בננות - בלוגים / / צילום של צייר
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

צילום של צייר

 

 

 

 

 

מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין הָאִישׁ

 

הָרָכוּן אֶל בַּד שֶׁל קַנְבָס

 

בְּמִרְפֶּסֶת שֵׁרוּת מֻזְנַחַת

 

שֶׁעַמּוּד אֵפֶר בְּפִיו

 

שֶׁגּוּפִיָּה לְגוּפוֹ

 

שֶׁקִּבּוֹרוֹת יָדָיו רְפוּיוֹת

 

שֶׁמִּיְּמִינוֹ צִנּוֹרוֹת  חֲלוּדִים

 

שֶׁמִּשְּׂמֹאלוֹ  דֶּלֶת

 

שֶׁמִּמּוּלוֹ קִיר,

 

וּבֵין צִיּוּרָיו :

 

חוֹלוֹת זְהֻבִּים

 

אִשָּׁה בְּשִׂמְלָה אֲדֻמָּה


גָּמָל

 

חַלּוֹן אוֹ דֶּרֶךְ

 

 

 

82 תגובות

  1. גיורא פישר

    שלום ריקי
    דרך נפלאה להעלות את השאלה שבלי להכיר את שירך ניסיתי לתת לה תשובה בשיר "ציון לשבח".(השיר הראשון שפרסמתי בבלוג שלי).
    כמובן, בדרכך העדינה רמזת על אותה תשובה בבחירת נושאי הציור.
    הנה החלק הרלונטי מ"ציון לשבח"

    ציון לשבח

    אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמַּגִּיעַ לָנוּ צִיּוּן לְשֶׁבַח.

    לֹא בִּזְכוּת מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד שֶׁעָשִׂינוּ

    וְלֹא בִּזְכוּת מַה שֶּׁאוּלַי עוֹד נַעֲשֶׂה.

    בִּגְלַל הַחֲלוֹמוֹת-

    מַגִּיעַ לָנוּ.

    הַחֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְנוּ בַּלַּיְלָה

    וְכִבִּינוּ בַּיּוֹם,

  2. אהבתי, ריקי!

  3. אני עכשיו בספריה הלאומית. עשרות אנשים רכונים על ספרים ומחשבים, כל אחד מכונס בתוך ראשו שלו. תחושה חזקה של כל אחד יקום בפני עצמו ולא משנה מי יושב מימינו או משמאלו. התנתקות מוחלטת. בני אדם כאן בוראים במילים עולמות של הגות כמו הצייר שלך ריקי.

    הדבר שמטריד אותי ביושבי כאן, באיזו מידה יצירתנו עושה אותנו יותר טובים לזולתנו, תובעת מאיתנו יותר מחוייבות, באיזו מידה עולם הדעת והיצירה תורם לעולם יותר משופר מוסרית , מעשית.

    השואה שיצאה מתוך העולם התרבותי היותר גבוה, היותר איסתטי של העולם לא מפסיקה להטריד אותי.

    אני פוגשת הרבה את השאלה הזו ביצירתו של עגנון, ובמיוחד ביטא ביקורת מאוד חריפה כלפי החכמים במדעי היהדות.

    ואפרופו מחר – יז' בתמוז, צום על פריצת חומת ירושלים שבעקבותיה נחרבה העיר והמקדש בתשעה באב. מומלץ לקרוא את הספור "עד עולם" בו יש הלעגה מסוימת כלפי אלו שעוסקים בשאלה "איך" חרבה העיר ולא "למה" או בלשון חז"ל "על מה חרבה ירושלים". מה בני אדם עשו זה לזה שבגללם אבד כבודנו וגלינו מארצנו. וזכור הספור המפורסם על קמצא ובר קמצא.

    בשיר שלך שמעתי מחד את היוצר שאין יצירתו תלויה בסביבה, אבל – כנראה בגלל הזמן והמקום – ראיתי יותר את היוצר המנותק המרוכז בעצמו בראייתו הסוביקטיבית את העולם.

    עבורי, החיבור בין היצירה וההגות לבין הצד המוסרי של החיים והדילמות שבתוכם, נראים לי כמחסום בפני התדרדרות להאלהת היצירה ויוצרה, להתנכרות התנשאות התנתקות.

