טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
שירת האבנים
פָּנַי רַכִּים כְּחֹמֶר בְּיַד יֶלֶד
כְּסֶלַע בְּיַד אֱלֹהִים
גַּלִּים גַּלִּים שֶׁל אֲבָנִים נִתָּזִים לַצְּדָדִים
כְּשֶׁאֲנִי חוֹצָה אֶת הַמִּדְבָּר
כִּסְפִינָה מְיֻמֶּנֶת
וְכָל אֶבֶן כְּמוֹ נְשִׁימָה כְּמוֹ נְשִׁימָה כָּל אֶבֶן
וַאֲנִי רוֹצָה לָגַעַת בְּכָל אֶבֶן בְּכָל אֶבֶן לָגַעַת
וַאֲנִי רוֹצָה לְהִתְחַכֵּךְ בְּכָל אֶבֶן בְּכָל אֶבֶן
לְהִתְחַכֵּךְ לַהֲפֹךְ
גּוּף יָחֵף עַל כָּל אֶבֶן עַל כָּל אֶבֶן גּוּף יָחֵף
לָחוּשׁ אֶת חֻמָּן אֶת קְרִירוּתָן אֶת נִקְבֵיהֶן
אֶת הַנְּקָבִים שֶׁלָּהֶן לְהַרְגִּישׁ אֶת הַחִסְפּוּס
אֶת הַחִסְפּוּס אֶת הַדְּקִירָה שֶׁלָּהֶן לְהַרְגִּישׁ
אֶת הָאֶבֶן פּוֹגֶשֶׁת בַּגּוּף
אֶת הַגּוּף פּוֹגֵשׁ בָּאֶבֶן
כְּמוֹ הַיַּיִן אֶת הַלָּשׁוֹן
כְּמוֹ הָעַיִן אֶת הַיֹּפִי
כְּמוֹ הַבֶּטֶן אֶת הַכְּאֵב
אַךְ הִסְתַּפַּקְתִּי בְּמוּעָט
שְׁלוּלִית שֶׁל צֵל תַּחַת עֵץ הַשִּׁיטָה
מַרְאֵה צְבָאִים בְּמַעֲלֶה הָהָר
הַנְּשָׁמָה שֶׁבְּאַפִּי
מוססת את כל אבני לבבי
בכליות אני מבינה ! במרה !
אבל בלב ?
יש אנשים עם לב של אבן ????
תודה יקירתי !
לא לב של אבן אלא אבן בלב זה לא אותו הדבר – לחלוטין:)
צודקת ענת !
כתבתי פעם שיר שהולך ככה :
"לב של אבן הייתי רוצה
שמי הנחל צוננים חופזים עליה
ובנקיקי ההרים הגבוהים שמעל
ילבין השלג
ימתין
כעתודות נחמה"
גם שורותייך אלה נפלאות. והנה הצעה לסטודנט שיכתוב על שירייך: מוטיב האבן בשירת דסקל
איזה יופי….
תודה נורית 🙂
חנה כתבה שהיופי בא בהסח הדעת כמו עקיצת עקרב , אני סוברת שהיופי הוא מצב נפשי
תודה ריקי אהובה
אכן קרוב החומר הקרמי לאבן לאחר שריפתו ולפני שריפתו רק כפני ילד.
מאוד אוהבת את שירך. אני כבר יודעת שיר כזה צריך להיקרא בקול . והכי טוב קולך שלך.
האבנים, החומרים ומראות הטבע נאספים ולחושינו ואנחנו אסירי תודה.
והבשר? אולי הוא הרוח? אני רוצה לראות זאת כך שהרי שמרתי את שם המשפחה המתריס הזה של בעלי כשיכולתי להיקרא בשם הרבה יותר נשגב אברהם. אישה חכמהומוכשרת תודה.
תודה מירי יקרה
העבודה בחומר היא דבר כל כך חושני
ועבודותייך מוסיפות חוש על חוש
הגופים שלך הם הכי "בשריים" שאפשר
וזה נפלא והנה זה יצא טוב עם שם המשפחה 🙂
חוץ מזה את בת אברהם ואיברהים לתפארת 🙂
איזו תגובה ריקי יקרה עשירה וחכמה. בת אברהם ואיברהים, מתאים לי
ריקי יקרה
אני כל כך מסכימה עם מירי – זה שיר שצריך להיקרא בקול.
