שַׁבָּת , שֶׁמֶשׁ שֶׁל חֹרֶף
עַל הַחוֹף אַבָּא וְאִמָּא וְכֶלֶב וְיַלְדָּה
אַבָּא וְאִמָּא מְחֻבָּקִים
הַכֶּלֶב רָץ לִפְנֵיהֶם מְאֻשָּׁר
זְנָבוֹ מֵעִיד עַל כָּךְ
לַיַּלְדָּה זְנַב סוּס
אִם פַּעַם יִשְׁאֲלוּ אוֹתָהּ מַהוּ אֹשֶׁר
הִיא תֵּדַע מַה לְּהָשִׁיב
עָרְפָּהּ מֵעִיד עַל כָּךְ.
אַנְשֵׁי הֶהָרִים יָמוּתוּ בְּלי לִרְאוֹת ים
את יודעת עד כמה התצלום המשפחתי הזה אהוב עלי. וכשאני אוהבת יש לכך ביטוי. יום המשפחה יומיום על חוף הים גם כשהוא בדמיון.
תודה רבה ענת ו…כן אני יודעת !
רק טוב !
כמה טוב שאפשר להקפיא רגעים כאלה ולהפשיר לשימוש ברגעי מחסור…
דימוי מקסים נורית 🙂
צריך לשמור כמה כאלה בפריזר לפתוח ולהשתמש בעת הצורך !
שיר נהדר.
כל אדם זכאי שיהיה לו לפחות זכרון אחד כזה.
אך משפט הסיום רומז לנו בדרך שוברת לב, שרבים לא.
"אנשי ההרים" כאן הם מטפוריים, כי בטח גם לאנשי ההרים יש בסביבתם מראות נשגבים (או פשוטים) הקשורים לרגעי אושר משפחתי.
תודה גיורא
כן, הגדרת יפה את "מהותם" של אנשי ההרים
והזכרון כאן הוא סוג של ניגוד למה שכתבה רות בלומרט אַךְ זִכָּרוֹן הוּא כְּמֹו צַלֶּקֶת בשיר היפה שפרסמה היום "עבר".
מסתבר שגם לזכרון לפחות 70 פנים 🙂
"אם ישאלו אותה על אושר היא תדע…"
נפלא ריקי
רות
ריקי יקרה!
השיר מופלא כמו ציור;
הכותרת – תַּפְאוּרָה לְגַעְגּוּעַ וַדָּאִי, קובעת את זיכרון הרגע החד פעמי במסגרת.
הצילום המשפחתי הוא הרגע שלא ישוב ולעולם ישאר מושא הגעגוע.
ו"אַנְשֵׁי הֶהָרִים יָמוּתוּ בְּלי לִרְאוֹת ים" -ממריא מעבר לזמן ולמקום הוודאי אל מחוזות הגעגוע האינסופי.
תודה רבה רוחה על התגובה החמה והפרשנות המרחיבה
שמחת אותי !
תודה רות רבה !
במעט מילים ובפשטות עמוקה צילמת ריקי תמונה של אושר משפחתי
שירה היא מעט המחזיק מרובה , ואם עלה בידי, לדברייך, אני שמחה !
תודה חנהלה על הנדיבות
אני מאחלת לילדה הזו, שנישואה היו מאושרים כשל הוריה. לא תמיד זה כך.
מצטרפת לאיחולייך גליה 🙂
תודה רבה לקריאתך ותגובתך !
אפשר להציץ על אנשים ועל כלב מאחור – ולראות אושר. מבט מעניין. האושר בפרטים הקטנים – ובזנב :). רק אושר, ריקי
חן חן תלמתינו
מסתבר שהזנב הוא האנטנה הרגישה ביותר 🙂
איזו תמונה קטנה -ענקית ומרגשת,ריקי יקרה.
עפרה
תודה עפרה מקרב לב 🙂