לוּ אֶפְשָׁר הָיָה – הָיִיתִי אוֹסֶפֶת אֶת
מֵעֶיהָ הַשְּׁפוּכִים שֶׁל הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה
וּמְשִׁיבָה לְתוֹךְ גּוּפָהּ
הָיִיתִי מְאַחָה וּמַנְשִׁימָה אוֹתָהּ אֲוִיר דַּקִּיק
עַד שֶׁגַּלְגַּל הָעַיִן הָיָה חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ
וּכְנָפֶיהָ הָיוּ מַרְעִידוֹת שׁוּב
וְאָז לַמְרוֹת הַכֹּל
מְשַׁלַּחַת אוֹתָהּ בִּתְנוּעָה רְחָבָה לָאֲוִיר הָאָפֹר
ריקי, שירך הנהדר
מנשים את ציפורי
יפה
לו אפשר היה… כה ורוד, אלמלא היה שיאו של השיר הזה נצבע באפור.
"משלחת אותה בתנועה רחבה
לאוויר האפור".
זהו האף על פי כן האמיתי, הנגיעה בחיינו.
מרעיד! ויפה התנועה הזאת בין הציפור לאפור.
הלואי שהיה אפשר, ריקי.
גם אני הייתי עושה בדיוק אותו דבר.
אהבתי את השיר.
ריקי,
שיר יפה
עונת הנדידה בשיאה – הצחיק אותי.
וזה סתם מזכיר לי משפט משיר שכתבתי על צפרים בספר בולע האינפורמציה: "מעוף הצפרים הבוכיות זה חידקל. גם בשיר היתה נדידת צפרים.
אמירה, תעלי את השיר כולו , זהו זמן הציפור :)המשפט שהבאת מבטיח עוד שיר בתחביר ובמוזיקה ה"הסית" המיוחדת
תודה אמיר, תמר, חני
החיי ריקי מרגישים את התנוענה… את העומק
את המרחק ללכת פנימה
שלך טובה
תודה טובה "את המרחק ללכת פנימה" איזה יופי
שיר יפה מאד. יחיאל שמי ז"ל הפסל מקיבוץ כברי סיפר לי שהמהלך העיקרי בעבודתו החל כשבבקר חורף בדרך לסטודיו מצא צפור קפואה על השביל. הוא הרים אותה. היא היתה זויתית ומרובעת כמו קופסה, ומכאן נבעו הצפרים הקופסתיות שלו.
סבינה, איזו אנקדוטה מרגשת את מספרת כאן
תודה
ומה גם אנשים
כמובן גיורא יקר
שלחי ריקי, שלחי, הוא תרפא רק מעצם ידיך האוחזות ומשחררות
תודה ריקי יקרה
זהו איריס, כנראה שאי אפשר
שיר ציורי מלא חמלה ואהבה אמיתית, שהיא היכולת לשחרר, אהבתי את התנועה
תודה חני
חמלה, אהבה, תנועה
דברים טובים כתבת
אילו יכולנו
לפחות במילים
מילים זה מה יש לנו וגם לא יותר מדי
שיר נהדר ריקי. קורה אצלי במרפסת הגג שאני מוצאת ציפור מתה.ויש את הרצון לנשוף בה רוח, ולהחיות אותה.
שיר יפהפה, ריקי, כל כך אנושית המשאלה של הדוברת , להחזיר לצפור האת נשימתה ,להחזיר לחיים את הכנפיים כדי, שתחתורנה למעלה למרות האוויר האפור…
חנה יקרה תודה
הלוואי ונחתור כולנו למעלה לשנה טובה יותר 🙂
תודה לוסי
שמחה שאנחנו רוצות אותו הדבר 🙂
ברוכה הבאה ציפור קדמונית, אני זוכרת את השיר מימים רחוקים…
ואת, ריקי, ציפור של חסד ואהבה!
ואני נזכרת בעוד שיר ציפורי שלי, שתכף אעלה אותו (:
תודה גבריאלה יקרה
נצא נא במחול הציפורים 🙂
לריקי, תמונה נדירה, כלומר, אין ציפור שמעיה שפוכים, אולי חתולה; אבל המסר הקיומי ברור, תובעני ונוקב.
תודה על הדיוק לבנה
כמו שכתבת העיקר ה"מסר" (באידיש מסר זה סכין :))