הַלַּיְלָה הִזְדַּקַּנְתִּי בְּעֶשֶׂר שָׁנִים אוֹמֶרֶת אוֹלְגָה בִּתּוֹ הַבְּכִירָה
שֶׁל גֶּנֶרָל רוּסִי, מְפַקֵּד בְּרִיגָדָה שֶׁמֵּת
הַלַּיְלָה הִזְדַּקַּנְתִּי בְּעֶשֶׂר שָׁנִים הִיא אוֹמֶרֶת
וְצֵל בָּתֵּיהֶם הַנִּשְׂרָפִים שֶׁל הָאֻמְלָלִים מְרַצֵּד עַל פָּנֶיהָ הָרְחָבִים
הַלַּיְלָה הִזְדַּקַּנְתִּי בְּעֶשֶׂר שָׁנִים
כָּךְ לַיְלָה אַחַר לַיְלָה עַד שֶׁאֶהֱיֶה זְקֵנָה זְקֵנָה
יָדַי עֲצֵי זַיִת , פָּנַי חֲרֵבִים
וּדְמֵיהֶם שֶׁל קְרוֹבִים רְחוֹקִים צוֹעֲקִים אֵלַי.
*
אוֹלְגָה,מָשָׁה , אִירִינַה – אֲחָיוֹת שֶׁלִּי
עַכְשָׁו עוֹבְדוֹת בַּצַּרְכָנִיָּה .
אִירִינַה מְסִיטָה שְׂעַר מְשֻׁמָּן, שׁוֹקֶלֶת יְרָקוֹת
שׁוֹקֶלֶת פֵּרוֹת, שׁוֹקֶלֶת
מָשָׁה מְסִיטָה אֶת מִשְׁטַח הַמִּצְרָכִים
מַקִּישָׁה עַל קְלִידֵי הַחִשּׁוּב
מְשִׂיחָה בְּפֶה מָשׁוּחַ עִם גְּבָרִים שְׂעִירִים בְּחֻפְשָׁה
אוֹלְגָה מַצְמִידָה מְחִירִים
וְדִמְעוֹתֶיהָ מְעַרְפְּלוֹת אֶת מִסְפְּרֵי הַבֵּיצִים
אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹש אַרְבַּע
מוֹסְקְבָה כֹּה רְחוֹקָה
יפה
תודה שירה
היי ריקי, את העליון אהבתי עוד בעבר ואת זה שאחריו קוראת לראשונה
אווירה צ'כובית מופלאה, אני פוגשת את האחיות ובנות דודן בהרצל, רמת גן
כן שולמית גם אני פוגשת בהן .
ברחוב הרצל בחיפה 🙂
עצוב עצוב ויפה
תודה ענת
מחסור באנושיות תמימה זועק משורותיך, ריקי. ועדיין המאזן שלילי. גם כאן
גרא יקירי
נעשה שהמאזן יהיה חיובי 🙂
גרא יקירי
נעשה שהמאזן יהיה חיובי 🙂
אין לנו צ'כוב, ריקי, אבל פיצית אותנו בשמץ מרוחו ומבט מן הנצח.
לא יעזור לנו. במוקדם או במאוחר כולנו גנרל רוסי, כולנו בתים שרופים, כולנו קופאיות.
אמיר כולנו עומדים בתור למוזיאון הזמן 🙂
חזק. אהבתי.
תודה אביטל
המוות וההקרבה נועדו להגן על הבית, כשמיקומו אינו ברור, מוסקבה או לא, שום חלקיק סבל אינו נסבל וגרועה ממנו זיקנה בוטה במיקום לא ברור.כך הבנתי את הקשר בין שיר א' לב', ריקי.
למעשה אלו שני שירים נפרדים המשותף להם הן הדמויות מתוך "שלוש אחיות" של צ'כוב שבאופן פתלתל שימשו לי השראה לכתיבת השירים
עצוב ובוכה וכתוב מרקד.
הקורבניות הנצחית… עד שנהרוג אותה.
כן יש בהן מן הקורבניות (יאללה נהרוג :)) את צודקת רונית יאללה להרוג 🙂
מוסקבה כמשל, כמחוז חפץ ,כארץ החלומות האבודים. אפשר לחלום אותה מרוסיה ואפשר לחלום אותה מישראל. יפה הציור מכמיר הלב של לוּבה מ"ארץ נהדרת".
גם השיר הראשון יפה מאד אם כי אני לא חושב שהסמיכות תורמת לשני השירים.
משהו צרם לאוזן "התנ"כית" שלי והוא הארמז המקראי "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" איכשהו בהקשר הרוסי זה נראה לי מוזר.
גיורא השיר נכתב הרבה שנים לפני ש-לובה היתה בתודעתנו המשותפת 🙂
ולגבי הערתך בענין הארמז המקראי : מבינה את הערתך ואף מסכימה אתה
ובכל זאת לא יכולה משום מה לוותר עליה
שלווה אין לאולגה באף עולם, אהבתי את "ידי עצי זית" שם הטבע בדמה פה הזרות בדמן וההשפלה
אולגה היא בחורה צעירה בסך הכל מקווה שאי פעם תגיע לשלווה 🙂
חני את החלק השני של תגובתך לא הבנתי
מאוד אהבתי, כאילו נגעתי בהן. את מביאה את הרוח, את הריח, את הצבע של המקום.
וההזדהות שלך איתן, עם הגעגוע והזרות שלהן , מרגשת.
יפים שני השירים ומתכתבים באופן ציני ואקטואלי עם "שלוש אחיות" של צכוב הגעגוע למוסקבה תמיד ישאר… אהבתי את שני השירים
תודה חנה
מעניין שאת רואה ציניות בשירים
אני דווקא "רציתי" אירוניה
תודה לוסי
רוח וריח אוהבת 🙂
ריקי, עינייך החדות קולטות רגעים ואנשים ומנציחות אותן באופן אנושי ופיוטי וגם האירוניה ניכרת
חן חן מוישהלה
מחכה לתחנה הבאה של מסעך המופלא
"חלמתי חלום על דנובה", יפהפה ומכמיר לב ריקי.
תודה רבה סיגל
מעולם לא היתה לי מוסקבה קרובה כ"כ, ריקי.