צירי חיים מורה לתנ"ך, רפתן וכותב שירים

          שלום לקוראים הנה תרומתי לאוסף השירים "הארס פואטיים".    סוד שהמשורר מגלה רק לחברים קרובים באמת     אֲנִי מְלַמֵּד מִלְחָמָה אֶת שְׁרִירֵי הַמִּלִּים שֶׁלִּי מֵכִין אוֹתָם לְיוֹם פְּקוּדָה שֶׁבּוֹ יִצְטָרְכוּ לִפְגֹּעַ וּלְדַיֵּק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. מַכְרִיחַ אוֹתָם לְהָרִים מִשְׁקוֹלוֹת עַד שֶׁכָּל וְרִיד יַכְחִיל וּבְכָל גִּיד תּוּכְלוּ לָגַעַת וּבַמִּלִּים גּוּפָן אֲנִי מְסַרְסֵר: מַשְׁכִּיב אוֹתָן עַל גַּבָּן ...

שלום לכולם   אני חושב שיעל סיכמה יפה בפוסט האחרון שלה את הבעייתיות ואת האפשרויות שבפרסום באינטרנט. נדמה לי שאחת הבעיות בבלוג שקוממו מספר קוראים אנונימיים קשורה לנושא התגובות ההדדיות בין היוצרים. יש להודות, נכנסנו (הכותבים) לסוג של תסבוכת: אין דבר יותר מחמם לב מאשר תגובה מיידית ואוהדת למה שכתבת. גם פרסום בכתב עת מפורסם לא ישווה להרגשה הטובה הזאת המוזרקת ישר ...

        דיו                   אֲנִי דַּף לָבָן וַאֲנִי מַחְלִיט בְּאֵילוּ צְבָעִים אֶשְׁתַּמֵּשׁ. גַּם אִם דְּיוֹ יִשָּׁפֵךְ וְכֶתֶם יָצִיף אֶת סִיבַי אֶנְשֹׁךְ אֶת שְׂפָתִי וְאַמְשִׁיךְ לְהַחְלִיט: אֲנִי דַּף לָבָן וַאֲנִי      

   שלום לכולם סבינה מסג הביאה זה עתה את תרגומה לשירו של Olav H. Hauge " תחרות סקי".  שיר חכם של משורר נורווגי העוסק בהשוואה המתמדת (במודע או לא) שלנו את עצמנו עם האחרים. לפניכם שיר טפש של משורר ישראלי. לא חייבים לקחת אותו אישי. גיורא     שיר הקנאי   מִצִּדִּי, שֶׁיִּמַּח שְׁמִי וְזִכְרִי.   אֵין שׁוּם גַּאֲוָה בְּזֵכֶר הַמֻּרְכָּב מִכַּמָּה ...

   הסכם   הוֹאִיל וְגַם בָּאֵי כֹּחוֹ[1] מוֹדִים בִּמְפֹרָשׁ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ טוֹב וָרָע כָּמוֹהוּ וּמֵאַחַר שֶׁגַּם הוּא כָּמוֹנִי רוֹאֶה אֶת דִּמְעַת הַעֲשׁוּקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם[2]–   הֵנַחְתִּי לִפְנֵי אֱלֹהִים אֶת מַה שֶּנִּרְאֶה לִי כְּהֶסְכֵּם הָגוּן:   אֲנִי מִתְחַיֵּב בָּזֹאת שֶׁאֶחְדַּל לְגַלּוֹת לְתַלְמִידַי שֶׁהוּא לֹא קַיָּם. (שֶׁהֲרֵי גַּם לְטוֹבָתוֹ- עָדִיף לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ) וְהוּא- יֵלֵךְ וְיִתְרֹעֵעַ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים.   יְהֹוָה- רָעוֹ לֹא אֶחְסָר ...

          פני היתום   וְעַכְשָׁיו לְאַחַר שֶׁהַכָּל כְּבָר כֻּבַּס, קֻפַּל וְהֻכְנַס לִמְגֵרוֹת נוֹחוֹת, אֲנִי לֹא יָכֹל יוֹתֵר לַחֲמֹק מִפְּנֵי הַגֶּרֶב הַיְּתוֹם קְרוּעַ הָעַיִן שֶׁדָּחַקְתִּי לְתַחְתִּית הַגִּיגִית.            

סיזיפוס קרוב לשיא   הַדְּרִיכוּת הוֹלֶמֶת בְּרֹאשִׁי הָאָדֹם הָעוֹמֵד לְהִתְפַּקֵּעַ   שְׁרִירַי הַשְּׁלוּחִים גְּדוּשִׁים כְּסֶלַע מְשֹרָג וּמְאִיצִים בִּי לְהָטִיחַ אֶת הַהֲדִיפָה הָאַחֲרוֹנָה   עוֹד שְׁנִיָּה אֵעָנֵשׁ אֲנִי יוֹדֵעַ. אִי אֶפְשָׁר לִרְעֹד מֵעֹנֶג- כָּל כָּךְ קָרוֹב לַפִּסְגָּה בְּלִי לִגְמֹר לְמַטָּה   אֲבָל לֹא אוּכַל עוֹד לַעֲצֹר וּלְוַתֵּר עַל הֲדִיפַת הַנִּצָּחוֹן שֶׁאַחֲרֶיהָ כְּבָר לֹא אִכְפַּת לִי אִם אֶשָּׁמֵט כִּסְמַרְטוּט לְמַרְגְּלוֹת  

מה כבר אפשר לומר     לֹא רַק אַתְּ גַּם אֲנִי, (אִם אוּכַל) אֶעֱבֹר לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב אִם אַבְחִין בִּי.   אֲנִי מֵבִין. מָה אַתְּ כְּבָר יְכֹלָה לְהַגִּיד לִי מָה אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר לְעַצְמִי  

לנביא אור אביאל   אַל תִּתְנַשֵּׂא עָלֵינוּ הַנָּבִיא עִם נְבוּאוֹת הַדּוּמָה וְהַשַּׁחַת. לֹא צְרִיכִים אוֹתְךָ כְּדֵי לַדַּעַת שֶׁסּוֹפֵנוּ שָׁם שֶׁזֶּה דְּבָר הָאֵל.   זוֹ לֹא חָכְמָה לִבְעֹט בַּבֶּטֶן וְלִרְאוֹת אוֹתָנוּ מִתְקַפְּלִים לֹא נָאֶה לִלְעֹג לַמְּבַקְשִׁים לֹא לִרְאוֹת.   תֵּן לָנוּ אוֹר!   אַל תְּחַפֵּשֹ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. שָׁם אֵין חָדָשׁ. בַּקֵּשׁ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים צְלֹל לְתַּחְתִּית הַיַּמִּים אוּלַי יֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא ...

  באדם  סבינה באחת התגובות:  "למי שהטבע לא נוסך עליו שעמום…"                          עֵץ הַבְּרָכִיטוֹן הִשִּׁיר אֶת פְּרָחָיו הָאֲדֻמִּים עַל הָאַסְפַלְט הַשָּׁחֹר. מְכוֹנִית שֶׁחָלְפָה כְּמוֹ יְדוּעָן הַמְקַבֵּל כְּמוּבָן מֵאֵלָיו מִנְחַת מַעֲרִיץ, מָעֲכָה בְּלִי מֵשִׂים שָׁטִיחַ אָדֹם.   וַאֲנִי, לֹא מָצָאתִי עִנְיָן בָּאָדֹם שֶׁפָּרַשׂ הַטֶּבַע, צִפֳּרֵי הָעֵץ גַּם הֵן לֹא דִּבְּרוּ אֵלַי. אַךְ הִקְשַׁבְתִּי לַיְלָדִים שֶׁעָצְרוּ בְּצִלּוֹ וְתִכְנְנוּ צוֹחֲקִים מַה יַּעֲשׂוּ הַלַּיְלָה וּמַה כְּשֶׁיִּהְיוּ ...