א
בַּחֲלָקִים הָאֲפֵלִים שֶׁל וִינָה
נֶחְצִים יַשְׁבָנֵי מַרְצִיפָּן לִשְׁנַיִם
וְזוֹנוֹת שֶׁשְּׁמָן דוֹלוֹרְס מְשַׁעְשְׁעוֹת עַל
שְׁדֵיהֶן הָעֲנָקִיִּים תִּינוֹק לְבַנְבַּן
בַּחֲלָקִים הָאֲפֵלִים שֶׁל וִינָה
יָרֵחַ רֵיק זוֹלֵג עַל רָאשֵׁי פְּסִילִים
עַמּוּדֵי שַׁיִשׁ מְמֹרָטִים
בַּחֲלָקִים הָאֲפֵלִים שֶׁל וִינָה
רְחוֹבוֹת רְחָבִים
בַּחֲלָקִים הָאֲפֵלִים שֶׁל וִינָה
גְּדִילֵי הַוִּילוֹנוֹת , נִשְׁרֵי הַבַּרְזֶל
פִּיּוֹת הַמַּלְאָכִים, גַּלְגַלֵּי הַמֶּרְכָּבוֹת
נְטִיפֵי הַנִּבְרָשׁוֹת, הַכֵּלִים
וְאֶלֶף הַמַּרְאוֹת נִרְאִים
כְּאִלּוּ מִידַאס עָבַר דַּרְכָּם
וּמֵהַזָּהָב הַמָּשוּחַ בּכּׁל עוׁלֶה
רֵיחַ מָתוׁק שֶל
נְבֵלָה
בַּחֲלָקִים הָאֲפֵלִים שֶׁל וִינָה
מִרְפָּסוֹת נֶעֱרָמוֹת
כְּקוֹמוֹת בְּעוּגַת חֲתֻנָּה
שֶׁעָרִים
אַרְמוֹנוֹת שֶׁהַנְּשִׁימָה נִמְעֶכֶת בָּם
בִּנְיָנִים הָרוֹבְצִים עַל הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ
אַב קַדְמוֹן אַכְזָרִי וְנֶעֱרָץ
ב
לַטֵּף אוֹתָנוּ אַבָּא תֹּאהַב אוֹתָנוּ אַבָּא
תִּזְרֹק לָנוּ פֵּרוּר אֶחָד עֲטוּף בָּרֹק שֶׁלְּךָ אַבָּא
וּבָרֹךְ שֶׁלְּךָ אַבָּא
נִדְחָף אֶת רֹאשֵׁנוּ תַּחַת
שֶׁעָרֶיךָ , בִּנְיָנֶיךָ וְאַרְמְנוֹתֶיךָ
וּנְחַכֶּה כְּמוֹ כֶּלֶב לַאֲדוֹנוֹ
שֶׁתָּנִיחַ יָד וְלוּ תּוֹעָה עָלָיו
פַּרְפָּרֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַלֵּב יָנִיעוּ טוּרְבִּינוֹת
יַצְמִיחוּ תֵּאוֹרְיוֹת חַדּוֹת כִּצְרִיחֵי קָתֶדְרָלוֹת
וַאֲפֵלוֹת כַּקְטַקְטַמְבּוֹת
הוֹ אַבָּא נִרְצָח אוֹתְךָ לְשֵׁם כָּךְ
וְאַחַר כָּךְ נֹאכַל מִדֵּי רִאשׁוֹן
אֶת בְּשָׂרְךָ
וְאֶת דָּמְךָ נִשְׁתָּה
השיר פורסם ב"כרמל" קיץ תש"ע
עורך אורח : דוד ויינפלד
איזה שירים ריקי! פצצות עומק.
בתחושתי כך בעוד ערים גדולות ומפוארות של ארופה. נדמה לי בשיר אחר שלך את מזכירה את הפער הזה מצד ריח הריקבון, לא?
האם ב' זה חלק שני לאותו שיר? עומד בפני עצמו לגמרי. אבל מאוד מתחבר לעולם המפואר, המוזהב והרקוב. ופלא שאחרי שנרצח האב יש ריח נבלה?
תודה לוסי
כל הכבוד – איזה זכרון !
אני לא שמתי לב לדמיון והנה הצבעת לי
יש הרבה מאד דברים דומים בין שתי הערים האלה ובכלל באירופה
כן חלק ב' הוא חלק מהשיר , במסלול קצת שונה 🙂
זהו, הרגשתי שזה מזכיר לי משהו: אונטר דן לינדן – ברלין החדשה, בעניין הפער הזה
אהבתי !
תודה אבנר 🙂
ריקי, כל כך חזק השיר כמו נובע מתהומות, היופי, הסחי, האמונה, החטא, נפשו של האדם, אמונתו החצר האחורית שלו
הי חני
פתאום אני יכולה להגיב , איזה כיף !!
הבת שלך היתה זמן ארוך למדי בזלצבורג
גם את היית שם נכון ? מה מצב הזהבים שם ?:)
גדולה, גדולה את. לעולם אזכור עכשיו את ישבני המרציפן הנחצים לשניים. זונה בשם דולורס כבר פגשתי פעם. :)))
הי יעל
תודה !
