טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
בעקבות השיר שתרגמה סבינה
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9966&blogID=205
ובעקבות הפוסט היפה של שולמית
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?
itemID=9977&blogID=136
אני מוסיפה אחד משלי לגילדת הפסלים
בָּאֶבֶן תִּלְתֵּל הַפַּסָּל הָאָנוֹנִימִי אֶת
שַׂעֲרוֹתָיו הָרַכּוֹת שֶׁל יַלְדּוֹ
שֶׁלֹּא יִוָּלֵד
וּבְעֵינָיו בִּקֵּעַ אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הַפַּחַד
אֶת צַוָּארָהּ הָאָרֹךְ שֶׁל אֲהוּבָתוֹ
קָבַע בַּמַּשְׁקוֹף לְדֵרָאוֹן
וְטַעַם הַהַחְמָצָה כְּטַעַם הָאָבָק בִּבְגָדָיו
בְּכֵלָיו
בְּפִיו
בְּזָוִיּוֹת עֵינָיו
רָאָה אֶת הַנָּסִיךְ הֶעָנֹג
שֶׁשּׁוּב הַבֹּקֶר בְּחַלּוֹנוֹ
הָיָה הָאֹפֶק קָרוֹב וּמַבְחִיל
לְעִתִּים הָיוּ פּוֹסְעִים לְאֹרֶךְ הַתְּעָלָה
וּבְמַעֲלֶה הַגִּבְעָה הַיְּרֻקָּה הָיוּ יוֹשְׁבִים וּמַשְׁקִיפִים
עַל הַמַּיִם
בְּרוּחַ הָעֶרֶב הַמַּרְגִּיעָה שֶׁל חֹדֶשׁ יוּלִי
יָכֹל הָיָה הַפַּסָּל הָאָנוֹנִימִי
לְהַבְחִין
כִּי הַנָּסִיךְ הֶעָנֹג
בּוֹלֵעַ אֶת דִּמְעוֹתָיו
לְמַרְאֵה בַּרְוָזָה שָׁטָה
וּלְצִדָּהּ בַּרְוָזוֹנֶיהָ הַקְּטַנְטַנִּים
תְּפַסֵּל לִי גֻּלְגֹּלֶת הָיָה מְבַקֵּשׁ
וּשְׁעוֹן חוֹל
וּבָאֶבֶן הָיָה הַפַּסָּל הָאָנוֹנִימִי
מַטְבִּיעַ אֶת יְגוֹנָם
תפסל לי גולגולת
הגירסה הבוגרת ל"צייר לי כבשה"?
כן ענת זה כמובן עבר לי בראש
הנסיך המאושר, הנסיך הקטן, הברווזון המכוער ועוד גיבורי ילדות התעוררו לי משירך, ריקי. ועוד ועוד.
וגם דמעות.
תודה תלמה
דמעתך יקרה לליבי 🙂
ריקי
אני רואה איך בשירך הנסיך הענוג התמזג עם הפסל (מולידו או יוצרו) ברגע כאב עדין ונוגע ללב למראה הברווזה השטה עם צאצאיה, האהבה החיה מול היצירה התקועה באבן
יפה מאד השיר
תודה איריס , ותודה על האבחנה של הדומם מול החי
הפיסול כחזות החיים: אהבה ,יגון טבע ,ילדות- הכל חקוק באבן מתוך עמדה של התבוננות כל יודעת ואמפטית של הפסל היוצר. שיר מאד יפה, ריקי ,המציג את האמן באור אנושי, מזדהה וחומל
שעון החול והגולגולת מסמלים את המות והחיים האוזלים( אולי המלט?)
תודה חנה על קריאתך
את צודקת , כן ההההנסיך הוא המלט ואלסינור היא שם הטירה בה מתרחשת העלילה, לעומת זה הפסל הוא אנונימי 🙂
ריק, לקרוא בשירך הבוקר זה לפתוח את היום בדבר תורה = בהתבוננות-על לפני שטובעים בחול…
ראשית, מעניין שהפרשה השבוע היא פרשת כי תשא, פרשת חטא העגל, פרשת הפסל שעשה אהרון "רודף שלום ואוהב שלום" לישראל עלפי דרישתם.
השיר שלך עזר לי לחדד את התשובה לשאלה 'מדוע בחר אלוקים/הספור במשה ולא באהרון להוציא את ישראל ולהנהיגם להשגת הייעוד הגדול של אמונה וארץ חדשה – "אופק קרוב ומבחיל" . הגדרה נפלאה. הכניעה לאופק קרוב, הסרוב להרים עיניים לאופקים ולשאוף אליהם עם המחיר הכרוך בכך.
עכשיו אני יוצאת החוצה ואפשר להסתכל רק על הבתים האנשים העצים והפרחים שבתקוע. מרימים עוד קצת עיניים ורואים את מרחבי מדבר יהודה, עוד קצת מחדדים את העיניים וזוכים להבחין במשולשים של ים המלח, עיניים גדולות מעניקות לך את הרי מואב במלוא תפארתם עם ערוצי הנחלים המשתפלים למולנו…
"אופק" מילת מפתח, לפסל ולכל אמן ק"ו לאדם 'הפשוט'.
תיקון – פרשת כי תשא בעוד שבועיים. אני כנראה נמצאת בלוח השנה כבר בתוך פורים.
מיכל מדהים לאיפה לקחת את השיר
מוצא חן בעיני מאד סיבוב הפרסה הזה שעשית עם השיר
ואני אוהבת את הפסל וגם את זה שעשה אותו 🙂
האמן- המפסל בורא אידיאות וריגושים, אושר ואכזבה, כמו המשוררת ריקי במילותיה; התמונה הפיסולית עולה ומתגבשת, קו אחר קו עם צלילי הסיתות ברקע.
איזו תגובה יפה
תודה לבנה
ראיתי את זה:
"שַׂעֲרוֹתָיו הָרַכּוֹת שֶׁל יַלְדּוֹ
שֶׁלֹּא יִוָּלֵד"
מול זה:
"לְמַרְאֵה בַּרְוָזָה שָׁטָה
וּלְצִדָּהּ בַּרְוָזוֹנֶיהָ הַקְּטַנְטַנִּים"
והיה לי עצוב, כמו לפסל.
קבלי חיבוק לוסי, חם !
ריקי השירים שלך ויזואלים, כל שיר מביא מראות מול עיני, והנסיך הענוג הזה בעיני דמיוני הוא גם הפסל, אולי כמוך מפסל מילים, החמצות ותלתלים שלא נולדו באבן הדיו
אבן הדיו – יפה חני
אהבתי תודה
באבן תלתֵל ובאבן הטביע יגון.
אילו מילים, ריקי. אבן מקיר תזעק.
שחר תודה יקירי
כתבת אילו מילים ופתאום חשבתי על הקשר בין מילה ל-מייל
קטע , לא ?!