    ריקי, תודה על השיר .

    עוד מחשבה שבאה לפני המשלוח, האם השיר הזה מקיים דיאלוג סמוי עם השיר האחר שלך "בתו של הצייר" ? שם דומה שהילדה תובעת מאביה הצייר לצאת מתוך עולמו ולהביט בה.לחרוג מתוך אומנותו ולהביט בחי הנושם מולו. אין לי כאן את המילים אבל מעניין לשים את שני השירים זה בצד זה.

    • הי מיכל
      הספרייה הלאומית רוחשת חיים לפי תיאורך
      כיף כיף
      מקווה שהיא גם רוכשת ספרים חדשים 🙂

      השאלות שהעלת מטרידות ומעסיקות גם אותי ואני מוצאת ששירים רבים שלי עוסקים בדיוק בכך .

      יצירה היא עניין סוביקטיבי עד אחרון עצמותיה ואם אינה כזו אין בה עניין,לעניות דעתי

      מיכל מאד מאד מוצאת חן בעיני הבחנתך לגבי השיר "בתו של הצייר" כאילו הילדה יוצאת ותובעת מאביה קשר של ממש
      תודה על הארתך זו 🙂
      אני מתוודה בזאת על קנאתי הגלויה בציירים
      הטובים שבהם תופסים משהו שהוא סוד הבריאה
      תודה מיכל על תגובתך ועכשיו הרכיני שוב את ראשך אל תוך הספרים ושיבואו לך רעיונות טובים 🙂

  4. שאלה קשה, מה הקשר בין המקום ליצירה. עד כמה הוא עושה אותה, עד כמה מפריע.
    נראה שהצייר שלך מפליג בים הצהובים, עד ששוכח לאפר.
    שנים עבדתי בתנאים דומים לאלה של הצייר שלך.
    "תנאים", "מקום", "נוחות" הם רק תירוץ.
    אהבתי מאוד.

    • הוא שכח לאפר , זה בטוח !
      הראש במקום אחר והאצבעות במקום אחר
      תודה לוסי ציירת שכמותך 🙂

  5. הזכרת לי את אישי.
    מה הקשר.
    והקשר הוא לא מה שגלוי אלה סמוי.
    זה בכל תחום.

    • אביטל זוכרת את הציור היפה שצייר אותך אישך
      אולי תביאי עוד משלו ?

  6. איריס קובליו

    ריקי
    שירך נהדר
    כל אחד רואה אחרת כמובן
    אין אשה בשמלה אדומה
    אין גמל
    אין דרך
    ואין חלון להמלט ממנו
    רק קנווס
    הוא החלון
    הוא הדרך
    הוא המרחב
    הוא האהבה

    • איריס תודה על "תגובת השיר" שלך
      מה שכתבת מזכיר לי תוכנית טלויזיה שהיתה לפני זמן לא רב בערוץ הראשון
      הושיבו "סלב" מול שלשה ציירים והם בעת ובעונה אחת ציירו את מי שלפניהם
      הם הסתכלו על אותו אדם ,באותו מקום באותם בגדים וכו'
      והתוצאות היו כה שונות
      זה מרתק בעיני מאד ונפלא

      • שיר יפה, ריקי, מתוך המצוקות העוני והכיעור צומחים לפעמים פרחי החלומות הכי יפים. האור המשגע בציוריו של ואן גוך מהווים קונטרסט לחושך המסויט בתוך נפשו , גם בשיר זה כמו בכל שיריך מרגישים את רגישות ודקות האבחנה. מאוד אהבתי

        • צ"ל "מהווה קונטרסט" תיקון טעות מלמעלה

        • תודה חנה יקירה
          ואני חושבת חנה שהאור המשגע בציוריו של ואן גוך אולי הוא דווקא ביטוי נאמן לפרצי השמחה והאושר שחש
          הרי היו לו גם כאלה
          לא ?
          איך שלא יהיה כך אני רוצה לפעמים לחשוב עליו

  7. חני ליבנה

    שיר נפלא ריקי, והשאלה הזו עולה הרבה כשרואים את האומן, מה הקשר בין איש אפור לציור צבעוני, בין פרצוף קמוץ למילים נפלאות{עגנון אולי} ובכלל מה הקשר בין מה שרואים למה שלא רואים. תמיד צפויות הפתעות!

