לוקרציה מתבוננת מטה

 

  

לֹא יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה מַה שֶׁזֶּה

 

לֹא יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה כָּל מַה שֶׁזֶּה

 

כַּמָּה הִיא שָׂנְאָה אֶת הַשֵּׁם שֶׁלָּהּ

 

לוּקֶרְצְיָה

 

בִּמְיֻחָד שָׂנְאָה אוֹתוֹ כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת

 

הוֹד קְדֻשָּׁתוֹ קוֹרֵא לָהּ.

 

לְפִי נִימַת קוֹלוֹ יָדְעָה אִם תֵּאָלֵץ

 

לְהִתְגַּנֵּב לְחַדְרוֹ גַּם הַלַּיְלָה

 

וְרֵיחַ גּוּפוֹ וּמַבָּטוֹ הַדָּלוּחַ

 

הֶעֱלוּ בָּהּ בְּחִילָה בִּלְתִּי נִשְׁלֶטֶת.

 

 

אֲנִי בַּת שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ, חָשְׁבָה

 

הַיֶּלֶד בֵּן חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים

 

אֵיפֹה הוּא ?

 

כְּאֵב חַד חָתַךְ אוֹתָהּ מִתַּחַת שָׁדָהּ הַשְּׂמָאלִי 

 

בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַחֲתָךְ אֵצֶל הָאִישׁ הֶעָרוּם

 

בַּצִּיּוּר הַגָּדוֹל בַּקָּפֶּלָה.

 

כְּשֶׁנִּקְּתָה אוֹתוֹ פַּעַם בְּשָׁנָה

 

נִזְהֲרָה בִּמְיֻחָד בָּאָבָק שֶׁהִתְיַשֵּׁב

 

סְבִיב טִפּוֹת הַדָּם.

 

 

גַּם מָחָר בַּבֹּקֶר תִּהְיֶה הָרִאשׁוֹנָה לָקוּם לִפְנֵי כֻּלָּם.

 

 

כְּמוֹ חוֹטֵאת הֵעִיפָה מַבָּט כָּל בֹּקֶר מְחַדֵּשׁ

 

לְמַטָּה

 

אֶל הֶחָצֵר הַמַּלְבֵּנִית, הַנְּקִיָּה,

 

אֶל שׁוּרַת הָעַמּוּדִים וְהַקְּשָׁתוֹת מֵעֲלֵיהֶם

 

אֶל הַתִּקְרָה הַמְּצֻיֶּרֶת

 

וְיֹפִי שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר וְאֵין לוֹ הֶסְבֵּר

 

עָטַף אוֹתָהּ כְּמוֹ בַּד דַּק

 

הִיא דִּמְיְנָה כַּמָּה מְכֹעֶרֶת

 

הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת שְׂרוּעָה שָׂם לְמַטָּה

 

זָהִיר זָהִיר עָלָה מַבָּטָהּ

 

אֶל מִסְגֶּרֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁשֻּׁבְּצוּ

 

בַּגַּג הַפָּתוּחַ כְּמוֹ אֶבֶן טוֹבָה

 

בַּתַּכְשִׁיט שֶׁהִתְנוֹדֵד עַל חָזֵהוּ שֶׁל

 

הוֹד קְדֻשָּׁתוֹ

 

וּבִתְמוּנַת הַשָּׁמַיִם הַנָּעִים בְּתוֹךְ

 

מִסְגֶּרֶת הַגַּג הַפָּתוּחַ רָאֲתָה תָּמִיד

 

תָּמִיד תָּמִיד תָּמִיד

 

תָּמִיד

 

אֶת מַרִיָה מְחַיֶּכֶת אֵלֶיהָ וּבְחֵיקָהּ הַתִּינוֹק.

 

הַהִשְׁתּוֹקְקוּת אֵלֵיהֶם קָרְעָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ

 

וְחָתְכָה אוֹתָהּ בְּדִיּוּק מִתַּחַת

 

שָׁדָהּ הַשְּׂמָאלִי.

 

 

 

לֹא יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁרַק זֶה מַה שֶּׁזֶּה

 

לֹא יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה כָּל מַה שֶּׁזֶּה

 

צִוְחוֹת הַשַּׁחַף הֵסִירוּ בְּבַת אַחַת

 

אֶת הַלּוֹט מֵעַל הַיּוֹם הֶחָדָשׁ

 

וְהֵנִיסוּ אוֹתָהּ אֶל הַחֲדָרִים הָאֲפֵלִים

 

לֹא נוֹרָא הִרְגִּיעָה אֶת עַצְמָהּ

 

זֶה יִמָּשֵׁךְ עוֹד שָׁנָה

 

אוּלַי עוֹד שְׁנָתַיִם

 

אֹשֶׁר נִמְהָל לְתוֹכָהּ

 

כְּמוֹ רַעַל לְיַיִן

 

כְּמוֹ עֶרֶב קַיִץ

 

אֶל תּוֹךְ חֲלַל הֶחָצֵר הַמַּלְבֵּנִית, הַמְּדֻיֶּקֶת

 

כַּחֲתָךְ מִתַּחַת שָׁדָהּ הַשְּׂמָאלִי.