תספרי על דולורס שפגשת ? 🙂
בגלל התגובה שלך נזכרתי פתאום ברוזה מרציפן של שלמה גרוניך 🙂
http://www.youtube.com/watch?v=63JkmLVj90Y&feature=related
ריקי, שיר חודר כליות ולב. את הנפש הווינאית הצגת פה בתא הווידוי המדושן של הפשע המהוגן…
חזק חזק
תודה אמיר על תגובתך !
ניסחת בדיוק רב את מה שניסיתי להגיד
שיר זעם חזק כל כך, ומרגש,
אני שומעת ברקע את כנרי וצ'לני הפילהרמונית מכינים עצמם לקראת קונצרט חשוב, חריקות הקשתות יהיו פס קול מושלם לשיר הזה, שהוא כל כך ציורי ומילולי, ורק חסרה המוזיקה.
תודה רבה איריס
שטראוס יכול להיות מעולה בתור רקע מוסיקלי
אגב שטראוס בגרמנית (אם אינני טועה) זה – שימי לב – בת יענה 🙂
ריקי ריקי
כל כך מדבר אליי שאין לי כמעט מילים-רק עבודות. עכשיו אני מבינה למה את מרגישה כל כך אוב עם הזהב והדם שבהן…
כן הזהב המשוח וריח הבושם להסתיר את נבליותה של אירופה,וינה וכל ההיסטוריה הלכודה בשרידים המקודשים -כביכול.
לא יכולת לכתוב טוב יותר, אבל אנ י מחכה לעוד כאלה כי אני נפעמת. נקודה.
תודה רבה מירי יקרה
הארת לי נקודה שלא חשבתי עליה כלל !
ואת הרי מומחית באדום דם ובזהב שחוט
אכן לא פלא שאני כל כך אוהבת את עבודותיך
הוי ריקי ,איזה יופי
לקחו לי את כל המילים ,במיוחד אני מזדהה עם דבריה של מירי פליישר.
צחקתי מהשורה הזו בהקשרה.
נִדְחָף אֶת רֹאשֵׁנוּ תַּחַת
הי גיורא
גם אותי מצחיק הקשר שעשית בין שני האברים החשובים האלה 🙂
הלוואי נהיה כולנו לראש ולא לת.. !
איזה יופי ריקי-תיקי. מזדהה לחלוטין עם דברייך על וינה. הרחתי את ריח הנבֵלה וגם את ריח הנבָלה.
וישבני מרציפן הייתי טורפת בכיף 🙂
לא חשבתי על הקשר בין נבלה (פגר)לבין נבלה (מעשה)
ולחשוב שגם הכלי המקסים נבל נמצא באותה סביבה דוחה !
תודה תלמה על הארתך 🙂
שיר יפהפה חזק ועמוק ריקי כמו כל שיריך
את משוררת נהדרת
היופי הזה דקדנטי אם הוא ניזון מדמם של קרבנות
ההיסטוריה האנושית מעידה על כך
וכל הפשעים האיומים נעשו בשם הדת והאמונה
יהרגו את הצלוב כדי לאכול מבשרו ולשתות מדמו
באופן מעמיק ומקורי תארת את השילוב הזה בין יופי לכיעור בין אמונה להיפוכה
אבל תמיד תהיה הכמיהה הנצחית למושיע
כתבתי לך תגובה ומייל אישי כנראה לא נקלטו
הי חנה
תודה על תגובתך החמה
וסליחה על תגובתי המאוחרת
כמה נכון כתבת :
"אבל תמיד תהיה הכמיהה הנצחית למושיע"
ולא משנה כמה אכזבות יספוג המין האנושי תמיד תחזור הכמיהה :
מתי הם ילמדו…מתי הם ילמדו ?….
תמונות חזקות וחושניות מוינה, עיר בעלת יופי מצועצע ומתקתק המעורר אנטגוניזם, בעיקר בשל ההקשר ההיסטורי המוכחש על ידי האוסטרים המיפיפים לא רק את בירתם אלא גם את תרומתם ההיסטורית לזוועות הנאציזם – בהציגם את עצמם כקורבנות הכיבוש הגרמני.
יפה המסע בין מתיקות ישבני המרציפן ( מאכל התאווה שלי)לריח המתוק של הנבלה.
לדעתי, מבחינה תמטית, יש כאן שני שירים עוצמתיים אך נפרדים – כאשר הבית האחרון של חלק א. לא החליט למי מבין שני השירים הוא שייך .
הי אהוד
תודה על תגובתך
ביחס להערתך על הקשר בין שני חלקי השיר : אני יכולה לראות מדוע קשה לעקוב אחרי הקשר
גם אני התלבטתי בבנייה של שני החלקים
אבל נכון לעכשיו אני שלמה עם זה, אני מרגישה קוהרנטיות , (חנה טואג הצביעה על סוג של קשר)
שיר חד, ממריא. קשה לתפוס עיר, ועוד עיר עם מטען שכזה, אבל מבלי שהייתי, נראה שהצלחת. מוות מיניות והכחשה.
המרציפן, התינוק המשתעשע, הפסלים, עמודי השיש, הארמונות, המרפסות, הרחובות הרחבים – כל אלה בחלקים האפלים של וינה. ניתן רק לשער איך נראים החליקם (האפלים) האחרים.
שיר מצוין, ריקי. משיחה מקסימלית של זהבך הפואטי.