טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
הגבעה השחורה
הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת בְּגַב הַגִּבְעָה הַשְּׁחֹרָה
מוֹרִידָה שֶׁקֶט עַל קִנֵּי הַנְּמָלִים
הַחֹשֶׁךְ שֶׁיַּגִּיעַ יַרְגִּיעַ אַף אֶת מַלְכָּתָם
אֲחוּזַת הַתְּזָזִית
אוֹ אָז אֶפְרֹשׁ מַצָּע שֶׁל עָלִים תַּחְתַּי
וּבְלֹא פַּחַד אָנִיחַ לַמִּלִּים לַחְדֹּר אֵלַי
יפה האנלוגיה בין מלכת הנמלים ומלכת הבית-המשוררת.
רק כשהכל נרגע מסביב אפשר לתת למילים לחדור.
גם בשיר זה כמו בשיר של גיורא יש שמוש מתחום התשמיש לתיאור ביאת השירה.
תודה נחבא
אוהבת את המילה אנא – לוגי
אני בחורה אנלוגית בדור דיגיטאלי 🙂
טוב להיזכר באחד השירים הראשונים שלך, ריקי.
במונחים של YIN ו-YANG, השיר כולו בסימן של יין מובהק, כמעט בכל מילות השיר.
השמש שוקעת / מורידה – תנועה כלפי מטה
הגבעה – שחורה, חושך, מרגיע
שעה של מנוחה, הרפיה (מהתזזית)
ורק המילים, כאן בשיר, הן ינגיות, חודרות…
כמו לעשות אהבה עם המילים
גם יפה האליטרציה נמלים ומילים…
האם המילים כמו נמלים?
ומזכיר לי בנוסטלגיה את השיר של דלידה מילים, מילים, מילים…
paroles, paroles. paroles…
והנה קישור לשיר בצרפתית, מנת נוסטלגיה:
http://www.youtube.com/watch?v=eZFs33Eq0-M
דלידה ואלן דלון
האזנה מהנה!
גבריאלה יקרה כן זהו שיר ישן עוד מהימים שאינטרנט היתה הזייה בדיונית. תודה על ההבחנות החדות והעדינות שלך גבריאלה
ו…דלידה רק השם שלה עושה לנו את זה
יותר טוב מגלידה 🙂
מבחינה ויזואלית נוצרה לי הקבלה בין גבעות קיני הנמלים והנמלים התזזיתיות, לבין הגוף הפרוש על האדמה והמילים החודרות, כמו נמלים.
מדגדג נורא… (:
נהנית לדמיין את התחושה.
מה הן מילים על הדף הלבן, הכתובות בדיו, אם לא נמלים?
יפה התמונה שציירת לוסי בתגובתך "המילים כנמלים על נייר"
ריקי, הפעם השארת בתמונות הפוטנטיות האלה יותר פער מהרגיל בפואטיקה שלך. אם אני מבין נכון, הנמלים הן תמונת המלים והמלכה – זו של המשוררת.
כמו המשוררת הנחדרת גם דימוי המלכה הוא אפוא דימוי של פריון ומין(= הנמלים זכרים)?
אם ככה, יש פה תנועה מעגלית: המלים שנולדו מן הדוברת, חוזרות וחודרות בה.
רק לאחר שוך הסערה התזזיתית ניתן לכתוב. בעיצומה של החוויה אי אפשר דרוש שקט של מרחק ,של התבוננות. מאוד אהבתי את שירך, ריקי, התמונות בו רכות ומעודנות: מצע העלים ,השקיעה השקט שלאחר הסערה- ככה באים אל הכתיבה בהתבוננות שקטה רפלקסיבית רגישה ומעודנת. רק עין מתפעלת של אמן יכולה לקלוט את המראות האלה. מזכיר לי מה שכתב או אמר פעם עמוס עוז על חתונת הנמלים כשהיה ילד נהג לעקוב אחר שיירת נמלים ודימה שהם הולכים לחתונה . זאת העין המתפעלת של הילד ,זה הילד בתוך נפש האמן. מאוד אהבתי את שירך, ריקי.
חנה , את קוראת רגישה ומדוייקת. גם אני בתור ילדה , מי לא בעצם ? הייתי מרותקת לשיירות הנמלים , אצלי הם לא הלכו לחתונה הם פשוט הלכו והלכו והלכו
לא יודעת אמיר : מבחינתי השיר הוא בעיקר תיאור טבע ולידו מונח מצב רגשי . הקריאה שלך מעניינת
תודה
כך אני חווה אותך, ריקי. במדוייק
איך בדיוק ?:)
ריקי, יפה המשחק המצלולי והתפקודי של המילים והנמלים. כשהאחרונות נרגעות מעמלן נכנסות הראשונות לפעולה. וגם ארוטיקה, איך לא, יש לנו כאן ואולי המילים גם יפרו את הכותבת והיא תלד עוד שיר יפה
תודה אהוד
בעקבות תגובתך בא לי לשאול
האם יש קשר בין ארוס (ארוטיקה) לאירוסין ?
אולי אמיר יודע ?
נהפוך הוא. ארוסין נראה לי קשור יותר לאריסות 🙂
אריס מעבד את האדמה ונותן חלק מן היבול לבעלי הקרקע בניגוד לשוכר המשלם לבעלים דמי חכירה.
האם יחס הארוס לארוסה הוא כזה ? נכון שיש סוג של בעלות אך שונה
הקשר בין ארוסין לארוס נראה לי "מגניב" יותר
קן הנמלים בהקבלה לקן המילים.
מלכת הנמלים התזזיתית בהקבלה למשוררת.
ואחרי העמלנות התזזיתית באות המילים בָּרָגועַ? ככה ריקי? 🙂
ההקבלה בין מילים ונמלים ובין המלכה לדוברת עולה גם מתגובות נוספות ואני מודה גם לך תלמה על קריאה כזאת,זו קריאה שאני מקבלת בשמחה
כתוב שזה אחד הראשונים, בעיני שיר בשל ונכון כל כך אוהבת את התאורים העדינים המוליכים ברכות למילים
תודה רבה חני 🙂
היי ריקי
כן צריך את הזוית הנכונתה לכתיבה.
זוית מיוחדת גילית לי
להתראות טובה