 

 

מתוך "לחם הפנים" הקבוץ המאוחד 2007

58 comments

  1. לוקרציה מעולם לא היתה יפה יותר.

    (ולך, מסתבר, יש יכולת פואטית לצייר סיפורים מלאי עוצמה).

    • שחר יקר
      תודה תודה בשמי ובשמה
      היום אחה"צ אמרה לי :ריקי ריקי בחיאת ריקי תביאי אותי לבלוג שלך אמרתי לה בכבוד
      שבוע טוב

  2. ריקי, נהדר. שלחת אותי לקרוא על לוקרציה, שיופיה היה בלתי יתואר והיא סמל לפאם פאטאל, אך גם סמל לשחיתות ולניוון ולהפקרות מינית ולשימוש שעשו בנשים. יפה מאוד איך שהבאת את הקול שלה, העכשווי, ואולי התמידי.
    נהניתי מאוד!

  3. מאוד עצוב, ריקי
    גם אני שלחתי עצמי לקרוא אודותיה.
    שיר סוחף וחזק.

  4. היי ריקי
    יפה המנטרה: לא יכול להיות שזה זה…
    זה רץ כמו סוד על הכל
    להתראות טובה

  5. עוד כשקראתי בספר שלך ליבי יצא אליה, מהיכן החיבור הזה? אמיתי מתוכה

    • לב שתינו ! כל הכבוד על הזריזות חנילה
      נמשיך ונביא עוד חברות שלה
      והחיבורים הם מן אללה…

  6. יפה מאד! איך את מגיעה לחמרים כאלה?

    • סבינה אני שמחה נורא שמדבר אלייך, תמיד אני מצויה בחשש הזה. והחומרים באים כמו אצל כולם אני משערת, במקרה שלה אני חושבת מתוך הזדהות

  7. ריקי, האישה יפיפיה והשיר מרתק ועכשיו אמצע הלילה ואני והעורב שבתוכי, לומדים קצת הסטוריה.
    תודה. נהנתי ממך הערב.

  8. יפה ומעניינת הדרך בה נתת לה לדבר. בת למשפחת מרעילים מדופלמים ומנוצלת.
    היא כנראה הייתה אישה יפה מאוד.
    המשפט החודר :"לֹא יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁרַק זֶה מַה שֶּׁזֶּה", הזכיר לי מוטו של ספר של מוריס סנדק : חיב להיות לחייפ איזה טעם נוסף", בו הכלבה ג"ני יוצאת למסע חיפוש משמעות.

    • ריקי, שיר חזק וקשה הכתוב כאילו במינוריות, המקצב שלו אנדנטה, וכל עבודת העיבוד שלו מוטלת עלינו הקוראים. ולדעתי זו עצמתו. לא קל להכנס לעורה של לוקרציה מצד אחד ומצד שני לא כל כך קשה.

    • הי לוסי אני כבר אוהבת את הכלבה ג"ני בשל השאלות הקיומיות שהיא שואלת , האם המדובר בסיפור לילדים ? לא מכירה

  9. ריקי, כבר בפנים של הלחם אהבתי מאד את השיר הציורי הזה, את מצליחה יפה לגרום לקורא (לי) ללכת שבי אחריה, (אם כי שמעתי לא מזמן מישהו שהמליץ לא ללכת שבי אחרי שום דבר, אני עדיין הולך)אבל האגדות מספרות שהייתה מרשעת לא קטנה, והמשפחה – השם ירחם.
    שבוע טוב.

    • הי מוישהלה
      תודה! ללכת שבי…נשמע לי בימים אלה לא ממומלץ… לכלכו עליה הרבה, אין מה להגיד , אבל נראה לי שמדי פעם נתנה איזה "פייט" קטן

  10. לא מכירה את הסיפור, סלחי על בורותי.

    אבל השיר יפה חותך כמו החתך.

    • תודה רבה אביטל ואת ממש לא מחמיצה שום דבר בזה שאת לא מכירה את הסיפור. לםחות לא לגבי קריאת השיר שלי

  11. מירי פליישר

    כמה יפה ריקי ונוגע ללב. מוצא חן בעיני שאת מערערת על פסק ההיסטוריה ומחייה אותה. ראיתי אותה . הכל מצוייר כל כך יפה. יש לך גם שיר על ארטמיסיה? מזמינה.

  12. אֹשֶׁר נִמְהָל לְתוֹכָהּ

    כְּמוֹ רַעַל לְיַיִן

    כְּמוֹ עֶרֶב קַיִץ

    איזה יופי ריקי

  13. שיר נהדר. מאוד אהבתי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*