בננות - בלוגים / / מראה תשתית
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה , הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע) טייבלע והשד שלה (הבימה) הפקות פרינג'''''''': בתוכו (הסמטה) רכבת בבואריה (פסטיבל עכו) ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב( עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה : רצועה של אור (הוצאת אלקנה) כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן) ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד) שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

מראה תשתית

 

 


לסבינה מסג היקרה 
 
המיילדת של שיר זה

 

כְּשֶׁאָמְרָה : "לְכָל אֶחָד יֵשׁ מַרְאֵה תַּשְׁתִּית"

 

קִלְּפָה בְּצִפֹּרֶן חַדָּה וְעַקְשָׁנִית

 

אֶת הַגֶּלֶד הַנֻּקְשֶׁה.

 

מֵאֲחוֹרָיו בְּחֶדֶר אַפְלוּלִי

 

שֶׁתְּרִיסָיו מוּגָפִים בּוֹ לַמֶּחֱצָה

 

והמכוניות הַחוֹלְפוֹת יוֹרוֹת עַל קִירוֹתָיו

 

אֲלֻמּוֹת אוֹר חָצוּי כְּסַכִּינִים בַּחֶמְאָה

 

כִּרְוָחִים שֶׁבֵּין תְּמוּנָה לַתְּמוּנָה בְּפִילְם מְגֻלְגָּל

 

יָשְׁבָה יַלְדָּה מֵאֲחוֹרֵי סוֹרֵג בַּרְזֶל שֶׁל 

מִטַּת תִּינוֹקוֹת מִן הַסּוּג שֶׁאֵינוֹ קִיֵּם עוֹד

 

וְהֶאֱזִינָה לְסִפּוּר אוֹ לְשִׁיר אוֹ לַשֶּׁקֶט הַקָּשֶׁה שֶׁל

 

אָבִיהָ

 

 
שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר כָּךְ בְּחָצֵר זָרָה

 

יִבְּשׁוּ קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ

 

כְּשֶׁהֶעֶלְתָה אֶת זִכְרוֹ

 

כְּאִלּוּ הָיָה תִּינוֹקָהּ הַפָּגוּעַ.

 

40 תגובות

  1. מירי פליישר

    ריקי נפלא .
    גם השיר וגם החצר שאם הבנתי נכון מתגובה שלך אצל סבינה , השיר נוצר בעין כרם אהובתי .

    • תודה מירי
      כן, תחילת התהוותו היתה בברור שם כתוצאה מדברים שאמרה סבינה. גם את אוהבת את עין כרם ? כחיפאיות לשעבר אולי היא מזכירה לנו משהו ?

  2. ריקי, לא יודעת מאיפה ההשראה, אבל טוב שהיתה, השיר עדין כל כך, הבת וזכרון האב, תמונת התינוקת מאחורי סורג הברזל נפלאה!

  3. ריקי, איזה היפוך מרשים בין התינוקת של האב לבין האב, שהופך ל"תינוק" של בתו.

    איך שהזכרון מיילד את הגלגול הזה, את היפוך התפקידים. וזה חייב לבוא במילים כמו ברזל, גלד, סכינים ואלומות אור שנורות.

  4. ריקי, שכחתי לגמרי! אבל עכשו הכל חזר. אני זוכרת את השיר הזה. הוא מצויין כאז כן עתה.

    • תודה סבינה, למרות שהצירוף "מראה תשתית" מוכר וידוע הוא הלם בי אז כשאמרת אותו בדרכך המיוחדת וב"טיימינג" הנכון. שוב תודה לך

  5. איריס קובליו

    ריקי, את תמונת אלומות האור המתחלפות בין רווחי התריס אני כה זוכרת מילדותי. זה הפחיד וריתק כאחת. ואולי בגלל שהעלית את הזכרון הזה מתוכי אכתוב על זה את סיפורי הבא

    שיר נהדר עם דימויים פלאסטיים מרתקים
    וגם מעביר באופן מדוייק את חווית הפגיעות

    • תודה רבה איריס,תכתבי על זה ? ותציירי את זה ? מחכה !גם אני פחדתי , המראה מוכר לילדים/ות המתקשים להרדם, נכון ? מחכה מאד

  6. שיר נוגע ואמיתי.יש לנו גלדים קשים והנה משפט מסויים, מילה,ג"סטה מקלפים אותם ואנחנו נשארים שוב בעור מדמם.ומגדלים שוב גלד (גדל גלד…), וחוזר חלילה עד שנוצרת צלקת.
    בסוף דרכם ההורים הופכים לילדים פגועים.

  7. טובה גרטנר

    היי ריקי
    שומעים את הבכי
    מיטה הברזל קשה כמו האבה
    כולאת את הבכי.
    להתראות טובה

    • היי טובה, תודה על האוזן השומעת , היא יקרה לי.

      • יפה השיר ולכיד בתמונותיו, מראה התשתית של הילדה הלכודה בכלוב הברזל של מיטתה מאזינה לשתיקתו הקשה של אביה ,הופך בגילגולו האירוני למראה, שבו מתהפכות היוצרות , אביה הוא תינוקה הפגוע הלכוד בכלוב הזכרון שלה לאחר לכתו- מראה תשתית של פגיעות בחילופי תפקידים

  8. ריקי, גם לי יש נטייה לקלף גלדים, על אף שתמיד מהדהד קול הורי שאומר לא לקלף פיסת עור שעדיין לא החלימה, המראות והזכרונות שכתבת יפים ונוגעים, וההיפוך בין הילדה לאב, מפעיל בלוטת הדמע.
    שיר נפלא.

    • תודה מוישהלה וכמובן שההורים צודקים (מזכירה לך שההורים זה אנחנו…) אין בשום אופן לקלף גלד צריכים לחכות עד שיפול מעצמו

  9. שיר נפלא ועצוב, ריקי
    ויזואליה מרתקת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

קטגוריות


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל