתה עדיין חיה, עולה אל מותה וצונחת
(על אף שזה לא כך בפועל, כך זה מתקבל אצלי). תיאורך כל כך אמין, שאני בטוחה שבאמצעות נוצה חומה בדקו אם הנידונות כשירות למות, על אף שהשורות האלו, יכולות גם לתאר את סיבת מותה.
נפלא ומרתק, ריקי
סמדר אלופת הגוגל
חן חן על קריאתך האמפטית
בעקבותייך גוגלתי גם אני ומצאתי את הפיסיקאי השוויצרי אבל לא מצאתי ששם אשתו כריסטינה, איפה ראית זאת ?
זה וואחד קטע
אבל כמו שכתבתי ללבנה בסה"כ השם יכול להיות נפוץ מאד .
הנה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%94%D7%9F_%D7%99%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%9C%D7%9E%D7%A8
חופשי :כריסטינה פאולינה רינק (בלמר)
את גדולה סמדר 🙂
ובקריאה נוספת אני מגלה את כריסטינה מול הכריסטוס…
והחבל, החבל, אינו מבשר טובות…
ואיך איך, העלו אותו על המוקד. וגם אותה.
הפנס שלך ממשיך להאיר לי
תודה תלמה
עבר לי סרט בראש.הלכתי לגוגל ולא מצאתי, מלבד זה שלאשתו של המתמטיקאי בלמר, קראו כריסטינה…
טוב גם למדתי משהו.
כתבת סיפור אכזרי, טרגי עם סוף רע ברגישות ועדינות.עם תאוות חיים, יצרים.
הי לוסי גם אני דימיינתי את זה לעצמי כסוג של סרט , דווקא לא אפל אבל כן, מייאש 🙂
שיר מצמרר, ריקי, יורד ונוקב חדרי בטן
תודה על קריאתך ענת והזדהותך
השיר שלך טרגי ריקי. הוא לוקח אותנו דרך חוויה הקשה ביותר האפשרית של האישה כדי לצעוק לרחמים, צדק ולב אוהב. זה לוקח לנו עידנים. עד מתי, ריבונו של העולם, כמו שלאה גולדברג כותבת. לעורר אנושיות עמוקה זה תפקיד כואב.
תודה גרא
נשים צועקות אלפי שנים בשקט לשינוי וזה קורה לאט אבל אני מקווה שבטוח
שיר מרתק ויזואלית, וכמובן עושה משהו בלב…
תודה רות 🙂