    • אגרוף חמוץ ופרצוף קמוץ – אהבתי חני 🙂
      ואת כה צודקת חני – אין לדעת
      ולפעמים מתוך קליפה של מה בכך יוצא פרי גן העדן

  8. הו ריקי, זו שאלה טובה. הנוף הנפשי גם כשהוא כלוא במרפסת שרות מוזנחת, יכול לברוא לנו דרך מילוט אל עולמות קסומים. מה היינו עושים ללא היכולת הזו?…
    (זכרונות בית אבא)

    • תמי תודה על ההזדהות
      התוכלי להסביר בבקשה: "זכרונות בית אבא "

  9. מירי פליישר

    ציור של צייר אני חושבת. יפה להפליא
    בעצם אני תמיד רואה סרט כשאני קוראת את שירייך. הנוף ,עירוני ימי ביינימי או רנסנסי לא בהיר במיוחד. הווה אומר אירופה. בלי חולות.

    • חן חן מירי
      דווקא חשבתי שעולה מן השיר הזה נוף מקומי
      לא ?

  10. סיגל בן יאיר

    הפתיחה של השיר ממש הברקה בעיני, ומה שכל כך יפה בו מעבר לתיאור הנפלא זו הפרספקטיבה ונקודת המבט של הקורא-מתבונן, ציור בתוך ציור בתוך צילום

  11. תַּלְמָה פרויד

    ריקי, ריקי, ציירת לי בשירך היפה תמונה של אבא שלי ז"ל.

    מרגש

  12. שולמית אפפל

    יוסף חיים ברנר היה מכסה את המראה בחדרו כשהיה כותב כדי להיות פטור מלראות עצמו בכתיבה.

    מעניין שבחרת בצייר. ניגוד גדול
    שיר נפלא!

    • ידוע שיוסף חיים ברנר עשה זאת רק כשהוא כתב את המחזה 'מעבר לגבולין' בלונדון, אשר ביילין כותב על כך.

    • הי שולמית
      לא מכירה את הסיפור הזה על ברנר
      מפחיד !!!
      אבל כמו שציין האלמוני רק ב"מעבר לגבולין" – מזל 🙂
      לא עבר את הגבול יותר מדי 🙂

  13. רות בלומרט

    שיר יפהפה. הקשר הוא החזון שמעבר למציאות הבנלית. הריכוז בחזון וההתעלמות מכל השאר

  14. רונית בר-לביא

    איזו תמונה מקסימה,

    תמונה בתוך תמונה.

    אני רוצה למסגר אצלי 🙂

    • תודה רונית
      רצה למסגר ? תחשבי פעמיים , אם כבר לרוץ אולי לרפד ? לספר ? הכי טוב למשורר !!! 🙂

  15. יפהפה ריקי רייקי. לכאורה אין קשר אבל רק לכאורה אבל הקשר כל כך ברור:)) כמו טנטלוס הצמא למים הרעב לפרי העץ

    • הי מוישהלה אולי זה הקשר , או כמו שהגיבה רות הקשר הוא ב"חזון שמעבר למציאות הבנאלית" או "בריכוז וההתעלמות מכל השאר"
      שבוע טוב ופחות חם 🙂

  16. יעל ישראל

    שיר חכם. וגם ציורי מאוד. הציור בתוך ציור הזה. וגם חשבתי מיד על כמה אמנים שאני מכירה.

  17. אני כל כך אוהב את הדמויות המאכלסות את שירייך (לפשפש בארכיון שלך ולהתעשר). תמיד בחמלה – הגם שבלי הנחות – את נכנסת לנעליהם או מרחפת מעליהם, ורואה הכל.

    • תודה שחר יקירי
      עשית לי את המוצ"ש ושימחת אותי לקראת השבוע החדש בו אני טסה לאוקראינה לטיול – מסע
      שבוע טוב

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל