בננות - בלוגים / / בתו של הצייר
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

בתו של הצייר

 

יָמִים הִיא יוֹשֶׁבֶת מוּל אָבִיהָ

פָּנֶיהָ עֵירֻמִּים

כְּאוֹמֶרֶת לוֹ

הִנְנִי אָבִי

מֻנְחָת לְפָנֶיךָ כְּתַפּוּחַ בִּקְעָרָה

כְּחַרְצִית בַּאֲגֻדַּת חַרְצִיּוֹת

אַתָּה שֶׁבָּרָאתָ אוֹתִי

בְּרָא אוֹתִי בַּשֵּׁנִית מִמַּה שֶּׁאֲנִי

הַבֵּט בִּי הֵיטֵב וּרְאֵה

אֶת מִי שֶׁהִתְחִילָה כְּטִפָּה סְרוּחָה

וַעֲתִידָה לִגְמֹר כְּעָפָר וָאֵפֶר

הָאִם תַּצְלִיחַ לְזַהוֹת אֶת הָאֵימָה שֶׁלְּךָ

נוֹבֶטֶת בְּעֵינֵי

הָאִם תַּצְלִיחַ לִבְחֹר אֶת הַצֶּבַע הַנָּכוֹן

לַדָּם הַנֶּחְלָשׁ בְּכֵלָיו

הַאִם יַעֲלֶה בְּיָדְךָ שִׂרְטוּט זָוִית הַפֶּה

הַמִּתְעַקֶּלֶת בְּדִיּוּק כְּשֶׁלְּךָ

הַבֵּט בִּי הֵיטֵב אַבָּא

כְּפִי שֶׁלֹּא הִבַּטְתָּ בִּי מֵעוֹלָם

כְּפִי שֶׁלֹּא תַּבִּיט בִּי יוֹתֵר

צַיֵּר אֶת הִשְׁתַּקְּפוּתְךָ זוֹחֶלֶת בְּתוֹךְ דִּמְעָתִי

אָבִי

צַיֵּר אוֹתִי

 

52 תגובות

  1. יפה ורגיש הבת כהשתקפות האב והציור כהשתקפות הנפש כמו בתמונתו של דוריאן גריי של אוסקר ווילד אהבתי את המשמעות המטפורית שנתת למילה ציור בזיקה הזאת בין אב לבת התורשה … התורשה… והירושה

  2. שיר יפה, חווית הציור משקפת יחסי אהבה טעונים, מרומזים, דורשים, מוכיחים, של בת לאב.

  3. שולמית אפפל

    הו ריקי,
    את אמיצה וישירה
    בניסוח ובדרישה

  4. מירי פליישר

    האם הוא שמע?
    לפעמים אמנים שומעים רק דרך האמנות.

  5. איזו נגיעת מכחול, ריקי! מהשירים החזקים ביותר שלך שקראתי.

    בשורה האחרונה צ"ל "צַיֵּר אותי", לא?

  6. יפה ומורכב תהליך הציור עם זיהוי האני באוביקט, בבת שזה הקרוב ביותר ולפעמים הקשה ביותר לזיהוי, את כותבת נפלא

    • ריקי, שיר חזק מאד, מרגש, אוהבת עוד שיר שלך על אביך בבית הכנסת, פשוט ניפלא.

  7. ריקי יקרה, מה נשמע?
    שיר יפה מאוד.
    יש פה בבלוגייה הרבה שירי משפחה בכלל ושירי אב-בת בפרט.

    הממ צריך לעבוד קצת על הניקוד
    *הַאִם* תַּצְלִיחַ לִבְחֹר
    בשורה האחרונה *צַיֵּר*
    ועוד. בטוחה שתקבלי את זה ברוח טובה, לכן הרשיתי לעצמי להעיר על כך.
    ליל מנוחה, יקירתי

  8. שיר יפה בקול של בת מתריסה.על מה ? על שלא הסתכל, שלא שם לב, שהיא כמוהו.
    היא דורשת עכשיו התייחסות.
    מסכימה עם מה שמירי אמרה שיש אמנים שרק דרך האמנות ישמעו.
    אני לא חושבת שלילדי אמנים יש חיים קלים…

    • תודה לכל המגיבים , זה מדהים אותי כל פעם מחדש הקלות המופלאה הזו של הקשר, יש מישהו שכותב ויש מישהו שקורא, איזה תענוג
      תודה תודה
      ולמתקני הניקוד- כמובן שאתם צודקים,מיד מתקנת
      (צריכה להחליף כנראה משקפיים)

    • למרות כותרת השיר, אינני בטוחה שבאמת ובהכרח מדובר כאן על ילדי אמנים. האב כצייר בשיר יכול להיות גם מטאפורה. אולי ריקי תבהיר את העניין.

      • גבריאלה יקרה
        מי כמוך יודע שכל אחד קורא על פי מידתו והכל קביל (כמעט) מבחינתי אין השיר מדבר דווקא על ילדי אמנים אלא על היחס בין הורה (כל הורה) לילדו בפרט, ובין אדם לרעהו בכלל.

  9. ריקי, השיר שלך מאוד קשה לי לעיכול. דמות האב שנפרסת, מצמררת- "זוֹחֶלֶת בְּתוֹךְ דִּמְעָתִי". ואז חשבתי לעצמי על שני בני, מה הם רואים כשהם מביטים בי?…

  10. ריקי -ריקי
    אמנם טיפה סרוחה המוצא, ורימה ותולעה הסוף, אבל בין לבין ציירת כאן שיר מופלא, ממש לשון מראות.
    נפלא!

  11. ריקיתי
    שיר נהדר ממש ומופלא בעיני לפגוש אותו כאן, בחברותא הזו, הבקר, דבר ראשאון..
    אז בהמשך להדברות שךנו אתמול, מה דעתך על זה
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=212&itemID=5948
    שלך איריסגרא

    • איריסגרא יקרים אכן נפלאים דרכי התת מודע , איריס אחותי – ציירי אותי !!!
      כמה פעמים אני צריכה לבקש ?!

  12. ריקי,
    בת הצייר שוררה אותו.
    ואיזה עוצמתי מכחול המילים.

    • תודה שחר-מריו, אני כותבת את שמך היפה ואף הוא נשמע כמו ציור , חוזרת ומשבחת את שירך האישי והמרגש.
      איך היה בירושלים ?

  13. ריקי, אינך יודעת כמה נגע בי השיר הזה. יושבת הבת, בעצם עירומה (גם אם לבושה) אל מול האב, ומתחננת שיראה אותה, שיראה את עצמו בה, אבל שיראה אותה עולה מהשתקפותו, אותה-עצמה! כמעט תחינה.
    (וגם אני מחזיקה חשבון ארוך ולא סגור עם אבי.) תודה על השיר הזה.

  14. שיר נפלא, ריקי
    מתחלפים בי משמעויות ומראות
    ושוב ושוב עולים "הדם הנחלש בכליו" והדמעה, ועולה בי תמונה של הפרדות, של תחינה ברגע אחרון . מדהים כמה שירך פתוח לקריאות השונות.

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל