בננות - בלוגים / / בגרות בהיסטוריה , בעקבות הפוסט של אליענה ( גרסה מתוקנת בעקבות ההערות)
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

בגרות בהיסטוריה , בעקבות הפוסט של אליענה ( גרסה מתוקנת בעקבות ההערות)

 

 

 

 אליענה העלתה לפני מספר שעות פוסט בדבר התארגנות של לוחמי שלום פלסטינאים-ישראלים על אדמת גרמניה. בסוף הפוסט היא ציינה שיש למקום בו נערך הכנס ערך מוסף.

לפני כשנה וחצי כתבתי מחזור שירים  בשם "תורת אמי". השיר שלפניכם הוא בין השירים המסיימים אותו. נדמה לי שמתאים שאביאו לכאן עכשיו. אני בטוח שכולם זוכרים שתרפ"ט הייתה לפני מלחמת העולם השניה, תש"ח ולפני תשכ"ז.

השיר לא נכתב כשיר פוליטי אך כנראה אין חיה כזו.

לצרכי הספר פרקתי את המחזור (אולי עוד אשנה דעתי) ורק חלקים ממנו יכנסו . בשלב זה אני מתכנן שהשיר הזה יבוא אחרי השיר "הבית הערבי בפרדס הישן"
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=7241&blogID=236

אז זהו, אני לא בורח מההסטוריה. אבל השיר "בגרות בהסטוריה" מזכיר את סדר הזמנים למי ששכח ולמי שרוצה להשכיח.

 

 

בבית הקברות היהודי בג'ייר

 

כְּאָב עִוֵּר

הַלּוֹמֵד אֶת פְּנֵי בְּנוֹ

צֵרַפְתִּי שְׁקָעִים מְחוּקִים

אוֹת לְאוֹת

תָּו לְתָו

וְקָרָאתִי:

נִפְטָר בְּתרפ"ט.

 

צֵרוּף אוֹתִיוֹת

מִבְּחִינַת הַבַּגְרוּת

עַל מַצֶּבֶת סָבִי שֶׁבּוֹרָךְ:

נִפְטַר בְּאִבּוֹ וְזָכָה

(הַיְּחִידִי) לִקְבוּרָה-

בְּגֶ'ייר, הוּנְגָּרִיָּה.

 

אָמַרְתִּי שָׁם לְאִמִּי הַמֵּתָה:

אַל תִּבְכִּי,

הֵן שָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם.

וְאֶצְבְּעוֹתַי הַרְגִּילוֹת לְלַטֵּף

אֶת בָּנַי

מְתַרְגְּלוֹת בְּלִי דַּעַת

אוֹתִיּוֹת מַתֶּכֶת בּוֹלְטוֹת

 

נִלְחָם בַּטֶּרוֹר

נָפַל בְּגֶ'נִין

2002

 

 

מאורעות תרפ"ט (1929) היו סדרה של פרעות אלימות ומעשי טרור מצד הערבים תושבי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ ישראל, שהחלו ב-23 באוגוסט 1929

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

19 תגובות

  1. גיורא, ראשית אני חייבת לומר שהשיר נהדר, ובכלל אני חושבת שאתה משורר מופלא ונוגע.
    ושנית יש לי שאלה- האם אתה מרגיש שלעולם לא נוכל להגיע למצב בו לא נהיה במצב של מלחמה? שבו לא נהיה רדופים? שנואים?
    אני שואלת כי פתאום אני נורא מיואשת.

    • מיכל ברגמן

      שיר מופלא עד בכי. אני רוצה לומר לך משהו מנחם – אבל אין לי מילים.

    • לאליענה
      אלף תודות על המחמאות. קטונתי.

      אל תתיאשו ,המשיכו לפעול. אני שמח לספר לך שבצורה עקיפה וישירה יש לי גם קשר לפורום המשפחות השכולות ישראליות פלשיתנאיות. נציגים שלהם באים באופן קבוע אלינו לבית הספר מדי שנה.

      לצערי השנה ,כמו שציינת לא נתנו לחלק מהם להגיע לבית הספר.
      מה שמקומם אותי הוא שתמיד יש לי תחושה של התבטלות עצמית של השמאל בפני הפלשתינאים, הבחירה של חלק מאנשי השמאל לראות את המצב הפוליטי כאילו אנחנו האחראים הבלעדיים עליו ,הבחירה האוטומטית שלהם בגרסה הפלשתינאית של המאורעות.

      אסור להתייאש אבל אסור לעצום את העיניים, גם רצוי לנער קצת הנאיביות, לעצור רגע ולהביט באותן עיניים בוחנות וחשדניות שאנחנו מפנים כלפי מנהיגינו גם כלפי שכנינו.

      בתודה ובהצלחה
      גיורא

  2. אמיר אור

    גיורא, לא ממש מצאתי את החוט המשולש בין תרפ"ט לג'ייר לג'נין.

    • לאמיר
      לא ברור לי מה לא ברור לך. האם הקשר האינפורמטיבי משפחתי בין שלושת המקומות האלו ,או הקשר "הפוליטי"?

      • אמיר אור

        הפוליטי כמובן.

        • לאמיר
          כאמור, השיר לא נכתב כשיר "פוליטי". אבל צרוף של כל המאורעות האלה יוצרים בדיעבד רצף שיוצר סוג של "בגרות בהסטוריה". כשלהוותנו ניתן ליצור בלי בעיות קשר בין כל התאריכים המוזכרים בשיר.

          הדרך בה זיהיתי בודאות שמדובר בקבר של סבי הייתה מפני שזכרתי שאמי ספרה לי שהיא הייתה בת תשע כשאביה נפטר. עשיתי את החשבון. להפתעתי (לא יודע למה) לא היו על הקבר תאריכים לועזיים. ורק בגלל שהשנה הייתה תרפ"ט (מבחינת הבגרות) ידעתי שמדובר ב1929 והתאריך התאים לחשבון.

          • אמיר אור

            גיורא, ההסבר שלך אינו מנתק את הקשר המיידי והבעייתי שהשיר יוצר בין השלושה. שיר אינו יומן פרטי, ובהקשר של "בגרות בהיסטוריה" על אחת כמה וכמה.
            זה לא רק לא ממש מובן, אלא גם מסיט את השיר מכוונתו למקום פוליטי לגמרי, ודי מקומם.

          • לאמיר
            אני מוכרח להודות שאני לא מבין למה אתה מתכוון.
            קודם כל בהערה ששיר הוא "לא יומן פרטי".
            מה הוא שיר אם לא יומן פרטי?. כלומר, שיר באמת לא יהיה שווה דבר אם הוא ישאר בחזקת "יומן פרטי" ולא יגע במשהו רחב יותר. אבל ברור שהמשורר מביא את החוויות של "היומן הפרטי שלו".

            לא ברור לי מה מקומם: האם הקישור בין מאורעות תרפ"ט ,השוֹאה וג'נין 2002?
            בעיני יש קשר בין המאורעות על כולם נבחנים "בבגרות בהיסטוריה". הקשר הוא מאד אישי.אך אני יודע שגם רבים אחרים לא ימצאו שום בעיה לחבר בין התאריכים.

            זו אולי הטראומה שאליענה ומירי מנסות להתיר ,אבל היא קיימת. אולי היא לא בריאה אבל מה שהעם שלנו עבר ועובר ב90 שנה האחרונות הוא לא דיאטת בריאות.

          • אמיר אור

            גיורא, כוונתי לא ל"יומן פרטי" במובן שהשיר בא מהאישי. מה שפרטי פה במובן "חסום לזולת", לא קומוניקטיבי, הוא ההקשר המקרי שלך בין המאורעות.
            הקורא שאין לו המידע הזה מחפש סימן שוויון ביניהם, קשר סיבתי או כל דבר אחר שיקשר בין הזוועות מעבר לזה שהן נכללות בבגרות. אם הוא לא מוצא זה כמו צ'ק ללא כיסוי, גם אם ניתן בבלי דעת.
            אבל חזקה עליו שימצא פה את מה שלא התכוונת אליו.

          • אבל אתה – אולי מבלי דעת וכוונה – מחזק את הטוענים (אנשי השמאל הפוסט ציוני או שמאל א-ציוני או שמאל אנטי-ציוני) שניתן לגזור גזירה שווה בין טראומת השואה של העם היהודי לטראומת הנכבה של הפלסטינים. יתכן שזה מקומם את אמיר. יתכן שבצדק. אך לא לי לדבר בשמו. ואתה יוצר זיקה פוליטית לא נכונה, לטעמי, בין מאורעות תרפ"ט למאורעות ג'נין.

          • אמיר אור

            נחבא, תודה שהסברת. זה כה זועק לעין, שלא חשבתי שצריך, אבל כנראה שכן.

          • הנחבא אל המילים

            אמיר, נו, הנה יצא לי להיות משת"פ שלך. משת"פ מסוג אחר.
            🙂
            ולך, גיורא, הערתי נכתבה מאהבה לך ולשירתך.

          • אני מתחיל להבין.
            נדמה לי שהטענות של אמיר כלפי השיר ושלך הנחבא אל המילים (סחטיין על השם, גנב!)
            הן ממישורים שונים.
            הטענה של אמיר לקוחה מתחום שאני קורא לו ,מלאכת השיר".
            אני חושב שאמיר חוזר על הטענה שאני טוען ששיר צריך להיות "משק אוטרקי" כלומר שכל הנתונים לפתרונו ולהבנתו צריכים להיות בתוכו.

            אכן, התלבטתי רבות (אחרי כתיבת השיר)האם אני עומד בקריטריונים שקבעתי לעצמי והגעתי למסקנה -שלא כל כך.
            נכון, שחלק מ"הפאזל" יפתר בעזרת חלקים אחרים של הספר, אבל בבסיס אתה צודק (אם כיוונתי לדעתך)ואצטרך לשקול אם לצרפו.

            השיר הזה אמור לחתום את השער המוקדש לילדות והנערות שלי. רציתי שהשיר הזה יחתום אותו גם אם הוא "חידתי" לקורא התמים. כמו נקישות הגורל בפתיחה לאופרה "כרמן" החוזרות לאורך האופרה ורומזות לנו על הסוף הרע.

            לנחבא אל המילים:
            ההערה שלך היא מהתחום הפוליטי. אני לא חושב שיש בשיר הזה משהו המשווה בין הנכבה והשואה. אבל ההחלטה שהשיר יופיע אחרי השיר על הפרדס הישן והבאר בהחלט רומזת על הבעיתיות של הסכסוך הפלשתינאי ישראלי ועל הדרך שבה הגורלות שלנו משתלבים.

            אני לא עיוור להיסטוריה ולסבל של הפלשתינאים אבל אני חושב שהם הביאו את גורלם על עצמם והם האשמים העיקריים בדחיית הפתרונות האפשריים.

          • עד שרשמתי את תגובתי באו התגובות האחרות שהצביעו על כך שלא באמת הבנתי.
            האמת היא, שזה מאד מפתיע אותי. ועכשיו אני מבין למה אמיר התכוון "היומן הפרטי".

            טוב, אני צריך לחשוב על זה.

            זה אחד הדברים הטובים בבלוג (אם מתייחסים אליו ברצינות) שעיניים אחרות מביטות בצורה "אובייקטיבית" ויכולות להאיר זוויות שונות שלא נלקחו בחשבון.

            כאמור, אני צריך לקרא מחדש את השיר שכתבתי גם מהזוית שהעליתם. אם כי אני לא בטוח שבהקשר של הספר כולו יכולה להתעורר הבעיה שרמזתם עליה.

            מעניין אם גם הקוראים האחרים מרגישים כך.
            תודה לנחבאים ולגלויים.
            גיורא

          • לדעתי זה שיר מאד יפה. וצריך להניח לו.
            כל ניסיון לנתח אותו לוגית עלול להשאיר
            אותו על שולחן הניתוחים.