תודה על שירייך.
הי רקפת
אני בעד שנעשה פגישת חברי מסדר הבננות ונקרא שירים אלו לאלו
מה את אומרת ?
קראתי. אהבתי.
במיוחד את הבית האחרון.
שיר נושם את רוח הנשמה.
החזרה על כל נשימה כמו "וַאֲנִי רוֹצָה לָגַעַת בְּכָל אֶבֶן בְּכָל אֶבֶן לָגַעַת/ וַאֲנִי רוֹצָה לְהִתְחַכֵּךְ בְּכָל אֶבֶן בְּכָל אֶבֶן/ לְהִתְחַכֵּךְ לַהֲפֹךְ", כמו גם "לְהַרְגִּישׁ/ אֶת הָאֶבֶן פּוֹגֶשֶׁת בַּגּוּף/ אֶת הַגּוּף פּוֹגֵשׁ בָּאֶבֶן" –
והתמונה הנהדרת – "אַךְ הִסְתַּפַּקְתִּי בְּמוּעָט/ שְׁלוּלִית שֶׁל צֵל תַּחַת עֵץ הַשִּׁיטָה/ מַרְאֵה צְבָאִים בְּמַעֲלֶה הָהָר/ הַנְּשָׁמָה שֶׁבְּאַפִּי" –
תודה!
תודה לך רוחה יקרה על הקריאה הקשובה והנושמת 🙂
תודה שמעון (ושישאר ביננו : גמני)
יפה שירך ריקי הרצון הזה להתמזג עם האבן לחוש את נשימתה ,וגם בעיני הבית האחרון יפהפה אף שאני חושבת שהנשמה באפך אינה המועט הלוא היא שיצרה את כמיהת השיר הזה
הרגשתי את האבן כתמצית או כתרכיז של חומר איכותי. ואני בדרך כלל לא אוהבת אבנים אלא את הסלעים…
כתוב ניפלא ריקי..
תודה רבה תמי !
לא פלא שאת אוהבת סלעים
אני מזכירה לך את מגיעה מירושלים תמי סלע קיומנו 🙂
"וַאֲנִי רוֹצָה לָגַעַת בְּכָל אֶבֶן בְּכָל אֶבֶן לָגַעַת
[—]
לָחוּשׁ
[—]
אֶת הָאֶבֶן פּוֹגֶשֶׁת בַּגּוּף
אֶת הַגּוּף פּוֹגֵשׁ בָּאֶבֶן
כְּמוֹ הַיַּיִן אֶת הַלָּשׁוֹן
כְּמוֹ הָעַיִן אֶת הַיֹּפִי
כְּמוֹ הַבֶּטֶן אֶת הַכְּאֵב
[—]"
<מקווה מאוד שיעלה בלי להתפזר.>
מה שהפעים אֶת חוויית הקריאה אצלי ואִפשר לי (דרש ממני) לשוב לשורות הקודמות ולאלה שאחריהן.
ריקי, תודה!
תודה רבקה שמחת אותי בתגובתך
השיר מביע היטב את מפגש הגוף עם האבן ואת מפגש האבן עם הגוף בעיקר באמצעות המקצב והמבנה(שהוא מרכיב שבונה את המצלול).
עפרה
ריקי לאבן יש משמעות סמלית בתנ"ך: המזבח הוקם מאבנים שלא עלה עליהן ברזל ,ובחלומו של יעקב רבו האבנים על מי מהן יניח את ראשו עד שעשאן אגודה אחת והיא אבן ישראל המלכות לפי הקבלה והאר"י הקדוש שהיה בקיא בתורת הגילגולים אמר שנשמות מתגלגלות בדומם צומח וחי ,ולכן גם אבן מקיר תזעק כי היא כולאת בתוכה ניצוצות של נשמה , כך שבמודע או לא במודע כיוונת לסמלנות עמוקה מאוד בשאיפתך להתמזג עם האבן
איזו הרחבה מרחיבת לב הבאת 🙂
בדיוק על כגון דא נאמר : נתליתי באילנות גבוהים ועצומים וכיוונתי בלא דעת לדעתם
תודה גדולה חנהלה שהבאת לידיעתי !
תודה עפרה
הקצב – זה מה שהפעיל אותי
לנגן על ועם האבנים