אנו אוכלים מה שבשלו לנו אבותינו המתים

 

 

בעקבות השיר של פיליפ לארקין בתרגומה של שירה ארד

 

 

  

אִמָּא שֶׁלּוֹ

 

הָיְתָה הֲכִי צְעִירָה

הכי יפה

כשחשבה

שאם תפתח את חלון הכנפיים בחדר השנה

תוכל לעוף מעל לעיר

 

כְּמוֹ הַהַשְׁרָאָה שֶׁיָּשְׁבָה עַל כְּתֵפָהּ כְּיוֹנָה

 

אֲבָל חֹק זֶה חֹק

 

וְהַגּוּף יַהֲפֹךְ גּוּפָה

 

כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה תִּתְנַדֵּף מִמֶּנּוּ כְּמוֹ אֶתֶר

 

כְּמוֹ נִצְנוּץ שֶׁל שֶׁמֶשׁ עַל זְכוּכִית שְׁבוּרָה

 

מֵאָז

 

יוֹפִיעַ גּוּפוֹ בַּחֲלוֹמוֹתַי

 

רַךְ כְּרוּחַ עֶרֶב

 

פָּנָיו חִוְּרִים מְכֻסִּים אֲבַעְבּוּעוֹת  זֵעָה

 

וְהוּא זוֹכֵר אֶת טַעַם הָאֹרֶז שֶׁבִּשְּׁלָה בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי

 

וְאָכַל בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי

 

וְנָהִיר לִי וּבָהִיר לִי וְגָלוּי

 

כְּאֵגֶל שֶׁל טַל תָּלוּי

 

שֶׁלְּעוֹלָם לְעוֹלָם בְּשׁוּם מָקוֹם וּבְשׁוּם מַצָּב

 

לֹא יִמָּצֵא מַרְפֵּא לְחַבּוּרָתו

 

וַאֲרוּכָה לְפִצְעו.

השיר פורסם לראשונה ב"גג" 2006