          • לקח לי זמן להבין למהּ אמיר אור והנחבא אל המילים התכוונו כשדברו על הקשר המעוות שלכאורה נוצר בין המאורעות.
            מסתבר שרישומי הסיפור השיקרי על "הטבח בג'נין" שערכו חיילי צה"ל בתושבי ג'נין בזמן "חומת מגן" הוא כל כך חזק שהם הביעו את דאגתם מכך שיהיה מי שיעשה אנלוגיה בין הטבח ביהודי חברון בתרפ"ט ובין "הטבח" שלא היה בתושבי ג'נין.

            הסיפור על הטבח הוא כמובן שיקרי, לא רק בגלל שועדת החקירה של האו"ם אישרה את זה. אלא בגלל שהבן שלי נהרג בגלל שעברו חדר חדר כדי להמנע מהריגת חפים מפשע.

            השמאל הישראלי שאמץ בשמחה ובדיצה את הגרסה השקרית על "הטבח" ובשנה שעברה, לאחר שהעובדות התבררו עד תומן ,אף ערך הקרנת עידוד לסרטו השקרי של מוחמד באכרי, אשם לפי תפיסתי גם במהלכים הברוטליים שנקטנו בעזה במבצע "עופרת יצוקה". אם השמאל (הקיצוני) תומך בשקרים (גם לאחר שהוכחו ככאלה) מדוע יש להקריב את בנינו?

            במקום להעלות על נס את ההתנהלות בג'נין ובכך לעודד לחימה אחראית, שיתפו פעולה (אולי שלא מדעת ,אבל בהתלהבות) עם אויבינו.

            בכל מקרה, בעקבות התכתובת עם אמיר , שיניתי קלות את סיום השיר.

  3. קראתי את השיר רק עכשיו, בגרסתו ה'משופצת', ולכן לא הבנתי תחילה את ההערות של אמיר ושל ה'נחבא' על הקשר שנוצר בין המאורעות. למעשה, ממקום מסוים נראה לי סוג של קשר הפוך, ברמת ה'והיא שעמדה' – בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. גם זו אמירה פוליטית, אם כי מהצד השני (-:

    בעיני השיר חזק בדרך שבה הוא קושר בין הדורות, בין הדור הקודם לדור הבא. עם זאת, אני מסכים עם אמיר שחסר בו משהו – אולי זו האידיוסינקרטיות של הקישור שכופה על הקוראים לייצר קישור פוליטי (כלשהו) יש מאין.

    • לרונן
      תודה רבה.
      חשבתי שעכשיו, בגרסה האחרונה (להבדיל מזו שהייתה קודם) ברור יותר על מי מדובר בשורות האחרונות.

      אין ספק שהשיר הוא "פוליטי" מבחינת בחירת המאורעות ודרך הצגתם. אם כי חשבתי שיש בדרך הצגת השיר יציאה מהפרטי אל הלאומי.

      בשיר (וכמו שהיה במציאות) אני משתדל להציג שני שלבים של תובנות: השלב הראשון שהוא ביקור בקבר של סבי, זיהוי תאריך פטירתו (תרפ"ט) ,השואה ,ואני בנה של בתו החוזר ופוקד את קברו , כשנוכחותי היא סוג של "ניצחון" על המאורעות הנזכרים.

      כמובן, הסיפא של השיר מאירה (או אמורה להאיר) את כל האמור קודם באור שונה.

      את המסקנות מהסיפא (הפוליטיות הרגשיות או האמוניות) יכול כל קורא להסיק לפי תחושתו ואמונתו.

      גם אני לא בטוח איך עלי לקרא את השורות האחרונות, האם באירוניה ,בהשלמה או בתחושה שבכל אופן יש הבדל במצבנו כאומה בתרפ"ט ,בשואה ובמלחמה נגד הטרור הפלשתינאי.

      אלו הדברים שהנחו אותי בכתיבת השיר. אך אתה בודאי יודע מנסיונך, שלפעמים דברים מאד ברורים ומובנים מאליהם בדימיונך ,אך אין להם ביטוי ממשי בכתוב.

      לכן, טוב לקבל הערות המפנות את תשומת הלב לבעיות (אמיתיות או מדומות) בשיר ,ומאפשרות למשורר להתמודד אתן.

      תודה
      גיורא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*

קטגוריות

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר