אורחת – תלמה פרויד / עברית ?!

השבוע צוין יום השנה למותו של אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית. תלמה פרויד, העורכת הלשונית של "ידיעות השרון", עושה חשבון נפש של השפה העברית

בימים אלה צוין יום פטירתו ה-  86  של אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית. זה הזמן לשאול את העברית לשלומה. האמת, לא משהו. תודה שהתעניינתם. מחדשים גדולים בשיעור קומתו של בן יהודה לא ממש קמו לנו מאז שנסתלק האיש שיצר ממוחו הקודח מילים, מילים. אבל עילגים, משבשים, ומתעללים אחרים בשפה יש לנו למכביר.  

כשנגיע לקופה הרושמת של העברית, ותעלה השאלה: אז מה היה לנו? ניאלץ לסכם:

שאנחנו פונים ב"צומת הבאה" (במקום: הבא), גורבים "גרביים אדומות" (במקום: אדומים), העט שוב "נאבדה" לנו (במקום: "אבד") והדיו כרגיל "שחור" (במקום: שחורה). שהסבא שלנו סובל מ"סכרת" ( במקום: סוכרת), ששוב לא עלינו היה "מטען דמי" (במקום: דמה) ושבעלת טור פופולארי כתבה בעיתון של סוף השבוע "מקדמת דנן" (במקום: מקדמת דנה), אבל יפה שהשתדלה בארמית. 

המורה ציפורה הצליחה להשניא עלינו את כל השווא נע, שווא נח וכל ה-בגד כפת הזה. ואת המורה שמציגה את עצמה בתחילת השנה כ"מורה לספרות" (בפתח מתחת ל-סמ"ך) במקום "לסיפרות", צריך לפטר אם תשאלו אותי. מנהיג שמדבר עברית כל כך יפה כמו שטוני בלייר מדבר אנגלית, אין לנו כיום (איפה יוסי שריד כשצריכים אותו?), אבל רבין הזכור לטוב היה מדבר על "עוד שלושה חדשים" (חי"ת בתנועת A ) כשתכנן לנו את העתיד (במקום: "חודשים"). שנמשיך? העיתון לא יספיק.

בוואקום הזה של "אחרי בן יהודה" צצים מדי פעם חוכמולוגים המציעים כל מיני "הנחות" הזויות כמו: לעבור לכתיב לטיני ולהיות ככל העמים (ואז לא ישימו לב שאנחנו מתבלבלים בין כ"ף לקו"ף, אל"ף לעי"ן וכו"), לאחד את כל החטף פתח, קמץ, פתח לתנועת A אחת (ואז לא נצטרך לשנן כללי דקדוק) ועוד "רעיונות מקוריים". בימים אלה צץ כוכב תורן, פרופ" גלעד צוקרמן, שהציע להכשיר את "עשר שקל" ו"גרביים אדומות", כי אם כך מדברים, זה מה שנכון. וזה לא שהבלשן הנכבד (?) מאוסטרליה יגיד בעצמו "עשר שקל", הוא מודה שלא. ובכלל, עם אשתו הוא מדבר באנגלית אוקספורדית, אבל לנו בלבנט, מספיק טוב גם ככה. אין לי ספק שיהיו רבים שישמחו על הרשות הגורפת. בינינו, מי אינו שמח שמתבטל שיעור? אז הנה, בא הפרופסור ונתן לנו הרבה "שיעורים חופשיים" עד לאחרית ימינו. אין יותר דקדוק, בואו לשחק כדורגל.

אבל, בואו נעצור לרגע את הדיכאון. אני רוצה לרדת. נתנחם בכך שכל הצעותיו "המהפכניות" של הפרופסור המהולל ושל שאר ה"חברמנים" שיודעים בדיוק איך לגנוב את ליבות הנבערים, ימצאו את דרכן אל פח הזבל של ההיסטוריה. שפתנו היפהפייה כשהיא במיטבה (הציצו בתנ"ך וראו, ושלא יבלבלו לכם את הראש עם "שפה דלה" – טענה של בורים!) שרדה אלפי שנים, וחנוכה או לא – נס תחייתה לאחר "אלפיים שנות גלות" שבהן לא הייתה שפה מדוברת, הוא נס שספק אם יש דומה לו בתולדות העמים. הביאו בחשבון שרבבות שפות שפעם דוברו, מזמן כבר נכחדו. מי דובר כיום חתית, אשורית, אכדית, לדוגמה? וגם היידיש בסכנת כליה וכמוה עוד אלפי שפות. גם בימים אלה, מדי יום, עוברות מן העולם אין-ספור שפות, שלא נמצא להן ה"בן יהודה" שלהן.

כדאי לזכור: אנחנו חיים את הנס מדי יום; דוברים עברית כמובן מאליו; יש לנו סלנג עברי מקסים (ש"חבל על הזמן") – ונא לא להתבלבל עם סתם שפה קלוקלת; אנחנו שרים, אוהבים, רבים ומתווכחים בעברית (ומקללים בערבית). אין לנו שפה אחרת, בואו נשמור עליה.