בננות - בלוגים / / אורחת בבננות – מיכל שיר-אל
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

אורחת בבננות – מיכל שיר-אל

 

 אֲנָשִים אַחִים אֲנַחְנוּ       / מיכל שיר-אל   

קריאה בפרשת השבוע "וישב"

 מערכת "הארץ"  : "מדינת יהודה משגשגת…גן העדן הזה, יונק את טובו מן המדינה"

 

 

וַיִּרְאוּ

וַיִּשְׂנְאוּ אֶחָיו

וְלֹא יָכְלוּ

דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל אֶחָיו –

לדַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם

אֶחָיו לֹא יָכְלוּ

 

וַיִּקָּחֻהוּ

וַיַּפְשִׁיטוּ אֶחָיו

אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו

 

וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶחָיו הַבֹּרָה

וְהַבּוֹר רֵק

אֵין בּוֹ מָיִם: וַיֵּשְׁבוּ אֶחָיו לֶאֱכָל לֶחֶם.

 

וַיִּרְאוּ וַיִּשְׂאוּ וַיִּמְכְּרוּ

אֶחָיו

וַיִּקְחוּחוּחוּחוּ  וַיִּשְׁחֲטוּטוּטוּטוּ

 

וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם וַיְשַׁלְּחוּ אֶחָיו

וַיָּבִיאוּ וַיֹּאמְרוּ זֹאת

מָצָאנוּ אֶחָיו

הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא

חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ – אֶחָחָחָחָיו!

טָרֹף טֹרַף!

 

 וַיָּקֻמוּ  אֶחָיו

לְנַחֲמוֹ                              

 

 

 

14 תגובות

  1. שיר עם מוסר השכל, מדגים איך שנאת אחים / שנאת חינם היא אם כל חטאת המדרדרת לעברות נוספות, כפי שנאמר: עברה גוררת עברה…

    לדעתי לשיר עצמו אין שום הקשר פוליטי. ההקשר הפוליטי נוצר אך ורק בגלל המובאה שבראש השיר.

    ועכשיו ערב חג, חג של אור, מי ייתן ואור ושלום ישכנו בלב כולנו. אכן אנשים אחים אנחנו!

    חג שמח לכולנו!

    • תודה גבריאלה. אכן – אם כל חטאת שנאת-אחים. בשנים האחרונות ראיתי ניסיונות להכשיר את השרץ הזה ולתת לו משמעות "יצירתית " "חיוניות" …
      אז הפרשה מזכירה שבסוף כולם יצאו לגלות הארוכה ולעבדות משפילה.

      את צודקת, עכשיו חג האור וכדאי שנדגיש אותו, נמלא בו את החלל הפנוי. הסיפור החסידי שואל : מה יעשו הצדיקים אחרי שימצאו את האור הגנוז ? והוא משיב – יגלוהו במעשיהם.

      • היי מיכל
        אכן כמה אור יש בחסידות.
        הסיפור החסידי שהזכרת מופיע על גב עטיפת הספר "האור הגנוז" – אוסף סיפורי חסידים שכינס מרטין בובר. תודה על התזכורת…

  2. שנאת אחים מקדמת דנא, לא פסה מן הארץ, עצוב וקורע"וישחטוטוטו"הקינה מהדהדת בשיר

  3. שנאת אחים, כמה רעה! " לא יכלו" שחוזר פעמיים מראה כמה קשה הייתה שנאתם שלא יכלו להתגבר עליה.סיפור אכזרי ושיר מעולה.

    • השיר חזק יותר מהסיפור המקראי שם נמכר ,כאן נשחט, החזרה על המילה "אחיו" המהדהדת בכל השיר כמוטיב, רק מבליטה את הזוועה

  4. לחני לוסי וחנה.

    תודה על תגובותיכן.
    ברור שאני לא מבכה את העבר המקראי, שהרי סופו ידוע. הקינה זה על מה שקורה היום!!! אני חשה אישית, שאנחנו בכיוון הזה. טיפוח "שנאה יצירתית" כלפי בר-פלוגתא במקום לטפח התמודדות מושכלת עם האתגר שהוא מציב בפנינו.

    אתמול בבוקר ראיינה אילנה דיין בגלי צה"ל את רב סרן שפירא שחדר לבד לישיבת מרכז הרב והרג את המחבל שטבח בצעירים היושבים על הגמרא בספריה. היא שאלה אותו, מה המנגנון שמביא אדם לרוץ קדימה,לסכן חייו כדי להציל אחרים. והוא ענה: הערכים שעליהם חונכתי בצבא, ביחידה, בבית. הכל ביחד פורץ החוצה בלי לחשוב. בלי להתלבט. זה פשוט עובד. עושה את שלו בזמן הנכון.
    החרדה שלי היא שכיום, מתפוגג הערך של "אנשים אחים אנחנו" מלכסיקון הערכים הישראלי. וכשזה נמס, אין דין ואין דיין והרשות נתונה לכל רעיון מכובס במילים כפי שהאחים כיבסו את הכתונת בדם העז השחוטה.

    לי אישית, קשה מאוד עם המציאות הנוכחית.

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל